יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

נו, באמת

מזמן לא כתבתי ביקורת מסעדות. גם כי קצת מיציתי, וגם כי יש לי חברים שכותבים טוב ממני בתחום.
אבל יש מקרים שגורמים לי להרים שוב את העט (טוב, נו, מטאפורית). והנה בשבוע שעבר התרחש מקרה שכזה. ברפאל, לא פחות ולא יותר.

רפאל תמיד היתה אצלי ברשימת המסעדות המוצלחות יותר, תמיד ידעתי שאפשר להגיע ולקבל אוכל טוב, מוקפד, עם טוויסט מעניין. החלק העצוב בהשתלשלות האירועים היתה שהאוכל עדיין טוב. זה השירות שהיה מחפיר ומתחת לכל ביקורת.
למעשה, כ"כ מחפיר, שמבחינתי נסתם הגולל על רפאל. מעולם, אבל מעולם, לא יצאתי ממסעדה מבלי להשאיר טיפ. מעולם. גם אם השירות היה לא משהו. כשאני רוצה לנזוף או להעביר מסר לגבי השירות, אני משאירה 10% עגול. רמז דק. הפעם השארתי אפס. א פ ס.

אין לי כח להגרר לאמוציות, אז פשוט אתאר את העובדות:

היינו שישה. שבת צהרים - ארוחה עיסקית (הרעיון מגניב, של כל הראשונות מגיעות לשולחן + עיקרית לבחירה).
הושיבו אותנו מאחורי פרגוד זכוכית בפינה, במקום אליו המזגן לא מגיע, וקרני השמש החמות מהחלונות מחממות את האוירה. ביקשנו לעבור, לא היה מקום, לכן סגרנו את התריסים והזזנו את השולחן מעט הצידה.

הזמנו שתיה. בין השאר ביקשו החברים לשולחן מים - מי ברז. הגיע בקבוק מים מינרליים. הוחזר בקבוק מים מינרליים, וביקשנו שוב מי ברז. הגיעה יתר השתיה שהזמנו. הופ! הגיע בקבוק מים מינרליים. הוחזר בקבוק מים מינרליים, וביקשנו שוב מי ברז. בסוף הגיעו מי הברז, ומילאו אותם בהמשך הארוחה באופן שוטף.

הזמנו את העיקריות. אחת מאיתנו היתה בהריון, וזקוקה לבשר אדום. היא בדקה לפני שהגיעה ובתפריט היו שתי מנות של בשר אדום - נתח קצבים וסינטה. היא חקרה לגבי האפשרות לקבל את נתח הקצבים וול דאן. לא כי היא אוהבת וול דאן, אלא כי היא בהריון ואסור לה לאכול משהו שהוא לא מבושל לגמרי (ותאמינו לי, גם אותה זה מבאס).
הסביר לה המלצר האדיב כי את נתח הקצבים מוציאים רק רייר או מדיום רייר. היא הסבירה שזה בגלל מצב בריאותי, והמלצר הסביר שרק כך המנה יוצאת, ואולי כדאי שתזמין את הסינטה. היא קיבלה את המלצת המלצר והזמינה את הסינטה, וול דאן. כולנו סיימנו את ההזמנות.

בשלב הזה ביקשנו את הפוקצ'ה הידועה של רפאל, שאמורה להגיע לשולחן וראינו אותה מסתובבת ברחבי המסעדה אצל כל השולחנות שהם לא אנחנו (כזכור, היינו בפינה מאחורי פרגוד הזכוכית). הבטיחו לנו שכבר מגיעה אלינו פוקאצ'ה.
הגיעו הראשונות, ללא פוקאצ'ה. ביקשנו שוב. אמרו שכבר מגיעה.
סיימנו את הראשונות. ביקשנו בשלישית, ואז נשלחה אלינו פוקאצ'ה.

אחרי כרבע שעה שהצלחות של הראשונות נחו (ריקות למדי) על השולחן (הלא נקי בשלב הזה, ככה זה כאשר שישה חולקים מנות ראשונות למרכז השולחן, הוא מתבלגן), ביקשנו לפנות את הצלחות. שאלו אותנו אם סיימנו הכל ואמרנו שכן, ניתן לפנות הכל. נלקחו חלק מהצלחות, ואז שוב נעלמו המלצרים.
כדי לרמוז שוב, ערמנו את הצלחות שנותרו במרכז השולחן, זו על גבי זו. הגיעה מלצרית והתחילה לערוך את השולחן לעיקריות. בשלב הזה כבר חשבנו שראוי להעיר, אז ביקשנו שלא לערוך לנו את השולחן לפני שמנקים אותו.
אה, לקחת את הצלחות של הראשונות? תהתה המלצרית.
כן. כבר ביקשנו לפנות.
ולהחזיר אותן לשולחן אחרי שאני עורכת אותו לעיקריות?
הבטנו זה בזה בחוסר הבנה. מה להחזיר, את ערמת הצלחות הריקות שעומדות זו על גבי זו בערמה גבוהה במרכז השולחן? לא, לא להחזיר.
פינו, ניקו, וערכו את השולחן.

הגיעו העיקריות. הסינטה הגיעה מדיום-וול, יותר לכיוון המדיום. שתי מנות נתח קצבים הגיעו קרות - לחלוטין. קרות יותר מטמפרטורת גוף - אני יודעת כי נגעתי בהן. קראנו למלצר והתלוננו.
הוא התנצל, החזיר את המנות הקרות למטבח, ופתח בתחקור נוסף, בפעם השניה, של הסועדת עם הסינטה, בו היא שוב הבהירה שמסיבות בריאותיות היא לא יכולה לאכול מנה שאינה וול דאן. בשלב הזה הגיע מנהל המשמרת (אני חושבת) ושטחנו את הבעיות שצצו עד אותה נקודה. לגבי הסינטה הוא התעקש שכך המנה מוגשת.
למה אנחנו צריכים לנהל את הדיון לגבי מידת העשיה של המנה פעמיים, תהיתי בקול רם. היא הרי קיבלה את ההמלצה ללכת על הסינטה בגלל שמנה אחרת לא יכולה להיות מוגשת כפי שהיא רוצה. הייתי מצפה שאם יש בעיות להכין את המנה כפי שרוצים הן תעלנה בעת ההזמנה, ולא אחרי שכנוע של הסועד לקחת מנה אחרת - שגם אותה, כך מסתבר, לא ניתן להכין.
אני אבדוק מה ניתן לעשות, הבטיח מנהל המשמרת ונעלם.

חזרו העיקריות שעשו טיול חזרה למטבח. נתח הקצבים תקין. הסינטה עדיין מדיום-וול. שוב הגיע מנהל המשמרת. שוב דיון לגבי מידת העשיה. "השף אומר שככה הוא מגדיר וול דאן", משפט דבילי מזה לא שמעתי בחיי. אם היה אומר "השף לא מוכן להכין את המנה הזו במידת עשיה אחרת", ניחא. גם על זה אני יכולה לפתוח ויכוח, אבל לפחות זה לא יגרום לי לפקפק ביכולת של השף להבחין מהי מידת העשיה שהוא מכין. הרי מידות עשיה הן משהו אוניברסלי ולא תלוי ב"הגדרה" של השף. תגיד שאתה לא מוכן להכין אחרת וזהו. אה, ותגיד את זה בהתחלה, בעת ההזמנה.

בשלב הזה נשברה הבחורה ואמרה למנהל המשמרת שהיא בהריון (פרט שלא התחשק לה לחלוק עם הצוות במקום, למרות שהיא חשה קרובה אליהם אחרי חווית הסעודה, שהרי ידוע שהרפתקאות מסמרות שיער מאד מגבשות), ושאלה אם הוא או השף מוכנים לקחת אחריות על מה שיקרה לה או לצאצא/ית העתידי/ת אם היא תאכל את מה ש"השף מגדיר כוול-דאן". למה היא צריכה לנהל את הדיון הזה בפעם השלישית, תהיתי, שוב, בקול רם. אני תמיד תוהה בקול רם כשאני בשוק מוחלט. בסיום הדיון הסועדת הגיעה להחלטה שהיא מוותרת על הארוחה, ומנהל המשמרת הגיע להחלטה שהוא מוותר עלינו כלקוחות.

שילמנו ללא טיפ, לראשונה בחיי. יצאנו ללא שנאמרה לנו מילה נוספת, אפילו לא "אנחנו מצטערים אם החוויה לא היתה טובה ומקווים לתקן אותה בפעם הבאה".

21 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אנחנו עברנו חווייה דומה בטוטו לאחרונה. נראה שבזמן האחרון מסעדות היוקרה בתל אביב החליטו שהן לא תריכות להתאמץ שהסועדים יצאו מרוצים. יש מקומות שפשוט לא שווה לחזור אליהם, לא משנה כמה כיף ונעים שם לעיתים. ואולי יום אחד ילמדו במדינת ישראל שגם שירות הוא חלק מהחווייה במסעדה...

ניצולת סינטה אמר/ה...

בחיי שאם לא הייתי נוכחת בארוחה הזו, הייתי בטוחה שאת סועדת קטנונית ושבטח זה לא ממש קרה ככה, כי לא יכול להיות שבמסעדה שממתגת את עצמה יוקרתית השירות כל כך מזעזע. אבל הייתי נוכחת, וזה קרה ככה. בוז.

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

ואני, שהייתי בשישייה הזו, גם נהניתי מהבוהן של המלצר בתוף הקוסקוס שלי. כן, ביגל לא כתבה על זה כי כשהתלוננו באוזני מנהל המשמרת, החלטנו לוותר על חלק מהתלונות, כדי שזה לא ישמע כאילו אנחנו מחפשים אותם. אז ביגל אמרה שהיא לא תכתוב על מה שלא התלוננו.
שבוע לפני-כן יצאתי גם עצבנית מטוטו, שאחרי שחייבו את שני החשבונות מכרטיס אחד, לא הצליחו לבטל חיוב אחד ולחייב אותו בכרטיס השני, אלא היו צריכים לבטל את שניהם ולחייב את שניהם מחדש, וכל זאת אחרי סדרה ארוכה של הסברים לכמה מלצרים, ואחרי המתנה לא מבוטלת ובהחלט מיותרת.
ביגל, גאה בך שזכרת אתכל הפרטים.

odedee אמר/ה...

גם אני הייתי באירוע המדובר, וגם אני מניח שאם מישהו אחר היה מספר לי על זה הייתי חושב שהוא מגזים ולא מתרגש יותר מדי.

למען ההגינות צריך להסביר שהסועדת שקיבלה סינטה לא וול דאן, ולא אכלה אותה, לא חויבה על הארוחה כשביקשנו את החשבון.

אפשר להתווכח אם כדאי לשלם 115 ש"ח תמורת אוסף נאה של מנות ראשונות ומנה עיקרית (סבירה; אף אחת מהמנות העיקריות לא הייתה מדהימה, ונבדקו נתח קצבים, פילה דניס, קוסקוס טלה). אבל השירות היטה את הכף מעבר לכל ספק. כשהשירות גרוע כל כך, אפילו אם האוכל שמימי לא כדאי ללכת. אבל הוא לא היה שמימי.

ובכן, השירות היה מזעזע לחלוטין, גם לסטקייה בתחנת דלק, ובוודאי למסעדה שמנסה למצב את עצמה במקום גבוה יותר מזה. זה היה בלתי קביל ובלתי נסבל, וזאת בלשון המעטה. לעולם לא אוכל שם שוב.

גיא אמר/ה...

ביגל, באמת כל הכבוד שזכרת את כל הפרטים ובעיקר שזכרת לכתוב על האירוע. אכן חוויה מהסרטים (ואני מדבר על סרטי האימה בעיקר). בושה, ממש בושה למסעדה.

אנונימי אמר/ה...

דיכאון. כפול.

Estee אמר/ה...

נשמע נורא, ואני זוכרת בהריון שגם לי הייתה חוויה דומה בסוזאנה בנחלה, ואני גם לא חזרתי לשם יותר. גם לא אף אחת מאחיותי ש"בילו" איתי שם באותו ערב וגם לא אף אחד אחר שאנחנו מכירות וסיפרנו לו את הסיפור. האם זה היה שווה להם? לא יודעת ולא אכפת לי.

בכל מקרה, מצער לשמוע על ההידרדרות, הם היו יציבים שנים.

אנונימי אמר/ה...

עברתי חוויה שונה אבל דומה מבחינת יחס במסעדת "רוקח 73" של השף איל לביא.
הוא אומנם התקשר להתנצל ולהזמין אותי לארוחת קינוחים, אבל ההתנהגות של מנהל המשמרת שלו שהיתה גסת רוח וחצופה ברמות שטרם נתקלתי בן, הספיקה כדי שלא אדרוך שם יותר בחיים. כשמנהל משמרת אידיוט מצליח לקלקל אירוע חשוב עם הפה הגדול שלו, שום שף לא יוכל לתקן את זה. הטמבלים לא מבינים ששום ניסיון פיצוי לא יתקן חוויה שכבר נמסכה בגועל נפש.

שיחפשו אותי, בקיצור.

אודליה אמר/ה...

מה אני אגיד לך, מצד אחד מפתיע, כי הרי מדובר במסעדת שף ממותגת וכו'. מצד שני, אין זו הפעם הראשונה שאני שומעת או קוראת חוויות על שירות לא מקצועי במיוחד ברפאל.

גם כשאני אכלתי שם השירות לא היה מצויין והארוחה התארכה הרבה מעבר למצופה. קיבלנו מנת פטיפורים על-חשבון הבית ולא חזרנו לשם שוב.

נעלולה אמר/ה...

אנחנו יצאנו במצב רוח דומה ממאנטה ריי, העלינו על זה פוסטים וכשפניתי אליהם בפייסבוק והפניתי את תשומת ליבם לכך, הם עוד נעלבו מהאופן בו ניסחנו את הביקורות.

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

ביגל, למרות הזיכרון המופלא שלך, נזכרתי בעוד פרט קטן וחשוב. זה לא שלא ניקו לנו את השולחן. מיד כששתי מלצריות אספו את מרבית הצלחות, אחת מהן באה עם מפית שכבר ניקתה שולחן אחר, ואיתה היא מרחה לנו את השולחן. רק שהיא גם לא הגיעה לכל השולחן, גם לא באמת ניקתה אלא העבירה אלינו לכלוכים מהשולחן הקודם, וגם השאירה לנו כמה צלחות מלוכלכות למזכרת.

beagle אמר/ה...

זכרתי, זכרתי הכל, אבל אמרתי שאני לא כותבת דברים שלא התלוננו עליהם בפני מנהל המשמרת.
כי אם לא נתנו להם הזדמנות לתקן, מה לנו כי נלין על כך :-)

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

אין על הזיכרון הזה שלך... כל הכבוד. אולי גם אנחנו צריכים לידע אותם בפייסבוק שלהם...

veredgy אמר/ה...

ממרומי גילי המופלג כבר מזמן למדתי את הלקח הזה:
מסעדות שפים בארץ מפנימות התנהגות הפושה בציבור הישארלי מזה שנים. חוצפה, חוסר התחשבות בזולת וזלזול, גם במוצרים, גם בבישול וגם בלקוחות. אין כאן תרבות אוכל אמיתית (אמריקנית או אירופאית, או, על אחת כמה וכמה, יפנית)שהלקוח תמיד צודק ושהשירות צריך להיות קשוב, נבון וזריז.
אי לכך, כבר מזמן אני מתנזרת ממסעדות אלו ומסתפקת במסעדות מזרחיות או בחומוסיות טובות, בלקניות, טורקיות או מספר סיניות. שם אתה יודע מה אתה מקבל, מה יהיה השירות, וגם אם לא תמיד הכל יופי טופי, לפחות לא הוצאת משכורת חודשית על ארוחה.
יש יוצא אחד מן הכלל בעניין זה, כאשר גופים כמו תפוז "שלנו" למשל העורכת מסעי יחסי ציבור למסעדות, חברות וכו' ולשם כך מוזמנים בלוגרים "מובחרים" כדי לשטוף לנו את המוח. הם מקבלים ארוחה טובה, שירות ומתנות (אם כי המתנה הארונה שקבלו מ"טבע עוף" הייתה outdated )ומגלים לנו גילוי נאות כי היו אורחים ולכן מותר להם לקשקש לנו בקומקום כמה נפלא, יפה וטוב, ונקי ומעולים המוצרים/מאכלים/מסעדה וכו'.

אנונימי אמר/ה...

וואו, אני לא זוכרת מתי ביגל לא השאירה טיפ. למען האמת נראה לי שזה לא קרה מעולם. אז הנה נרשם אירוע ראשון מסוגו.
נשמע ...אסתפק במונח "מעצבן". ביגל יודעת שאני בשלב מוקדם הרבה יותר הייתי מאבדת את סבלנותי + מעטה "ההבנה/נימוס" שלי (היא לא פעם מרסנת אותי ונוזפת..). נראה שהפעם היא הייתה מודה על נוכחותי.
זאת מלונדון

הילה אמר/ה...

כף רגלי לא תדרך במקום זה אחרי ביקורת מטורפת זאת על השרות.
כי באמת לא משנה כמה המסעדה ברמת שף על פרמיום וכו' וכו'
ואני משלמת טוב טוב במסעדות.
אבל שרות זה משהוא שיכול להוציא אותי מדעתי ואחת על כמה וכמה עם זאת מסעדת שף מהטובות בישראל.
יום חמישי הזמנתי מקום לטוטו. וכן אכלתי שם לא פעם ונהנט באנחות קשות, האוכל והשרות היו תמיד למופת.
בגלל זה מעניין אותי לדעת מה היתה הבקורת של אותה מגיבה

יובל אמר/ה...

אוי. פשוט אוי. אפילו אוי ויי. ממש חבל. הייתי במסעדה הזו פעמיים (פעם אחת בעסקית-צהריים-שבת המדוברת והמדהימה) והיה מדהים, אבל נראה שהם נחים להם על זרי הדפנה.

נראה לי שלרוב הבעיה היא שאחרי שמסעדה כבר "מניעה" ומגיעה למהירות שיוט, השף מרשה לעצמו להפקיד את המסעדה בידי "מנהל המסעדה" או "מנהל המשמרת", שלא תמיד אכפת לו מהמסעדה כמו שלשף אכפת, והרמה יורדת.

כנראה שהגיע הזמן שרפי כהן יאט רגע ביצירות המופלאות שלו עם חברת "צבר" ויחזור רגע לבדוק מה קורה...

נעמה אמר/ה...

יובל - אני מסכימה! ברגע שהשף עוזב מסעדה לרגע, כבר הכל מתדרדר.
ורד - אני לא בלוגרית אבל הייתי בסרט הזה, אני מבינה אותך כשאת אומרת שאם יודעים על בואך משתדלים יותר, אבל אני גם יכולה להגיד לך מניסיון - אם המלצר הוא אנטיפט מגעיל שרק יתווכח איתך, הוא יישאר כזה בכל מצב.
ברפאל הייתי בסידור שבת כזה והיה מצוין. אני דוקא אז, שיניתי דעתי עליה לטובה. אולי כי הזמנו חדר פרטי אז יותר שמו אלינו לב, ואולי פשוט היו מלצרים אחרים במשמרת.
אני לא יודעת איך שפים שמכבדים את עצמם ואת האוכל שהם מכינים, לא משתדלים להשיג עובדים מקצועיים, אלא דוקא הולכים על מי שזול יותר להעסיק אותו. זה קל לנו להגיד שהם מזלזלים בלקוחות, אך למעשה אל תשכחו שעבודת השף היא קשה מאוד וגם סיזיפית לעתים. לכן זה עוד יותר מפליא אותי כשקורים מקרים כאלו, שהם בפירוש חוסר מקצועיות מצד השף ו/או בעל המסעדה.
נעמה.

אנונימי אמר/ה...

מזעזע

colargolet אמר/ה...

בחיי שגם לי היתה חוויה דומה בתור הריונית במסעדה אחרת (ומה שעצוב שזה קרה כל כך מזמן, יותר מחמש שנים, למען הדיוק, כך שאני לא זוכרת איפה זה היה בדיוק, וקיים סיכוי שעוד אחזור לשם)...
מאוד מרגיז ומקומם, בעיקר הסיפור על מידת העשייה של הבשר. אפשר לחשוב שהשפים כל כך בורים שהם שמים את יוקרתם המקצועית (וול דאן? לא בבית ספרנו) לפני המונח "בריאות הציבור".
ואגב, זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת חוויות מאוד שליליות על רמת השירות של רפאל.

ולנסיה אמר/ה...

לורד -
אני חושבת שאת מכלילה בצורה לא הוגנת. כבר יצא לי לשבת במסעדות בארץ שהשירות היה מאוד אדיב ומשתדל, שהגישו לנו מים "רגילים" בלי שנבקש, שניקו את השולחן, שפינו כשהיה ברור שסיימנו. אני אפילו לא אציין שמות כדי לא להראות "מטעם", אבל מציק לי שמתחילים עם "רק בישראל" הזה. יש גם דברים טובים אצלנו.