מתנות משנגחאי

איזה כיף לקבל מתנות!
אחי נסע לנסיעת עבודה בשנגחאי, וחזר עם מתנה למטבחי הקט - צ'ופסטיקס מעוטרים בפרחים ורודים, עם משענת קומפלט בקופסא מהודרת.
ישר הבנתי את הרמז, ונכנסתי למטבח להכין משהו מאודה, כזה שאפשר להחזיק עם צ'ופסטיקס.

דפי אורז הם נוחים, קלים לשימוש, טעימים גם כשהם רק מרוככים במעט מים, וטעימים בטירוף אחרי אידוי שהופך אותם לבצק דביק ודים-סמי. הפעם מילאתי אותם בסלמון וירקות מוקפצים עם הרבה ג'ינג'ר.

סלמון עגבניות ופטריות בדפי אורז

חומרים:

3 פרוסות פילה סלמון (כ- 600 גר')3 קוביות ג'ינג'ר מסוכר, קצוצות
1 כף דבש
1 כף שמן שומשום
2 כפות רוטב סויה
1/2 כפית צ'ילי יבש גרוס
מלח, פלפל
6 עגבניות פלאם חתוכות לפלחים
4 פטריות פורטבלו פרוסות
1 בצל גדול חתוך רצועות
שמן זית
דפי אורז

הכנה:

חיתכו את הדג לרצועות בגודל 1 ס"מ על 3 ס"מ.
ערבבו את הג'ינג'ר, דבש, שמן שומשום, סויה, צ'ילי, מלח ופלפל וערבבו את הסלמון כך שיצופה היטב. הניחו לשעה לספיגת טעמים.

בינתים, בווק גדול הקפיצו יחד בשמן זית את הבצל עד לריכוך. הוסיפו את הפטריות והעגבניות והקפיצו על אש גבוהה כמה דקות. הסירו מהאש וקררו לחלוטין.

הכינו קערה גדולה עם הרבה מים. הניחו בתוכה דף אורז אחד, לחצי דקה. כשמתרכך הניחו על משטח, שימו חתיכת דג וכף ירקות מוקפצים במרכז, וגלגלו, כמו עלי גפן... הניחו את המעטפה המוכנה על נייר אפיה.
המשיכו עד שנגמר כל המילוי.

הניחו את המעטפות, עם נייר האפיה, בכלי אידוי מבמבוק, על סיר עם מים רותחים. אדו חמש-עשר דקות, והגישו חם, עם רוטב סויה וצ'ופסטיקס מעוצבים. שיקנאו כולם.

"מן הצומח" - על עצלות ושופינג.

תמיד אני חייבת לנסות.

ארור הדחף הזה שלי לבשל כל דבר שאני לא מכירה.

והפעם בפינתנו "דברים שמצאתי בחנות והייתי חייבת לקנות" - סייטן.

הסייטן הוא גוש חלבון. הוא מופק מחיטה - דהיינו, "מן הצומח", רק לא מסויה (לטובת אלו שנמנעים ממנה, כמוני).

זה גלוטן, בעצם, חלבון החיטה.
והוא לא דומה לבשר, לא לעוף, ולא לשום דבר שהיה לו פעם דופק, ולא אכפת לי מה טוענים הטבעונים.

אבל הוא לא רע, ככזה שעומד בפני עצמו. רק אל תקראו לו תחליף, או בשר מן הצומח, כי זה ישר עושה לי רע בנשמה. בשר זה בשר וסייטן זה סייטן.

אני קניתי אותו בטבע-קסטל, אבל בטח קיים בכל חנות טבע או מזון אורגני שהמכבדת את עצמה, והוא מתוצרת טבע דלי.

הוא סופג כל טעם שתחליטו להצמיד לו, כך טוענים בעלי הניסיון. אז החלטתי להצמיד לו, ברוח ה"אין לי כח לבשל הערב, בואו נראה מה אפשר לעשות עם שלל המצרכים שקניתי" רוטב קנוי (!!!), איטריות אורז שחור אורגניות ומעט ירקות.

יצא לא רע.

הרוטב, הוא כולו מחומרים טבעיים, ללא צבעי מאכל, חומרים משמרים או חומרי טעם וריח שאין להם שם של משהו שפעם גדל באדמה, לכן התפתיתי בקלות.

יש סדרה שלמה כזו, ואחת מהשקיות שרכשתי - צ'ילי ג'ינג'ר - נראתה הולמת את המאורע (האחרות היו רוטב למון-גראס, ורוטב סטאי). כתוב על השקית שזה רוטב חריף, אבל תאמינו לי - הוא אפילו לא פיקנטי.

את איטריות האורז השחור האורגני ראיתי כבר כמה חודשים, קורצות לי על המדף בכל פעם שעשיתי קניות. נשברתי ורכשתי. בבישול הן הופכות לסגלגלות, והן טעימות יחסית לאיטריות אורז אחרות.

אז הנה לכם, ארוחת-לפתוח-שקיות-קנויות. אני יודעת, זה לא אופייני. אבל בטח גם לכם יש את התקופות האלה.

אז יאללה, שני נושאים במתכון אחד - גם אוכל בריא (אני חושבת, למרות שאצלי בראש גם אנטריקוט עשוי מדיום הוא בריא ביותר), וגם אוכל חצי מוכן.

מוקפץ סייטן עם איטריות אורז וירקות

חומרים:

1 חבילת סייטן, חתוך לקוביות
1 חבילת רוטב צ'ילי ג'ינג'ר
250 גר' איטריות אורז שחור
1/2 פלפל אדום בקוביות
1 קישוא קלוף, בקוביות
1/2 חבילת פטריות חתוכות לרבעים
מעט שמן

הכנה:

ערבבו את קוביות הסייטן עם הרוטב והניחו שעתיים לספיגת טעמים. או יותר - במקרר - אם רוצים להכין יום לפני.
בשלו את האיטריות לפי ההוראות על השקית.

במחבת עמוקה או ווק, חממו מעט שמן, וטגנו מס' דקות את הפלפל. הוסיפו את הקישואים וטגנו עוד שתי דקות.
הוסיפו את הסייטן וטגנו חמש דקות, כשאתם מערבבים מדי פעם.
הוסיפו את הפטריות והאיטריות, והקפיצו במחבת (או ערבבו) במשך כשתי דקות.

נמסטה, בונג'ורנו!

כמו שאפשר להבין מהכותרת, הפעם - שילוב של הודו ואיטליה, מזרח ומערב, או בקיצור - מנת פיוז'ן מקורית.

לזניה הודית

חומרים:
1/2 קילו בשר טחון (עוף ולא בקר, שלא אסתבך עם ההודים)
1 בצל גדול
100 גרם גבינת מוצרלה, מגוררת
500 מ"ל קרם קוקוס (השימורים בארץ הם של 400-425 מ"ל. אפשר להשלים את השאר בחלב רגיל)
כ-10 דפי לזניה מוכנים (שלא דורשים בישול מקדים)
2 כפות קמח
3 כפות שמן זית
3 כפיות כוסברה טחונה
2 כפיות אבקת קארי
1/2 כפית כורכום
1/2 כפית ציפורן טחון
1/2 כפית קינמון
1/2 כפית זרעי כמון
מלח ופלפל
צרור כוסברה


הכנה:
מערבבים בקערית את הכוסברה, הקארי, הכורכום, הציפורן והקינמון. מוסיפים 3-4 כפות מים ומערבבים כדי ליצור משחת תבלינים.
קוצצים את הבצל.
מחממים את השמן בווק או במחבת גדולה, וזורקים באמצעו זרע אחד של כמון. כשהזרע מתחיל לקפצץ בשמן ומתפצח, יודעים שהשמן כבר התחמם, מוסיפים את שאר זרעי הכמון  ומטגנים מעט, שיתפצחו. מוסיפים את משחת התבלינים ומערבבים היטב. מנמיכים מעט את האש, כדי שהתבלינים לא יישרפו. אחרי כחצי דקה או דקה, כשהניחוח פורץ מהתבלינים, מוסיפים את הבצל ומטגנים אותו כ-2 דקות, מעורבב בכל התבלינים.

כשהבצל מתרכך, מגביהים את האש, מוסיפים את הבשר הטחון ומערבבים היטב במשך הטיגון, כדי לפורר את הבשר לפירורים ולוודא בישול אחיד. הבשר יהיה מוכן אחרי כ-5 דקות. מפלפלים וממליחים לפי הטעם, ומניחים להצטנן.

מחממים בסיר או במחבת את קרם הקוקוס, ומפזרים מעליו את הקמח. מערבבים טוב-טוב, שלא יישארו גושי קמח, וממשיכים לבשל על אש בינונית, עד שהקרם מצטמצם ומסמיך - מבלי שירתח. יודעים שהקרם מוכן בשיטה המקובלת: טובלים בו כף עץ ומעבירים עליה אצבע. אם ה"פס" שהאצבע משאירה נשאר נקי, הקרם סמיך דיו.

וכעת לשילוב כל המרכיבים:
מחממים את התנור ל-170 מעלות צלזיוס. משתמשים בתבנית מלבנית (מידות התבנית שלי: כ-22 על 30 ס"מ). משמנים אותה ומכסים את הקרקעית בשכבה של דפי לזניה (אצלי נדרשו שלושה לכל שכבה).שופכים על דפי הלזניה בערך רבע מהקרם ומורחים אותם באופן אחיד. על הדפים הרטובים משטחים חצי מתערובת הבשר המטוגן, ועליהם - שליש משבבי המוצרלה.

מעל המוצרלה מסדרים שכבת דפים שנייה, ומספיגים אותה ברבע נוסף מכמות הקרם. מעליהם עורמים את שאר הבשר המטוגן, ועליו שליש נוסף משבבי המוצרלה.

מסדרים מעל את דפי הלזניה שנותרו (3-4), ומורחים אותם בקרם שנשאר. זה אולי נראה כמו המון קרם, אבל זה חשוב כי אנחנו לא רוצים דפי לזניה יבשים ופריכים, אלא רכים ולחים. מעל הקרם מפזרים את המוצרלה שנשארה.

אופים 25 עד 30 דקות - עד שהקרם נספג בדפי הפסטה והמוצרלה מבעבעת ומקבלת צבע יפה. לפני ההגשה, קוצצים גס את הכוסברה (אני פשוט גוזר את העלים במספריים) ומפזרים מעל הלזניה. מגישים חם.



טיפים:

• כשמשטחים את הבשר על הפסטה, כדאי לרכז יותר בשר באזורים שיהיו מתחת לקצוות דפי הלזניה, שיש להם נטייה "לשקוע". מחזיקים דף באוויר ורואים איפה יהיה אזור החיבור בינו לבין הדף הבא, ובאזור הזה עורמים יותר בשר.
• אומרים שלזניה משתפרת אחרי לילה במקרר, כשהטעמים מתאחדים איכשהו. אין לי מושג אם זה נכון במקרה הזה, כי עוד לא קרה שמשהו מהלזניה שרד לילה שלם.