יום רביעי, 24 במרץ 2010
מרציפן זה יאמי!
תמיד היא נדמתה בעיני למעין בלוק יבש של פירות יבשים, בכלל לא משהו מפתה, אבל נתקלתי במתכון יוצא דופן - פה העוגה משודרגת במלית מרציפן...
ברור שלא עמדתי בפיתוי - לו הייתי חתול, הייתי מבזבזת את כל תשע נשמותי על מוות כתוצאה מסקרנות...
התוצאה לא מתוקה מדי, עוגה יבשה שהולכת נהדר ליד קפה. בכלל לא כמו שחשבתי, הופתעתי לטובה.
או בקיצור - דבר שמוסיפים לו מרציפן, קשה לו להיות לא-טעים.
חובבי המרציפן התאחדו!
המקור כאן
שטולן (ככה מבטאים את זה בגרמנית, אל תאשימו אותי)
חומרים:
375 גר' קמח
50 גר' סוכר
1 כפית שמרים יבשים
קורט מלח
150 מ"ל חלב חמים
115 גר' חמאה מומסת
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
200 גר' פירות יבשים מעורבים (חמוציות, צימוקים, משמשים)
50 גר' שקדים מולבנים קצוצים
200 גר' מרציפן
אבקת סוכר לפידור
הכנה:
נפו יחד את הקמח, הסוכר והמלח. ערבבו פנימה את השמרים.
הוסיפו את החלב והחמאה המומסת, הוניל ואת הביצה. לושו כ- 10 דקות לבצק חלק וגמיש.
הניחו בקערה, כסו הניילון נצמד והשאירו לילה עד להכפלת נפח במקום קריר.
חממו תנור ל- 190 מעלות.
על משטח מקומח קלות לושו את הבצק עם הפירות היבשים והשקדים. רדדו למלבן של 20 על 25 ס"מ.
לושו מעט את המרציפן, וצרו "נקניקיה", מעט קצרה יותר מהבצק. הניחו על הבצק, באמצעיתו, וקפלו לסגירה. הניחו במקום חמים לתפיחה כ- 45 דקות, או עד הכפלת נפח.
אפו 30 דקות לצבע זהוב בהיר.
קררו ופזרו אבקת סוכר לפני ההגשה.
יום חמישי, 18 במרץ 2010
שוקולד לבן ופרג
אבל לפעמים הוא טעים, כשהוא עומד בפני עצמו, ולא בהשוואה למקור השחור המריר הנפלא...
מזמן לא עשיתי עוגה של ברי סייג, והנה נתקלתי בעוגת פרג עם שוקולד לבן, והגיעו אורחים, שהבחושה הזו תפורה עליהם בדיוק.
התוצאה נהדרת. באמת, עוד לא נתקלתי במתכון שלו שלא זכה למחמאות היסטריות. שאפו.
אני מביאה פה את המתכון כפי שהופיע במקור, אבל הקטינו את כמות הסוכר/דבש.
20 מ"ל שמן
90 גר' סוכר חום כהה
90 גר' סוכר דמררה
20 גר' דבש
מעט קליפת לימון מגוררת
מעט תמצית וניל
1 ביצה
1 חלמון
70 גר' פרג טחון
90 גר' קמח
1/2 שקית אבקת אפיה
60 גר' שוקולד לבן קצוץ גס
100 מ"ל שמנת חמוצה
מעט רום
50 גר' רסק תפוחים
הכנה:
מוסיפים שוקולד, שמנת, רום ורסק תפוחים ומערבבים לתערובת אחידה.
אופים 40-45 דקות עד להזהבה, או עד שקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.
והנה משהו שהוא מעט שוקולד (אבל גם קצת דברים אחרים):
יום ראשון, 14 במרץ 2010
דברים שצוברים
צוברת סידורים.
צוברת ספרים שאני עוד צריכה לקרוא, וממשיכה לקנות עוד.
צוברת משחקי מחשב.
צוברת עייפות, ועצבים, וגם אנשים שאני אוהבת.
וצוברת חובות על אש קטנה, וצוברת נקודות זכות, וצוברת כוכבים של ישראכרט.
צוברת טיולים וחוויות, זה כיף.
וצוברת טעמים חדשים.
צוברת כפתורים שמגיעים עם כל בגד חדש, שיהיה ספייר.
צוברת כביסה על החבל, עד שאין מה ללבוש וחייבים להוריד.
צוברת כלים בכיור.
צוברת ריבות בכל פעם שנגמרת עונה של איזה פרי. אני לא אוכלת ריבה.
צוברת סוכריות בתא הכפפות של האוטו, כי כפפות אין בו, והרי משהו חייב למלא אותו.
ופעם ב... כשמביאים לי ווסאבי טרי, אני צוברת בכיף משקעים על העורקים, באכילת משהו שחיתותי.
ווסאבי טרי, באדיבות נ. אחי הנודד העולם
יצא לי פוסט מעט משונה הפעם, בגלל שאני במצב רוח משונה.
לא נורא, גם זה קורה לפעמים.
מאפה תפוחי אדמה, גבינת עיזים ווסאבי
חומרים (4 מנות):
4 קוקוטים (כמו של סופלה)
חמאה לשימון
3 תפוחי אדמה בינוניים
1 גליל גבינת עיזים בסגנון פרומעז (אני השתמשתי בגד-עד של מחלבות גד)
מלח, פלפל
ווסאבי לפי הטעם (2 ס"מ מגורר - אם משתמשים בטרי)
מעט שמנת מתוקה
4 ביצים
הכנה:
משמנים את הקוקוטים עם חמאה.
את תפוחי האדמה מקלפים ופורסים לפרוסות של חצי ס"מ. ניתן לפרוס דק יותר אם יש לכם מנדולינה, אני התעצלתי.
מתחילים לסדר שכבות - שכבה של פרוסות תפוחי אדמה, נתח גבינת עיזים, מלח, פלפל, מעט ווסאבי, כפית שמנת מתוקה. תפו"א, גבינה, מלח, פלפל, ווסאבי, שמנת. וכן הלאה. מסיימים בשכבת תפו"א.
אופים בתנור בחום בינוני כשעה, עד להתרככות של תפוחי האדמה. שוברים ביצה מעל כל הקונסטרוקציה, ואופים כשלוש דקות. מלח, פלפל ולהגיש.
להגיש עם כפית... נפלא.
ניתן להכין מראש, עד לשלב התרככות התפודים. לפני ההגשה לחמם, להוציא ולהמשיך עם הכנת הביצה.
יום שישי, 5 במרץ 2010
סלט עלים ירוקים וחזה עוף - הגרסה הגברית
אהלן, אני יובל מהבלוג "פשוט מבשל פשוט" שנמצא ב- http://www.mevashel.co.il/. האמת שאני קורא די אדוק של הבלוג הזה, וכשביגל ציינה אותי באחד הפוסטים כאחד הבלוגים שהיא אוהבת (איזה כיף), אמרתי לעצמי (ומיד שיתפתי את ביגל במחשבה הזו) – למה שלא אקפוץ להתארח ופירורים ישלחו נציג מטעמם להתארח אצלי? אז הנה אני כאן, וכמו כל פולני טוב לא הגעתי בידיים ריקות אלא הבאתי איתי סלט. סלט? סלט? מי מביא סלט? אז זהו, שבימים כתיקונם אני מתייחס לסלט כ-"האוכל של האוכל שלי", אבל מאחר והסלט הזה הוא בעצם גירסה גברית של הסלט הכי נשי שיש, ומאחר ויש בו כמות היסטרית של חזה עוף, אפשר להתייחס אליו כמנה עיקרית, אבל בעצם, גם כסלט. תבחרו אתם.
דרך אגב, בזמן שאתם קוראים את הפוסט, הקוראים שלי קוראים פוסט של ביגל על סלמון שהיא עישנה במו ידי ידיה, אז איך שאתם מסיימים לקרוא את הפוסט הזה (ולא שנייה לפני! אני מסתכל עליכם!), תרגישו חופשי לבקר אצלי בבלוג ולקרוא את הפוסט שלה. ולמי שיש כרגע בראש תמונה ביגל עם סיגריה ענקית שמשתרבבות ממנה חתיכות של סלמון, זה הזמן להפסיק לשמור את החומרים הכימיים רק לעצמך ולחלוק עם חברים.
בשנת 1999 (אם אני לא טועה) נסעתי ממקום העבודה לאיזו חברה גדולה בארה"ב בכדי לבדוק אפשרות להשתמש במוצר שלהם על מנת לספק שירות מסויים בארץ. החברה ייצרה מוצר שידע לזהות אתרי אינטרנט ולזהות האם הם מתאימים לקהל יעד כזה או אחר. אתרי פורנו, מסיבה כלשהי, לא נחשבים מתאימים לדוגמה לילדים, כך שהם יחסמו אם ילד ינסה לגלוש אליהם דרך התוכנה. הסלוגן שלהם היה מדהים, לדעתי, "We can tell the difference between chicken breast and a chick breast" – בתרגום חופשי - "אנחנו יודעים להבדיל בין חזה עוף לחזה של פרגית", ואם מישהו חושב שהפרגית שמדובר עליה כאן זו אותה פרגית המוגשת על שיפוד, תחשוב שוב.
יש מאכלים שבצורה ברורה מאוד הם נשיים. בגזרה הזו אפשר לשים את כל מה שמכיל ירקות שחביבים על מכרסמים, בעיקר שפנים וארנבים, כשהם כמובן חייבים להיות במצב הלא מבושל שלהם. מבחינת הנשים, סלט חסות הוא סלט עשיר מאוד – רק בגלל שיש בו שניים-שלושה סוגים של חסה הוא נחשב "עשיר". נו באמת! זה שני סוגים של חסה! יש לשניהם אותו טעם!!! זה לא מגוון, זה לא עשיר, זה…. זה……… סלט חסה!
בגזרה הזו אפשר למצוא גם דברים עם צבע אחד ויחיד כמו מרק כתום וסלט ירוק, וכמו כן כל דבר שמכיל טונה במים או נתחוני חזה עוף – נשי לחלוטין. חזה עוף הוא לא נשי, אבל נתחוני חזה עוף הם נשיים אחוש-שלוקי. נשים יכולות להיפגש לארוחה כשהארוחה היא מהות הפגישה – לשבת מסביב לשולחן במסעדה ולדבר.
והגברים? אנחנו, לעומת זאת, צריכים ירקות מסוג שונה לחלוטין – הרבה עגבניות, בצל, שום, קישואים, פלפלים, חריפים אם אפשר, והכול שיהיה מבושל. ונתחים גדולים, אם אפשר לקרוא להם סטייק זה עוד יותר טוב, אפילו אם זה סטייק עוף. ואם אפשר, שיהיה לפני ו/או אחרי גם קצת פיצוחים ואנחנו מבסוטים. וחוץ מזה, גברים נפגשים לפעילות מסוימת, כשהאוכל צריך ללוות את הפעילות הזו ולא להוות את הפעילות. לדוגמה, כשנפגשים לעשות על האש – חוץ משני המנפנפים (תמיד יש שניים, אחד וסגנו או אחד ויועצו) – כל השאר משחקים שש-בש, או פוקר, או מטקות, אבל בטח לא יושבים ומסביב לשולחן ופשוט מחכים. משמעות הדבר היא שאוכל של גברים צריך להיות, אופרטיבית, מתאים לביצוע של פעילות תוך כדי אכילה – האגדה מספרת שגברים לא מסוגלים לעשות יותר מדבר אחד במקביל, אבל ברגע שאחד הדברים הוא אוכל – תתפלאו, אנחנו יותר מסוגלים, רק צריך לוודא שזה אוכל שאפשר להחזיק בידיים, או מקסימום על ידי מזלג (אי אפשר להשתמש ביד השנייה לחיתוך – היא מחזיקה את הקלפים, או זורקת את הקוביות!!!).
המנה שלפניכם עומדת בהגדרות של חלק גדול מהדרישות הגבריות – אמנם הצבע הוא אחיד, כמעט לחלוטין, אבל יש כאן "נגיעות" של טעמים ירוקים מכל מיני צדדים וכל מיני כיוונים, עם המון מרקמים והמון טעמים שונים, שאפשר להפוך אותם לעוד יותר טעימים לא רק במהלך ההכנה, אלא גם לאחר מכן אם נשארות שאריות. ולגבי פיצוחים – יש כאן משהו שבמצב צבירה מסוים, אפשר גם לפצח אותו, אז אנחנו בסדר. גברים, כמו שאתם מבינים, מקפידים מאוד על החוקים ועל העמידה בהם, אבל הם גם מרשים לעקוף ולכופף אותם כשצריך. אה כן, וזה טעים, שזה טירוף.
יאללה – לעסק. אחד סלט ירוק עם עוף של גברים-גברים, שהולך מעולה עם בירה טובה בצד, או עם אורז, או עם שניהם, ומשמש בסיס מעולה גם אח"כ לשקשוקה ירוקה, גם אם נגמר הבשר.
בשלב הראשון נכין את המרינדה לעוף, שתשמש גם העטיפה שלו – נקציף בקערה חלבון אחד, שתי כפות סויה, וכפית גדושה-בינונית של קורנפלור. החלבון והקורנפלור יתאחדו להם למעין עיסה סמיכה-דלילה שתכסה את העוף ותיתן לו, יחד עם הסויה, פריכות עדינה וטעם. נקציף את החומרים עם מטרפה או עם מזלג עד שנקבל קצף אמיתי, מעט סמיך אבל לא יותר מדי. משהו במרקם של מיונז, אבל קצת יותר נוזלי. הקורנפלור יעזור לקצף "לתפוס" ולהיות מעט סמיך.
להכנת הסלט עצמו, נפצח בחצייה של בצל אדום אחד, ופריסה שלו לפרוסות דקיקות. אני מת על בצל אדום, מלך מלכי המלכים של הבצלים – אני אוהב אותו יותר משאלוט, יותר מבצל לבן, ובערך כמו שאני אוהב כרישה שהיא אחותו החוקית לחלוטין – לבצל האדום יש טעם מתקתק יותר מהבצל הרגיל, והחריפות שלו מתונה ו-"טעימה" יותר.
זה הזמן לעבוד מהר – נתבל במעט שום כתוש, מלח גס, אפשר גם מעט כורכום למי שאוהב, או כמון, אבל הרעיון הוא באמת לשמור על מקסימום של טעמים של העלים ולא לתת לתבלינים להשתלט על הטעם אלא להוות "כינור שני" לטעמים הירוקים של העלים.
נחמם על אש גבוהה מחבת (אפשר באותה המחבת לאחר שניגבנו אותה היטב) ולאחר שהיא רותחת-רוצחת נוסיף מעט שמן. נטגן את נתחי חזה העוף כשאנחנו מקפידים להניח אותם בזהירות כך שהאצבעות לא ייפרדו. לאחר שצד אחד השחים, נהפוך ונטגן היטב גם את הצד השני. חשוב להקפיד על מספיק מרווח מחייה בתוך המחבת בכדי לשמור על טמפרטורת המחבת בצד הגבוה של הסקאלה מצד אחד, ומצד שני אם יש מספיק מקום, יש סבירות נמוכה יותר שהנתחים "יתפרקו".
נוציא את הנתחים ונחזיר את העלים למחבת. נוסיף להם את גרגרי הפול וחבילה של נבטי חמנייה (זוכרים? הבטחתי פיצוחים, וקיימתי!), נערבב היטב על אש גבוהה כ- 30 שניות, נטעם, נתקן טעמים, ונסיר מהאש. נבטי החמנייה צריכים ממש כמה שניות בכדי להתרכך מעט, ואנחנו רוצים לשמור אותם עדיין מעט "קריספיים".
סלט ירוקים עם חזה עוף
ק"ג חזה עוף פרוס לשניצלים עבים
בצל אדום, חצוי ופרוס דק
חב' מנגולד
חב' עלי רוקט, עלים בלבד - ללא גבעולים
שקית "פול ירוק" קפוא
חב' נבטי חמנייה
למרינדת העוף:
חלבון ביצה
שתי כפות סויה
כפית "בהריון" קורנפלור
מכינים את המרינדה תחילה – מקציפים את החלבון, הסויה והקורנפלור לקצף סמיך. פורסים את השניצלים לרצועות כמעט עד הסוף, ומשאירים את הרצועות מחוברות בסוף. מכניסים למרינדה, מערבבים היטב ומניחים בצד.
מאדים במעט שמן את הבצל עד להשחמה עדינה. מפרידים את עלי המנגולד לגבעולים ולחלק של העלים ופורסים כל חלק בנפרד לרצועות דקות. מוסיפים את רצועות הגבעולים לבצל ומערבבים היטב. כשגבעולי המנגולד מתחילים להתרכך, מוסיפים את רצועות עלי המנגולד ואת עלי הרוקט. מערבבים היטב ומתבלים במלח, פלפל שחור גרוס ובמעט שום כתוש. מסירים מהאש.
מטגנים את חזות העוף על אש גבוהה עד שהם משחימים מבחוץ ומוכנים מבפנים. בזמן שחזות העוף מיטגנים להם מכינים את הפול – מרתיחים מים עם מעט מלח, מוסיפים את גרגרי הפול, מביאים לרתיחה שנייה ומבשיל כ- 3-4 דקות נוספות. מסננים מיד.
מחזירים את הסלט לאש גבוהה, מוסיפים את הפול ואת נבטי החמנייה, מערבבים על אש גבוהה עוד כ- 30 שניות ומסירים מהאש. בודקים ומתקנים תיבול.
מניחים על הסלט את נתחי העוף ומגישים.