Posh Nosh 8 - never ever buy something called shampoo and conditioner

פרק אחרון חביב...
אוכל ניחומים לימים קשים במיוחד...

אוי, זה היה כזה כיף, הסדרה הזו. חבל לי שזה נגמר.

לפרק אחרון הכנתי את הקינוח בעל השם הבלתי אפשרי, spotted dick.
רק האנגלים יכולים לתת שם כזה לקינוח. מאד מעורר תאבון.
למקור השם כמה תאוריות שמסתובבות,בעיקר כעיוות של המילים פודינג, סמיך או כלב מגרמנית.
התיאור המוקדם ביותר של הקינוח הוא משנת 1850, וב- 2001 מנהלי בתי-חולים באנגליה התמרמרו על השימוש בשם שגם משמש לגידופים, ולכן ניסו לשנות את השם ל spotted richard, מה שלא תפס, כמובן, ורק הוציא אותם מתחסדים. הם חזרו בהם ב- 2002.

אז מה זה בעצם? שני דברים שלא התנסתי בהם:
ראשית, קינוח מאודה. שעתיים, כמיטב המשקולות שהאנגלים אוהבים לקרוא להם קינוח.
שנית, עושים בו שימוש בשומן מן החי.

או, אז עם החלק המאודה הסתדרתי יחסית בקלות. מכשיר במבוק לאידוי דים-סם שימש אותי לאידוי הקינוח, ואתם יודעים מה? לא יצא משקולת. אני מניחה שלהבדיל מה"כריסטמס פודינג" של האנגלים, פה מדובר על בצק פריך ממולא (הוא מאבד את הפריכות באידוי, כמובן), ולא משהו בחוש ודחוס.

אבל ענין השומן מן החי היה קשה.
לא כי קשה לי עם זה פסיכולוגית. הא, את השלב הזה מזמן כבר עברתי.
כי קשה להשיג...
לצורך המתכון משתמשים ב suet, שזה שומן פרה או כבש מגורר (כן, מקפיאים ומגררים על פומפיה), אבל ממקור מאד ספציפי - השומן מסביב לכליות. לשומן הזה יש שתי תכונות שהופכות אותו לראוי לשימוש במאפים מאודים (לא רק מתוקים אבל גם), ולא רק הזמינות שלו בימים עברו...
האחת, הוא חסר טעם לוואי של בקר/כבש. כן, בגלל זה צריך את השומן מסביב לכליות.
השניה, טמפרטורת ההמסה שלו גבוהה יחסית לשומנים אחרים. במה זה עוזר לנו?
בגלל שהקינוח מאודה זמן ארוך, צריך לתת הזדמנות לבצק "להתייצב" לפני שהשומן נמס, כיה שומן הוא מה שמחזיק את הצורה שלו. אם השומן נמס בטמפרטורה נמוכה יותר, כמו חמאה, למשל, הבצק יוצא דחוס.

שורה תחתונה - לא השגתי suet.
וגם לא השכלתי להביא איתי מלונדון בגיחה האחרונה...
ותחליפים צמחוניים קיימים גם הם רק באנגליה, ומורכבים בעיקר משומן דקלים מעורבב עם קורנפלור.
אז הלכתי על שני ניסיונות - האחד עם חמאה, והשני עם מרגרינה, שאמורה להיות עם טמפרטורת המסה גבוהה יותר (למרות שלא כמו suet).
יצא מעט דחוס במידה שווה בשני המקרים, וזה עם המרגרינה יצא גם בלתי אכיל בעליל, ועם טעם לוואי מזוויע. אני בכלל לא מאמינה על עצמי שהכנתי משהו עם מרגרינה, אפילו לא למען המדע, ומבקשת שלא תזכירו לי יותר את המקרה...

ועדיין רוצה לנסות משהו עם suet בהזדמנות...

זה עם החמאה יצא נפלא, ממש.
מהיום אני בעד קינוחים מאודים.

המתכון הוא של דיליה סמית', שאני יכולה לסמוך עליה שתצמד לקלאסיקה.
הוספתי עוד נוזלים, אולי בגלל התרגום לשומן אחר.

spotted dick על חמאה

חומרים:

110 גר' קמח תופח
50 גר' פירורי לחם לבן טרי (השתמשתי במיובש קנוי, למרות שאני מניחה שיש הבדל בתוצאה)
75 גר' חמאה
110 מ"ל חלב
קורט מלח

למלית -
175 גר' צימוקים
1 תפוח גרנד סמית', מגולען וחתוך לקוביות (אין צורך לקלף)
75 גר' סוכר חום כהה
גרידה מחצי לימון

הכנה:

ערבבו את כל חומרי המלית בקערה.
במעבד מזון עם להב מתכת עבדו את חומרי הבצק לבצק אחיד. את החלב הוסיפו בהדרגה כדי לשלוט בכמות (הורידו או הוסיפו עוד אם צריך).
העבירו את הבצק למשטח מוקמח ורדדו למלבן של 20*30 ס"מ.
פזרו את המלית באופן שווה על מלבן הבצק, וגלגלו אותו מהצד הצר יותר לרולדה.
עטפו בנייר כסף, וסובבו את הקצה (כמו סוכריה) כדי לאטום אותו.

על סיר עם מים רותחים בעדינות הניחו כלי לאידוי ובתוכו הניחו את הגלילה. כסו והניחו לאידוי כשעתיים.
שימו עין על כמות המים בסיר, הוסיפו עוד מים רותחים אם הם מתאדים להם.

הגישו פרוס לפרוסות עבות בקערית עמודה, עם קרם אנגלז (לא לשכוח! חשוב להפליא!).

סוכריית טימין ומלח

עברה עלי תקופה חזקה במתוקים. כך הסתבר לי בדיעבד, כשעשיתי סדר בכל הפוסטים שרציתי לפרסם.
איפה טירוף הדגים של לפני חודשיים? כלום. הכל מתוק.
אז הנה עוד אחד, סוכריות נהדרות שיצאו בכלל לא מה שרציתי, אבל טעימות בכל מקרה.
אני עמוק בסוכריות עכשיו, עד שאצליח להבין את החוקיות בעניין.
אם תהיתם, אני עוד לא מבינה מספיק. ניסוי וטעיה.

מאחר ומעולם לא טעמתי salt water taffy יכולתי רק לדמיין את טעמן.
ובכן.
לא.
להסתמך על הדימיון בלבד.

אני דמיינתי לי טופי רך, מה שאנחנו בארץ קוראים טופי, לסוכריות הרכות והדביקות האלה, כמעט מסטיקיות.
זה המרקם שדמיינתי לי, רק בטעמי חמאה ומלח. כמו ורטר'ס, רק רך.
ולפי ויקיפדיה זה באמת המרקם שאמור לצאת.
רק שבכל המתכונים הופיעה טמפרטורה שמביאה בדיוק לסוכריות ורטר'ס מבחינת המרקם. טופי קשה.

ואז כבר עשיתי את המעשה האחראי והלכתי לקרוא. ללמוד את מה שהייתי צריכה ללמוד מלכתחילה.
אוף. מישהו צריך לעשות לי סדר.
אז בעקרון סוכריה מתבססת על קרמל - סוכר מומס.
מרקם הסוכריות אמור להיות מושפע גם מכמות הסוכר האינוורטי (שמעניק לחות ומונע התגבשות, למשל גלוקוזה או סירופ תירס), גם מהטמפרטורה, וגם מחומרים שמוסיפים לו.

במתכונים שאני ראיתי אמרו להביא לטמפרטורה של 133 מעלות.
האמת, אני עוד מתחבטת בכל העניין. צריכה לשחק עוד קצת במטבח.
אם מישהו מבין בסוכר, אשמח לקבל הסברים מבוססים...

אבל עכשיו זה כבר ברור: יש טופי קשה וטופי רך.
והחלק הכי כיפי בסוכריות שהכנתי, על אף שיצאו לחלוטין לא-מה-שהתכוונתי, הוא למתוח אותן.

המקור כאן, והוא מביא לסוכריות קשות. קחו בחשבון.
הטימין היה תוספת שלי.
טיפ קטן - אני חתכתי את הסוכריות לנתחים גדולים מדי, פשוט בגלל שהן התקררו לי מהר, כי עצרתי לצלם הרבה.
כשאתם מסיימים למתוח את הטופי, גלגלו אותו ומיד חיתכו לחתיכות בגודל סביר.

יאללה, למתכון:

סוכריות טימין ומלח

חומרים:

2 כוסות סוכר
2 כפות קורנפלור
1 כוס סירופ תירס
3/4 כוס מים
2 כפות חמאה
1 כפית מלח
כפית גדושה עלי טימין

כלים:

סיר
מדחום סוכר
משטח סיליקון (לא חובה, אפשר גם על השיש, אם הוא משומן מעט)
מספריים
נייר שעווה לעטיפת הסוכריות

הכנה:

בסיר שימו את כל החומרים פרט לטימין. בשלו על אש בינונית עד שכל החומרים נמסים. ערבבו בכף עץ עד לרתיחה, ומאותו רגע לא לערבב. לבשל עד שמגיע לטמפרטורה של 270 מעלות פרנהייט (soft crack), או 133 מעלות צלזיוס.
מדי פעם ניתן לטבול מברשת במים ולעבור על שולי הסיר כדי שלא יווצרו גבישי סוכר.
הסירו מהאש. בשלב זה הוסיפו את הטימין - או כל חומר טעם ו/או צבע שאתם רוצים, וערבבו פנימה.
שיפכו על משטח משומן/סיליקון והניחו שיתקרר מעט, אבל רק מעט, רק כך שתוכלו לגעת בלי לחטוף כוויה.
בעצם, תתכוננו למעט כוויות. אבל זה גם החלק המהנה...

תתחילו למתוח את הסוכר. לקפל ולמתוח, לקפל ולמתוח, עד שנוצרות רצועות רצועות, והכל מבריק וחלקלק.
מכבסת תולה. מכבסת תולה. (לא יכולתי להתאפק).
ממשיכים לפחות עשרים דקות.
ואז מגלגלים לחבל בעובי הרצוי, חותכים עם מספריים לסוכריות, ועוטפים.

שנה טובה!

בזמן האחרון אני מתקשה למצוא זמן איכות לשבת עם עצמי ולכתוב - אתם בטח מרגישים.
המון פרוייקטים מתקיימים בו זמנית - עבודה, חיים אישיים, תחביבים, משפחה, נסיעות.
אפילו לבשל אני מצליחה הרבה פחות.
אבל את המתוק-מתוק הזה הכנתי לפני כשלושה שבועות, והוא זכה להצלחה כ"כ מסחררת, שהייתי חייבת למצוא זמן לשבת ולחלוק איתכם.
הוא גם מתאים בול לראש השנה.

כמה שנתיים שאני צוברת מתכונים לממתק חלת-דבש, כי כידוע למי שעוקב אחרי - אני שבויה של מרקמים וטכניקות הכנה חדשות לי. לא יכולה לעמוד בפיתוי.
וקרמלים הם משהו שאני עוד לא חזקה בו, מודה.
אבל קרמל אורירי? נו, איך אפשר שלא לנסות?

הממתק נקרא honey-comb או Sponge toffee, והוא בעיקרון עשוי מקרמל שמערבבים לתוכו סודה לשתיה, כך שתיווצרנה המון בועות אויר. ואז נותנים לו להתגבש במהירות, ושוברים לסלעים קטנים וטעימים.

הכנתי שתי נגלות של הממתק, משני מתכונים שונים - האחד לא עשה שימוש בגלוקוזה או סירופ תירס, והשני כן (השתמשתי בגלוקוזה).
היה הבדל קל - אלו עם הגלוקוזה נדבקו פחות לשיניים כשאכלו אותם, ולכן הייתי ממליצה להכין עם גלוקוזה, הכי כיף כשהממתק פריך ומתפורר, ולא דביק ושולף סתימות. בנוסף, עם הגלוקוזה קיבלתי יותר בועות בגדלים שונים, ובלי הגלוקוזה רק בועות קטנות, וזה פחות כיף בפה.

מה עושים איתו?
אוכלים ככה. תאמינו לי, קשה להפסיק.
מפוררים מעל גלידת שמנת או יוגורט
טובלים בשוקולד מריר מטומפרר (לא ניסיתי, אבל ראיתי אחרים ברשה עושים זאת. לא יודעת איך זה מסתדר עם עניין הלחות, יהיה מעניין לנסות. תגידו לי אם הצליח לכם).
עוטפים יפה ונותנים כמתנה לחג.

טיפים חשובים:

• להצמד להוראות ההכנה מבחינת כמויות, טמפרטורה וכד'. תשקיעו במדחום טוב, ותאמינו לו. תמיד נראה כאילו לוקח לטמפרטורה המון זמן לעלות, ותמיד חושדים במדחום שהוא לא עובד, מורידים מהאש כי נראה בסדר, ואז מגלים שלא. אלא אם הוכח אחרת, תסמכו על המדחום.
• גלוקוזה אפשר לקנות בכל חנויות האפיה היום. כדי להוציא בקלות מהקופסא, פשוט תרטיבו את כף היד ושלפו החוצה כמות רצויה. אם היד לא רטובה - זה ידבק אליכם.
• אל תשתמשו בסיר קטן. המסה תופסת נפח רציני כשמוסיפים את הסודה, לכו על סיר גדול.
• לניקוי הסיר, פשוט להשרות במיים חמים, זה כבר יימס, לא להתאמץ. סוכר הוא קל-תמס, לשמחתנו.
• לשמן את התבנית אליה אתם שופכים את הקרמל.
• תשתמשו בתבנית לא-גדולה, כמו גודל של תבנית חד-פעמית בינונית, כדי שהסוכריות יצאו לכם עם גובה נחמד ולא שטוחות.
• יובש יובש יובש. לחות הורגת אותן, גם אחרי שהן מוכנות.  לשמור בכלי סגור, אפילו במקרר.
• להזהר עם כמה שאוכלים, נורא קל לחסל תבנית לבד.

סוכריות חלת-דבש (מתכון של גורדון רמזי)

חומרים:

67 גר' דבש

70 גר' גלוקוזה

200 גר' סוכר

3 כפות מים

1 כפית אבקת סודה לשתיה

כלים:

סיר בינוני-גדול
מדחום לסוכריות
מברשת קטנה וקערית מים
תבנית משומנת

הכנה:

בסיר הכניסו את הדבש, גלוקוזה, סוכר ומים.
המיסו לקרמל זהוב - עד לטמפרטורה של 150 מעלות.
תוך כדי הכנה הקרמל, טיבלו את המברשת במים והעבירו סביב דפנות הסיר כדי שלא יווצרו קריסטלים.
כשהקרמל מגיע לטמפרטורה של 150, ערבבו פנימה את הסודה לשתיה. אתם תראו איך הקרמל תפוח בבת אחת עם המון בועות
רק עד שמעורבב בלי גושים, לא יותר מזה כדי שלא לאבד את הקצף שנוצר.
שיפכו מיד לתבנית המשומנת, והניחו במקום קר לרבע שעה, ואז העבירו מיד למקרר (חשוב שיהיה מקום יבש).
אחרי כשעה שיברו לחתיכות נוחות לאכילה, ואפסנו בקופסא סגורה היטב - במקרר.

שזיף ומוצרלה

לארוחת צהרים עם חברים ותיקים, המצויים היטב בעולם האוכל הטוב, החלטתי להכין קלופס.
ככה, קלופס מעט משודרג, עם סלרי וגזר ואבקת חרדל, קצת בצל מטוגן למעלה. יצא נפלא.
אבל לא על קלופס אני רוצה לספר לכם, אלא על האלתור של לפני ארוחת הצהרים.

הלכתי לירקן לקנות קצת פירות, וקיבלתי ממנו שקית שזיפים שלא הכרתי, ירוקים-מנומרים מבחוץ, ואדומים מבפנים. אח"כ גיליתי שקוראים לו שזיף אבטיח - כמה הולם.
הייתי סקפטית. עוד באירופה, וגו'.
אבל טעמתי.
אוי, זה היה שזיף נפלא.
ואחרי שטעמתי, החלטתי שזו הולכת להיות אחלה מנת פתיחה לנשנוש לאותה ארוחת חברים, וכך, בבוקר שלפני, הרכבתי מנה קטנה. יצא טעים לאללה.

פתיח של שזיף ומוצרלה

חומרים (20 מנות):

לפסטו -
1 חבילת רוקט
שמן זית - לפי הטעם
1/3 כוס שקדים מולבנים פרוסים

עלים מ- 5 גבולי נענע
מלח

4 שזיף אבטיח, חתוך לקוביות
3 כפות סירופ דבש וטימין (אפשר גם לשים סתם דבש מפרחים שיש להם טעם דומיננטי, אבל אל תשימו סילאן, על אף הפיתוי, הוא ישתלט על כל הטעמים האחרים)
3 כדורי מוצרלה גדולים טריים

הכנה:

לפסטו -
את הרוקט, הנענע והשקדים הכניסו למעבד מזון וטחנו היטב. הוסיפו בהדרגה שמן זית עד לקבל מרקם של מחית. הוסיפו מלח לפי הטעם.

בכלי הגשה קטנים שימו כפית גדושה של קוביות שזיף, ומעל זלפו מעט סירופ.
קירעו חתיכה מהמוצרלה והניחו מעל, וחצי כפית מהפסטו.
הגישו בטמפרטורת חדר.

ממולאים - הרשימה כולה

ואלו היו כל הממולאים שלנו:

פירות יבשים ובצלים ממולאים בבשר

מפרום של אמירה

מחשי (פלפל וקישוא)

עלי גפן במלית בשר ואורז

פטריות במלית גבינות

עופיון ממולא בלחם ועשבים + תותים ממולאים בשוקולד

בלוגולדת שלוש שמח!

אח, כמה הוא גדל, כפרות עליו, חמסה חמסה.
שלוש שנים לבלוג וכאילו היה כאן מאז ומתמיד.
אז נכון, לפעמים הוא לא מקבל את תשומת הלב שקיבל כשהיה חדש.
אבל עדיין, זו כבר מערכת יחסים ארוכת טווח, אנחנו והבלוג.

ועל מנת לציין את שלוש השנים האחרונות, חגגנו, איך לא, עם ארוחה. משולשת. שניה לפני שנגמר חודש יום ההולדת.
עמלנו במטבח על שלוש מנות שונות עם סלמון (לא, לא קינוח. לקינוח אכלנו וופלים. של לואקר, אם אתם תוהים).
כמיטב המסורת, כל המנות היו מנות שלא הכנו בעבר, כדי שיהיה לנו סיכוי טוב להכשל*.

המנה הראשונה, והמרגשת ביותר מבחינתי, היתה סלמון משומר. ששימרנו. לבד. לגמרי.
מנת הבינים, והטעימה ביותר מבחינת חלק מהסועדים, היתה סביצ'ה סלמון.
והמנה העיקרית, הטעימה והמנחמת והמשביעה ביותר מבחינת אלוהי הפחמימות והחלבונים, היתה כריכי קציצות סלמון.

מוכנים?

סלמון משומר

כיף לא נורמלי, להכין את זה בבית. במקור המתכון היה לטונה משומרת, אבל יוצא פשוט נפלא עם סלמון. אני כ"כ אוהבת ללמוד שיטות הכנה חדשות!
הכמות שהכנו היתה די קטנה, מספיק בערך לדג בגודל של קופסת שימורים קטנה של טונה. מציעה לכם להכין ישר כמות כפולה או משולשת.
אם מעקרים את הצנצנות כמו שצריך, הדג אמור להשמר עד שלושה חודשים בארון חשוך.
ההשראה ממתכון של חיים כהן לטונה משומרת, אותה שפיצרנו כראות עינינו לאחר שיטוטים במתכונים חו"ליים.

חומרים:

200 גר' דג סלמון
חופן עלי דפנה
כף גרגירי פלפל אנגלי
600 מ"ל מים
45 גר' מלח גס
שמן זית לכיסוי

הכנה:

בסיר פזרו את עלי הדפנה והפלפל האנגלי. הניחו את הסלמון מעל. כסו במים ופזרו את המלח.
הביאו לרתיחה, כמוסה, הנמיכו את הלהבה ובשלו עוד חצי שעה.
סננו מהמים, והניחו שיתקרר. אחרי שהדג התקרר דיו, קלפו את העור.

הכניסו את הדג לצנצנת מעוקרת, נסו לדחוס אותו לצנצנת כך שימלא אותה. כסו בשמן זית, השאירו חצי ס"מ של אויר. סיגרו היטב.
והכניסו את הצנצנת הסגורה לסיר עם מים.
הביאו לרתיחה, והנמיכו את הלהבה. בשלו עוד חצי שעה, וקררו.

טעים במיוחד עם שמנת חמוצה, ביצה קשה ועגבניה.

סביצ'ה סלמון

בכלל לא התכוונו להכין את המנה הזו, אבל הדג היה כ"כ טרי וטעים, והסביצ'ה יצאה פשוט נפלאה.

חומרים:

300 גר' סלמון
מיץ מ- 1 לימון
200 מ"ל שמן זית
1/2 כפית פלפל ירוק חריף קצוץ
1 כף פלפל אדום קצוץ
חופן כוסברה ו/או פטרזיליה קצוצה
2 כפות עירית קצוצה
1 שן שום קצוצה
1 כפית גבעולי סלרי קצוצים
1 כפית מלח

להגשה - פרוסות אבוקדו


הכנה:

לערבב את כל החומרים פרט לסלמון.
לחתוך את הסלמון לקוביות קטנות.
עשר דקות לפני ההגשה לערבב את הסלמון עם הרוטב. לא יותר מזה, כדי שלא יתבשל למוות מהלימון.
להגיש עם אבוקדו.

כריכי קציצות סלמון

מנה נהדרת, צבעונית וחמימה.
את הפיתות הכין עודדי בבית לפני כן, בגלל שרצינו פיתות בגודל קטנטן (הן יצאו מגניבות לגמרי), אבל תוכלו להגיש עם פיתות קנויות כמובן, או אפילו עם לחם אחיד.
הרטבים אולתרו, ומקור המתכון כאן. עשינו בו כמה שינויים, כמו להחליף את המיונז בשמנת חמוצה, את הטבסקו בפלפל חריף ופפריקה ואת הצלפים בכמון... בקיצור, שינינו לפי מה שהתחשק...

חומרים:

לקציצות -
500 גר' סלמון (פילה), אפוי או מטוגן, מפורר (אני טיגנתי במעט שמן במחבת)
שמן זית
4 כפות חמאה
1 בצל קצוץ
1.5 כוסות גבעולי סלרי קצוצים
0.5 כוס פלפל אדום קצוץ
1/2 כוס פלפל ירוק קצוץ
1/4 כוס פטרוזיליה קצוצה
1 פלפל ירוק חריף קצוץ
1 כף פפריקה חריפה
1 כפית גדושה כמון
1 כפית גדושה אבקת חרדל (קולמנ'ס)
1 כוס פירורי לחם (פנקו)
1/2 כוס שמנת חמוצה
3 ביצים
מלח, פלפל

לממרח אבוקדו -
2 אבוקדו רכים, מעוכים למחית
2 כפות עירית קצוצה
1 שן שום קצוצה
מיץ מ- 1 לימון
1/3 פלפל ירוק חריף קצוץ
מלח, פלפל

לממרח פלפלים -
5 פלפלים אדומים קלויים וקלופים
2 כפות שמנת חמוצה
מלח, פלפל

הכנה:

לאבוקדו - לערבב את כל החומרים, לכסות בניילון נצמד ולהכניס למקרר.
לפלפלים - במעבד מזון עם סכין, לטחון הכל יחד. לכסות בניילון נצמד ולהכניס למקרר.

לקציצות -
במחבת לחמם את שמן הזית והחמאה. לטגן קלות את הבצל, סלרי, פלפל אדום וירוק, פלפל חריף, פטרוזיליה, פפריקה, כמון. לטגן עד שהירקות רכים, ולהעביר לקערה גדולה.
לערבב את הירקות עם הסלמון, השמנת החמוצה, מלח ופלפל, ביצים ופירורי לחם. לכסות ולתת לתערובת לעמוד חצי שעה. אם עדיין יש נוזלים, להוסיף עוד מעט פירורי לחם.
לחמם מחבת פסים (אין צורך בשמן), ליצור קציצות מהתערובת, ולצלות משני הצדדים לצבע חום זהוב.
להגיש חם!


* סוד הפקה כמוס בהחלט - הכנו ארבע מנות עם סלמון, רק כדי להיות בטוחים שאם אחת תתפקשש, עדיין תהיינה שלוש סבירות ליום ההולדת... עכשיו יש לנו מנה ספייר, תגלו מהי באחד מהפוסטים הבאים.

GoAnimate.com: blog 3rd birthday by hmsbeagle

Like it? Create your own at GoAnimate.com. It's free and fun!

תמרות עשן

טוב, הבטחתי דיווח לגבי הליקר, לא?

אז מרבית השזיפים שקיבלתי מהעץ השתכנו להם בצנצנת חמוצים גדולה בליווי אלכוהול, ועכשיו סוף סוף יצא אל אויר העולם ליקר השזיפים הראשון שהכנתי מימי, ותשמעו - הוא מצוין. במיוחד קר. הוא מאד מאד אלכוהולי (עשיתי חישוב, אלכוהול של 96%, מדולל לחצי בסירופ, זה יוצא 48%, לא? רציני. לא פלא שכל מי שטעם ממנו האדים ועשן יצא מאוזניו). אבל זה לא הפריע לכולם להמשיך לשתות, זה פשוט טעים מדי...



את המתכון הוצאתי מאיזה קובץ מתכוני ליקרים שמסתובב ברשת, ודווקא על המתכון הזה לא היה שם של בעל המתכון. אבל מי שלא תהיה - אחלה, באמת אחלה.

פשוט להכנה, צריך שזיפים, אלכוהול, סוכר ומים, והרבה סבלנות. אין כמויות כי הלכתי לפי העין.. אבל לצנצנת חמוצים גדולה (שהניבה כ 1.6 ליטר ליקר אחרי ערבוב עם סירופ) השתמשתי בבקבוק אחד של אלכוהול וכחצי קילו סוכר.



יאללה, למתכון.



ליקר שזיפים



חומרים:



שזיפים קטנים, מנוקים (למלא צנצנת גדולה של חמוצים)

אלכוהול 96% (בקבוק)

סירופ סוכר 1:1 (הכינו סירופ מ- 600 גר' סוכר, מומסים ב- 600 מ"ל מים, זה אמור להספיק)



הכנה:



מלאו את הצנצנת בשזיפים. שיפכו מעל את האלכוהול. הניחו במקום חשוך וקריר לחודשיים. אני עטפתי את הצנצנת בנייר כסף ושמתי בארון, אי שם מאחור.

אחרי חודשיים סננו את השזיפים, ואת הנוזל ערבבו עם כמות זהה של סירופ סוכר.



להגיש קר!

אחותי מדגמנת את הסירופ, פרי העץ שלה

cool

חם.
כ"כ חם, שהמקרר דורש שנביא לו מזגן.
חם מספיק בשביל לדרוש (ממני, כמובן) קינוחים קפואים.
אז לטובת האושפיזין שצצים מול הטלויזיה שלנו, לראות יחד השרדות או כוכב נולד (אנחנו מתרכזים תמיד בסוגה עילית כשמדובר בצפיה חברתית), אילתרתי ארטיק מנגו-יוגורט נהדר.
הוא קר וממלא את הפה בטעמים עדינים של פירות, וקצת חמצמצות, וקצת מתיקות (אם אתם מחליפים את המנגו בפרי אחר, ביחרו פרי מתוק במיוחד, כמו מנגו, כי ככל שהטמפרטורה של המנה יורדת, ככה היא "נטעמת" לנו פחות מתוקה).
איזה מזל שבדיוק קניתי תבניות ארטיק חדשות וצבעוניות!
(אני משקרת. קניתי אותן לפני שנתיים לפחות ולא עשיתי בהן שימוש. נדמה לי שזה היה בכפר השעשועים באלנבי, והן עלו לי 25 ש"ח כל אחת).



ארטיק מנגו-יוגורט

חומרים:

3 מנגו בינוני, בשל ומתוק
1 יוגורט
1/2 שמנת חמוצה

הכנה:

קלפו את המנגו וחיתכו את הבשר של הפרי לקוביות. שימו במעבד מזון ועבדו למחית חלקה. הוסיפו את היוגורט והשמנת החמוצה ועבדו יחד עוד דקה.
שיפכו לתבניות לארטיקים (או לכוסית פלסטיק חד-פעמית עם כפית) והקפיאו כ- 6 שעות.

לשליפה, חממו מעט את צידי התבנית ושילפו את הארטיק.


ובגלל הקיץ, הידד לגברים נטולי חולצה עם מכנסיים שמגיעים עד האוזניים! הידד!!!

תפוח בדבש

אז מה אם לא ראש השנה?

עדיין, תפוח בדבש, שילוב מנצח.

לארוחת ערב אצל חברים, נדרשתי לקינוח, ומיד עלתה במחשבתי הפנקוטה המופלאה, על בסיס יוגורט עם טעמי לימון... אח, היא היתה נפלאה.

אבל רציתי לגוון, ולכן החלטתי לשדך לה ג'לי תפוחים בדבש, ותפוחים מיובשים.

אם כך, בעצם שלושה מתכונים שחוברו יחדיו.

הערה חשובה - אני הלכתי על יחס ג'לטין שהיה מושלם מבחינת המרקם שכיוונתי אליו בג'לי התפוחים, אבל עדיין היה רך (כלומר לא נשפך כשמטים את הכוס, אבל כן זז קלות...). זה גם אומר שכאשר מוזגים את הפנקוטה, היא עלולה להתערבב מעט עם הג'לי... אז לשיקולכם - אם אתם רוצים מרקם מעט קשיח יותר, אבל קוים ברורים וחלקים בין שכבות - הוסיפו עוד מעט ג'לטין. אם אתם רוצים מרקם קרמי במחיר דיפוזיה בין שכבות - לכו על היחסים הרשומים פה.

ניסיתי לשחק עם שני סוגי שכבות - האחת ישרה והשניה אלכסונית. פשוט השענתי את הכוס בתוך קופסא פלסטיק בעת התגבשות השכבה הראשונה, וקיבלתי זוית. את השכבה השניה שפכתי לתוך הכוס כשהיא ישרה, וכך קיבלתי אלכסונים.

התפוחים המיובשים הגיעו מפה, וזה היה רעיון שהייתי חייבת לנסות בבית. אני שמתי את התפוחים בתנור לשעתיים. מגש אחד נשכח לעוד חצי שעה ונחרך לפרוסות מרירות ששכחו שהיה להן פעם קשר לתפוח... אז שימו לב והשגיחו עליהם לקראת סוף האפיה.

פנקוטה יוגורט לימון וג'לי תפוחים בדבש

חומרים (ל- 12 כוסות):

לג'לי תפוחים-

7 תפוחים אדומים בינוניים, סחוטים למיץ במכונת פירות קשים (או פשוט 500 מ"ל מיץ תפוחים איכותי)

50 מ"ל מים

3 כפיות ג'לטין

כפית גדושה דבש

לפנקוטה-

10 כפות מיץ לימון

2 כפות אבקת ג'לטין

2 כוסות חלב

2 כוסות שמנת מתוקה

1 כוס דבש

4 כפות קליפת לימון מגוררת

2 כוס יוגורט איכותי

1 כפית תמצית וניל טובה

לתפוחים המיובשים-

2 תפוחי גרני-סמית

הכנה:

ג'לי תפוחים-

פזרו את הג'לטין על המים. הניחו בצד. אחרי שהרכך, חממו בפולסים במיקרו, עד שנמס. ערבבו היטב עם מיץ התפוחים והדבש. מיזגו לכוסיות (חלקו שווה בשווה) והעבירו למקרר להתקררות מוחלטת.

פנקוטה-

פזרו את הג'לטין על מיץ הלימון והניחו לעשר דקות עד שכל הנוזלים נספגים בג'לטין.

ערבבו את החלב והשמנת עם הדבש בסיר קטן, וחממו כמעט עד רתיחה.

הסירו מהאש והוסיפו את הג'לטין, ערבבו עד המסה מלאה. ערבבו פנימה את קליפת הלימון, היוגורט ותמצית והניל, לתערובת חלקה.

מיזגו אל הכוסיות, מעל לשכבת הג'לי. קררו לחלוטין.

לתפוחים המיובשים-

פירסו את התפוחים לפרוסות דקיקות, והניחו מיד בקערה עם מים קרים ומיץ לימון (למנוע השחרה).

פזרו על תבנית עם נייר אפיה, בשכבה אחת בלבד. הכניסו לתנור שחומם ל- 110 מעלות, לשעה עד שעתיים.

אמריקה 1. כמה שירים אפשר לכתוב.

אח, אמריקה, אמריקה...

שניים מחברי החליטו לדור מספר שנים בארה"ב. עשינו מסיבת פרידה, החלפנו חבילות בדואר, אבל אנחנו עדיין מתגעגעים.

מרוב געגועים, החבר'ה שנשארו בארץ הסכימו להיות שפני ניסיונות שלי, כאילו לא למדו דבר מניסיון העבר.

לכן ב- 4 ליולי השנה, גייסתי את כולם לארוחה אמריקאית, מחווה לינקים. כדי שישמרו לנו על החברים עד שיחזרו.

כיאה לארוחה אמריקאית, בחרתי להכין המבורגרים.

זו הפעם הראשונה בחיי שהכנתי המבורגרים, ואני שמחתי לגלות שזה לא מפחיד כפי שחשבתי.

כמובן שאני, כשאני מכינה המבורגרים, אני מתפרעת ומכינה גם את הלחמניות והרטבים...

בסופו של דבר יצא שהארוחה הזו תתפרס על כמה פוסטים, כיאה לכמות הדברים שהכנתי בה לראשונה...

אז מתחילים בהכנת הרטבים. ליד ההמבורגר אני חייבת חרדל, מיונז (לא לצעוק עלי שאני אירופאית לפתע, אפילו וינסנט וגה אכל רויאל עם מיונז בסופו של דבר), והקלסיקה האמריקאית - הקטשופ.

ואם כבר הכנו מיונז, לא נעשה איזה סלט קולסלו...?

מיונז מבית אבא

על המיונז הזה גדלתי.

תמיד התגאתי בכך שמעולם לא קניתי מיונז תעשייתי הביתה, תמיד תמיד אכלתי מהמיונז שאבא מכין.

שימו לב - זה אינו מיונז קלאסי. אני יודעת את זה. יש בו ביצים שלמות ולא חלמונים בלבד, מכינים אותו במעבד מזון ויש בו מיץ לימון משומר. אבל הוא טעים, והוא מחזיק מעמד במקרר לחודש לפחות בגלל מיץ הלימון המשומר, ומעולם בכל ימי חיי לא נתקלתי במישהו שחטף סלמונלה ממנו. אולי עניין של מזל. ואולי בכל זאת הלימון עושה את שלו... אז יש עושים הנחות יחסית לגרסה הכי מוקפדת, ועדיין הוא איכותי וטעים יותר מהקנוי.

חומרים (כליטר מיונז):

2 ביצים

3 כפות חרדל (ללא גרגירים)

מלח ופלפל בנדיבות

ליטר שמן צמחי איכותי (לא זית)

הכנה:

במעבד מזון עם סכין פלסטיק (או אם יש, אפילו המטרפה מפלסטיק שיש בחלק מהמעבדים) מעבדים יחד את הביצים עם החרדל והתבלינים. תוך המשך הפעלה מוסיפים את השמן בהדרגה, לאט לאט.

מבלי להפסיק את פעולת המעבד, מוסיפים 2 כפות מיץ לימון משומר. אם עבדתם נכון בהוספת השמן, אתם תראו איך בבת אחת המיונז שהיה מעט נוזלי עד עכשיו - מסמיך.

טועמים, ומתקנים תיבול לפי הצורך - מלח, פלפל או לימון.

חרדל

טוב, אז לא. ניסיתי, באמת שניסיתי. הלכתי על המתכון הזה, כתשתי את גרגירי החרדל, בישלתי, צמצמתי, חיכיתי.

יצא מר כלענה. אני חושדת שהבעיה היתה בגרגירי החרדל, אולי כמו פרג הם הופכים למרירים לאחר זמן...

בכל מקרה, פרט להיותם פוטוגנים, הם לא עשו כלום בשבילי, הגרגירים האלו, והשתמשנו בחרדל קנוי.

וכך נרמסה התוכנית שלי להכין הכל הכל מאפס.

נו, שוין.

קטשופ ביתי

זה היסטרי, העניין הזה.

הרי לקטשופ אין טעם של עגבניות או של כל דבר אחר. קטשופ יש לו טעם של קטשופ.

ורק אחרי שסיימתי להכניס את כל החומרים לסיר, ואדים החלו לעלות, והתכופפתי להריח - אז נפל לי האסימון - זה הריח של קטשופ! זה הטעם! בדיוק מזה קטשופ מורכב, מכל הריחות והטעמים השונים האלו - זה זה, זה השילוב!

טעים בצורה יוצאת דופן, ולא יוצא "דומה" לקטשופ, לא. יוצא קטשופ. אמיתי.

המקור הנפלא מכאן. החלפתי גרעיני סלרי בגרעיני כוסברה, פשוט כי לא היה בנמצא.

חומרים:

4 מסמרי ציפורן

1 עלה דפנה

1 מקל קינמון

1/4 כפית גרעיני כוסברה

1/4 1 כפית צ'ילי מיובש

1/4 כפית פלפל אנגלי (שמתי 4 גרגירים)

1 קילו עגבניות קצוצות גס

1/2 1 כפית מלח

1/2 כוס חומץ

5 כפות סוכר חום

1 בצל קצוץ

1 שן שום כתושה

הכנה:

עיטפו בבד דק את הציפורן, עלה הדפנה, הקינמון, גרעיני הכוסברה והפלפל האנגלי. קישרו היטב והניחו בסיר שטוח עם יתר החומרים. בשלו על אש בינונית עד שהבצל מתרכך, כ- 40 דקות.

הוציאו את חבילת התבלינים והשליכוה (היאורה). עבדו בבלנדר את העגבניות למחית. סננו חזרה לסיר, ובשלו על אש בינונית, תוך ערבוב מדי פעם, עד שמסמיך - כחצי שעה. הוסיפו עוד סוכר, מלח או חומץ אם אתם רוצים.

העבירו לצנצנות זכוכית נקיות וקררו.

מחזיק במקרר עד 3 שבועות.

סלט קולסלו

טוב, זה היה ממש אילתור, אבל יצא טעים להפליא. יש אינספור גרסאות לקולסלו, וזו רק אחת מהן. הבסיס של מרת'ה סטיוארט, אבל כרגיל בסופו של דבר התמקד במה שהיה בבית...

חומרים:

1/2 כרוב לבן קצוץ

1/2 כרוב אדום קצוץ

1 כף סוכר

מלח, פלפל

2 כפות שמן זית

3 כפות מיונז

כף שמן שומשום

1/3 כוס חומץ תפוחים

חצי חבילה פטרוזיליה קצוצה

שומשום

הכנה:

לערבב. לתקן טעמים (עוד חומץ/שמן/מלח).

להניח כמה שעות לספוג טעמים, ולערבב שוב לפני ההגשה.

אמפנדס, סי?

בצק ממולא זה דבר נפלא. יעידו כל חובבי הבורקס, דים-סאם, והכיסונים למיניהן שבצק ממולא זה שוס לא רגיל.

החלטתי להכין אמפנדס לראשונה בחיי, וכמו תלמידה טובה, הלכתי לויקיפדיה לקרוא קצת.

לא יאומן כמה סוגים יש, בהתאם לכל ארץ מוצא. בספרד זו מנה גדולה, מעין פאי, שנחתך למשולשים, ובארצות הדרום-אמריקאיות אלו כיסונים קטנים ממולאים. בשתי הגרסאות מדובר על בצק פריך יחסית, אפוי או מטוגן לקריספיות.

מאחר והתמחות באמפנדס לפתע נראתה לי כמו משהו שצריך להקדיש לו יותר מיום אחד במטבח, החלטתי פשוט לאלתר לפי הרגש מלית שנראתה לי טובה.

את הבצק אימצתי מפה, רק שאפיתי במקום לטגן. למי יש כח לשמן עמוק בחום הזה.

הניסיונות הניבו תוצרים נפלאים, שנבלסו ע"י מבוגרים וילדים כאחד.

כמויות המליות המצוייינות במתכון מספיקות לכמות אחת של בצק (כלומר הכינו רק מלית אחת לכמות הבצק הרשומה)

אמפנדס (כרישה-גבינה-בייקון, ותפו"א-אנשובי-פלפל) - כ-30 לא-גדולים

חומרים:

בצק-

1/2 3 כוסות קמח

1/2 2 כפיות מלח

2 כפיות אבקת אפיה

1/2 3 כפות שמן

1 ביצה, טרופה קלות

3/4 כוס מים

חלמון טרוף עם מעט מים - למריחה

1 חלבון מעורבב במעט מים ל"הדבקה"

מלית 1-

2 כרישות פרוסות

50 גר' חמאה

100 גר' בייקון פרוס לרצועות דקות

1 כוס מוצרלה

1 כוס קשקבל (אני השתמשתי בקשקבל של מחלבת "עיברי", לא רע בכלל)

1 כוס צימוקים

מעט אגוז מוסקט

מלח, פלפל שחור

2 חלבונים

מלית 2-

3 תפו"א גדולים מבושלים וקלופים, ומעוכים קלות (לא פירה חלק לגמרי, תשאירו גושים)

3 פלפלים אדומים קלויים, קלופים, קצוצים גס.

2 קופסאות שימורי פילה אנשובי, קצוצים

1 כוס מוצרלה

מלח, פלפל שחור

צ'ילי גרוס

הכנה:

בצק-

בקערת מיקסר עם וו גיטרה ערבבו את כל החומרים היבשים. הוסיפו את השמן, הביצה והמים ועבדו לכדור בצק.

הניחו בקערה משומנת, כסו במגבת והניחו לחצי שעה בצד.

מלית 1-

במחבת, טגנו את הבייקון להשחמה, והציאו לצלחת.

באותה מחבת שימו את החמאה, ואדו את הכרישה עד שהיא מתרככת, עם מכסה. הסירו את המכסה וטגנו עוד חמש דקות להזהבה. הניחו שיתקרר.

ערבבו את כל החומרים עם הכרישה והבייקון.

מלית 2 -

ערבבו את כל החומרים.

מילוי ואפיה-

חממו תנור ל- 180 מעלות

חלקו את הבצק ל- 30 חתיכות בצק. גלגלו אותן לכדורים, ורדדו בעזרת מערוך על משטח מקומח קלות.

הניחו כף מהמלית הרצויה על חצי מהעיגול, כשאתם משאירים שוליים חשופים על אותו החצי, של כס"מ.

מירחו את השוליים (בעזרת האצבע, או מברשת דקה אם אתם מקפידים) בחלבון הטרוף.

קפלו את הבצק (החצי "הפנוי") מעל המלית, והדקו את השולים.

בעזרת מזלג מקומח ליחצו את השוליים והדקו היטב.

הניחו על תבנית עם נייר אפיה, ומירחו בחלמון.

אפו עד להשחמה קלה.

ניתן להקפיא מיד אחרי האפיה, ולחמם בתנור - יוצא כמו חדש.

טיול אביבי ובומב שוקולד לבן ומוס לימון

כפי שכתבתי, פעמיים בשנה מתארגן טיול חברים, והטיול של יום העצמאות התקיים השנה ליד ראש הנקרה. מזג האויר היה מושלם לטיול, כיאה לחודש אביבי. הקינוחים, כרגיל, הוטלו עלי.

הטיילים דרשו משהו לימוני, ושילוב של שני פוסטים מבלוגים החביבים עלי במיוחד, הכריעו את הכף... בומב שוקולד לבן, עם מוס לימון, ודובדבנים חמוצים.

החשק הגיע בגלל הפיה, שמרחה תבניות סיליקון בשוקולד לבן, כאילו אין מחר. המתכון לבסיס העוגה והמראה כללי הגיע מהבלוג use real butter (זה גם בלוג נהדר שאני קוראת בחשק רב, וגם עצה טובה באופן כללי...). המוס עצמו - של רוני ונציה.

מ-שלו-שה יוצא אאאאאחד..! אאאאאחד...! אאאאאחד...!

סליחה, היתה פה רגרסיה קטנה לילדות.

איפה הייתי?

אה, כן.

בומב.

אני שמתי דובדבנים רק בתבניות הגדולות (הכנתי גם בומב קטנטנות), כי רק בהן היה מקום. אתם יכולים להמיר בדומדמניות אם אתם רוצים את האפקט האדום גם במנות קטנות. אני פשוט ויתרתי. הצלחתי לצלם את הבומב פרוס רק בתנאי שטח, בלילה, בצימר, אחרי שסיימנו למנגל עצמנו למוות. על צלחת חד-פעמית. בחיי שמגיעה לה יותר, לבומב.

לבסיס אתם יכולים להשתמש בכל עוגת טורט הפרוסה דק, אבל אני ממליצה בחום על עוגת הלימון, למרות הנחיות המשקל המופרעות משהו... תכינו כמות כפולה, ותאכלו חצי ככה סתם, ליד קפה. אני הבאתי שאריות מהעוגה (את השוליים שנשארו אחרי שקרצתי עיגולים) לחברים, והם חיסלו אותן כאילו היתה זו עוגה שזה עתה יצאה מחלון הראווה של קונדיטוריה, למרות שהמראה היה פירורי משהו.

בומב שוקולד לבן עם מוס לימון (ודובדבן חמוץ)

חומרים (ל- 3 תבניות סיליקון: 6 בומב גדול, 24 בומבים קטנטנים קוטר 2 ס"מ, 6 תבניות מאפינס. כן, גיוונתי. מה יש?):

400 גר' שוקולד לבן

בסיס עוגה:

205 גר' קמח

124 גר' אבקת סוכר

95 גר' חלב

85 גר' שמן

46 גר' ביצים

56 גר' מיץ לימון

7 גר' אבקת אפיה

185 גר' חלבונים

135 גר' סוכר

1/2 כפית תמצית וניל

מוס:

1/4 כוס מים

1 כף ג'לטין

4 חלמונים

2 כפות גרידת לימון

1/2 כוס מיץ לימון

1 כוס סוכר

1 שמנת מתוקה

3 חלבונים

קורט מלח

דובדבנים חמוצים

הכנה:

המיסו את השוקולד הלבן על אדים, ומירחו את תבניות הסיליקון. אני השתמשתי במכחול והיה לי מאד נוח, אבל כל דרך שתשמח אתכם - תשמח אותי. מירחו שלוש שכבות, עד שתסיימו למרוח שכבה ראשונה על התבנית השלישית, התבנית הראשונה כבר תתקשה מספיק כדי למרוח את השכבה הבאה. אם יש לכם חשק, תטמפררו את השוקולד. עדיף. אני השתמשתי בשיטת ההזרעה.

אחרי מריחת השוקולד, הניחו את התבניות להתקרר להם, עד למילוי במוס. אל תתפתו לדפוק את התבניות על השיש כדי להוציא בועות מהמוס, שכן השוקולד ישבר. בכלל, תהיו עדינים איתן. הן עכשיו סיימו טיפול קוסמטי.

בסיס עוגה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.

מירחו תבנית (מלבנית רגילה, כמו חד-פעמי בינוני) בחמאה, הן את התחתית והן את הצדדים. הניחו נייר אפיה בתבנית, ומירחו גם אותו בחמאה.

ערבבו את כל החומרים היבשים פרט לסוכר בקערה (דהיינו, קמח, אבקת סוכר, אבקת אפיה).

ערבבו בקערה נפרדת את החלב, השמן, הביצים, מיץ הלימון ותמצית הוניל. ערבבו פנימה את החומרים היבשים.

הקציפו את החלבונים עם הסוכר לקצף יציב. קפלו בעדינות לתוך תערובת הבצק, שליש בכל פעם, עד לתערובת אחידה, כדי שלא יהיו לכם "ענני" קצף בעוגה.

שיפכו לתבנית, ואפו 20-25 דקות, עד שהעוגה מתייצבת.

קררו לחלוטין, הוציאו מהתבנית וקלפו את נייר האפיה.

פירסו לשכבות, שלוש או ארבע שכבות, בעובי 2 מ"מ.

קירצו עיגולים בגודל תחתית תבנית הבומב שלכם. לקטנטנות מצאתי רק חותכן משונן, ועל כן הן יצאו עם פריזורה משעשעת בתחתיתם. לא רע, רק חריג. בבומב העגולות כבר איתרתי חותכן עגול חלק, והם יצאו הרבה יותר קונפורמיסטיות.

מוס:

שמים בכוס את המים, מפזרים את הג'לטין, מניחים כמה דקות לריכוך. ממיסים את הג'לטין במיקרו, בחימום בפולסים (כמה שניות בכל פעם, לשמור שלא ישרף!).

שמים בקערה את החלמונים, מערבבים במקצף ידני, מוסיפים את קליפת הלימון, מוסיפים בהדרגה את מיץ הלימון וחצי כוס מהסוכר. מבשלים בסיר כפול על אדים, על להבה בינונית כ-10 דקות, תוך ערבוב רצוף בכף עץ, עד שהתערובת מסמיכה קצת ומצפה את הכף. מסירים מהאש, מוסיפים את הג'לטין, מערבבים. מניחים בצד, מערבבים מדי פעם עד לצינון מלא.

כאשר תערובת הלימון צוננת, מקציפים את השמנת לקצפת יציבה וגמישה.

בקערת מערבל אחרת מקציפים את החלבונים עם קורט מלח לקצף רך. מוסיפים בהדרגה את חצי כוס הסוכר הנותרת. מקציפים לקצף יציב וגמיש. מקפלים בהדרגה את תערובת הלימון אל הקצף ולבסוף מקפלים פנימה את הקצפת, לקבלת תערובת אחידה.

הרכבה:

שיפכו את המוס לתוך התבניות מצופות השוקולד. שקעו פנימה דובדבן אחד. שימו לב לא לדחוף אותו לגמרי למטה, אחרת יראו אותו דרך השוקולד הלבן.

הניחו עיגול עוגה מעל כל בומב, והקפיאו ללילה.

הוציאו מהקפאה, חלצו בעדינות את הבומב מהתבנית, והעבירו לקופסת פלסטיק אטומה. ניתן להחזיר להקפאה מיד, אם לא נאכל על המקום, או לשמור בקירור עד לאכילה.

בכל מקרה, יש להוציא מההקפאה למקרר, שעה לפני האכילה.

ורק נציין, שלא רק אכלנו, גם טיילנו. בדיוק הפריחה היתה בשיאה, והנוף מרהיב.