יום שבת, 28 במרץ 2009

חגיגות יום הפאי!

כן, כן, אני יודעת. אנחנו גיקים. בסדר.
הגיק הוא הסקסי החדש, תתמודדו עם זה.
יום הפאי הבינלאומי נחגג כל שנה בארבעה עשר למרץ (נו, 3.14).
התאספנו, כמה בעלי בלוגים בנושא אוכל, לחגוג אותו יחדיו.

בעצם, בכלל לא התכוונו, אנחנו אנשים לא מסודרים בעליל. קבענו את הארוחה לפני חודש, בכלל מתוך כוונה לחנוך את המטבח החדש של מונא, ויומיים לפני המועד נזכרנו שלא החלטנו מה מכינים. מזל שהסתבר לנו שבמקרה יום הפאי, אחרת עוד היינו מסתפקים בלחם צר ומים לחץ.
בהתכתבות מיילים ארוכה, הוחלט כי מכינים פאי רועים, ופאי שוקולד, וכל היתר מאולתר.


מוס קנדי, מסתכל על הבלגן שעשינו במטבח שהיה כה מדוגם עד לפני רגע, ולא מאמין למראה עיניו.

אז מי היה:
מונא מ"תופינים", לא-סוגרת מ"לא סוגרת ת'פה", ונציגי בלוג זה - עודדי, סופי, ואנוכי. נוספו גם בני הזוג של סופי (מ) ועודדי(ג), ואף צאצאם של סופי ומ' (ג), שהצליח לישון עד שלב הארוחה, חרף כל הרעש שהקמנו.

למנה ראשונה, אני הכנתי כריכים קטנים עם סלט ביצים ביוגורט, ונישנשנו גם לחם שמונא אפתה, טרי טרי וחם, עם ריבת תות תוצרת בית (גם של מונא) וגבינת קממבר (קנויה לגמרי). דרך אגב, "נישנשנו" היא מילה מאד קשה לכתיבה. נסו ותיווכחו.

לא-סוגרת מפנטזת על שובה כבר חודשים ארוכים. היא הגיעה לחגיגות יום הפאי חצי חולה ועם גוון עור ירקרק, כך שהיינו בטוחים שהיא לא תצליח לאכול דבר וחצי דבר. והנה, בפתיחת הארוחה, מניח ג' עם השולחן את השובה שאימו הכינה. אמא של ג' יודעת להכין שובה, כך אמרו המבינים. שכבות של דג מלוח (הרינג), סלק, ביצה, ותפוחי אדמה, יוצרים את העוגה הזו, שהגיעה בתבנית עגולה, ולכן היתה ראויה להכלל בחגיגות יום הפאי.
לא סוגרת, לקחה בחשש כף אחת של שובה לצלחתה. הרי כבר כ"כ הרבה זמן היא מחכה לזה, למרות שהיא חולה, היא יכולה לפחות לטעום ביס קטן, לא?
והנה השובה, כמו פרח לב הזהב, החזירה צבע ללחיים של לא-סוגרת. עם כל כף שהיא אכלה, היא הלכה והתחזקה. ככל הנראה יש לשובה כוחות מיסטיים לא ברורים, או ששילוב של סלק ודג מלוח הורג גם את הוירוסים העקשניים ביותר. לאחר שחוסלה חצי תבנית שובה, לא-סוגרת כבר היתה חזקה מספיק לאכול מהכל. כמו קסם זה עובד.


ים של דמעות בשתי עיני. ליבי זועק, שובה אלי.

התחלנו בהכנת פאי רועים. או שפרד'ס פאי. או מק'דרימי פאי. כל אחד והקונוטציות שלו. המתכון הבסיסי אומץ מספרון קטן שהיה אצל מונא (מאפי פאי קלאסיים, מהסדרה הקטנה לבישול עולמי), עם מתכון שתורגם והוכשר, ובסופו של דבר אולתר לפי מה שנראה לנו סביר.

מק'דרימי פאי

חומרים:

1 בצל גדול קצוץ
שמן זית לטיגון
1 קילו בשר טחון (מעורב בקר וכבש)
מלח, פלפל
1 בצל גדול קצוץ (נוסף)
25 גר' חמאה
1/4 כוס קמח
1/2 1 כוסות ציר עוף
1/2 כפית גרגירי חרדל (טחונים במכתש ועלי)
2 כפות רוטב ווסטרשייר
מלח, פלפל

4 תפו"א גדולים
50 גר' חמאה
1/2 כוס ציר עוף
מלח, פלפל שחור


הכנה:

יש לטגן בצל אחד במעט שמן זית, להזהבה.
להוסיף את הבשר, לטגן כמה דקות, לתבל במלח ופלפל, ולהסיר מהאש.
באותה מחבת, יש להמיס את החמאה, ולטגן בה את הבצל השני, להזהבה. להוסיף את הקמח ולטגן צבע זהוב כהה, ולהוסיף את ציר העוף, בהדרגה, תוך בחישה מתמדת, עד לרוטב בשמל בסמיכות בינונית.
בשלב הזה הוסיפו חזרה את הבשר, החרדל ורוטב הווסטרשייר, ומלח פלפל, ובשלו עוד כמה דקות.
העבירו לתבנית (זכוכית או חרס).

יש לבשל את תפוחי האדמה במים, וכשהם רכים לגמרי יש לסנן, להוסיף את החמאה, התבלינים וציר העוף, ולמעוך לפירה רך. אל תתקמצנו על הפלפל השחור הגרוס.
סדרו את מחית תפוחי האדמה על הבשר, כך שיכסה לגמרי את שכבת הבשר, ובעזרת מזלג סמנו שתי וערב על הפירה.

אפו בתנור בחום בינוני, כחצי שעה, עד להזהבת הפירה, ובעבוע עדין של הבשר.



נגמר!

את הקינוח, אלתרנו על בסיס מתכון מהספר של רפי כהן וישראל אהרוני, 'אופים בבית'. רצינו שוקולד, רצינו ערמונים, ובסוף החלטנו על פאי המשלב את שניהם. במקור, מלית השוקולד-ערמונים נאפית על בסיס בצק עלים, 50(!) דקות. נראה לנו מוגזם, וגם לא היה לנו בצק עלים.
המרנו בבצק פריך. היו לנו דיונים רבים האם צריך אפיה עיוורת, ורק אח"כ אפיה נוספת על המלית, אבל אמרנו לעצמנו שאפיה של 50 דק' מספיקה, ואין צורך גם באפיה עיוורת.
טעינו. היינו צריכים לאפות 25 דקות בלבד, כי המלית כבר החלה להתייבש ליד השוליים, ועוד היתה מעט רכה בפנים (בקיצור, המלית הגיעה בדיוק לשלב שרצינו), והבצק עוד לא היה אפוי לחלוטין. מסקנה - זמן אפיה של 50 דקות, כפי שמופיע בספר, הוא מוגזם עבור המלית. אז הכינו במשך 25 דק' עם בצק עלים, או אפו אפיה עיוורת עם בצק פריך, ואז שוב עם המלית 25 דק'.

מלית לפאי שוקולד ערמונים

חומרים:

250 גר' ערמונים מקולפים (כאלה שקונים בואקום)
1 כוס חלב
4 כפות סוכר
200 גר' שוקולד מריר
1 מיכל שמנת מתוקה
2 ביצים טרופות


הכנה:

בסיר קטן שמים את הערמונים, החלב והסוכר. מביאים לרתיחה ומבשלים עוד רבע שעה, עד שהחלב נספג בערמונים. מועכים את הערמונים בסיר (אנחנו השתמשנו במעבד מזון, כי באמת, לא נמעכו באף צורה אחרת, למרות שהיו רכים מספיק לאכילה). בסיר ממיסים את השוקולד עם השמנת המתוקה, תוך ערבוב. מצננים מעט, ומוסיפים את הביצים הטרופות, ומחית הערמונים. מערבבים לתערובת חלקה.

שופכים על התחתית הרצויה, ואופים 25 דק', עד שהמלית נסדקת מעט ליד השוליים.
מקררים על רשת, ומגישים בטמפרטורת החדר.


רך וקרמי...

כמובן שקינוח אחד אף פעם לא מספיק, אז היו גם עוגיות כורכר (מתכון בפוסט נפרד, בקרוב), ועוגת שמרים-שוקולד נהדרת של מונא, שפוסט עליה תוכלו למצוא פה.

יום פאי שמח לכולם!


יום ראשון, 22 במרץ 2009

גבינה ובירה.

נשנוש נהדר, שהולך מצוין עם בירה צוננת, אבל גם מעל סלט ירוק - פסי גבינה.

הרעיון הוא זה של טוויל הפרמזן הידוע - גבינת פרמזן מגורדת מסודרת בעיגולים על נייר אפיה, ונכנסת לתנור עד להמסה, ואז מתקררת לה בצורת עיגול קשיח.
מסתבר שעם תוספת של מעט קמח, ניתן לרדד משהו דמוי בצק (מאד רך, אבל לא בלתי אפשרי לרידוד), ואז לגזור צורות שונות של טוויל גבינה, ובמקרה הזה פסים.

הפסים האלו יהיו נהדרים לקישוט כל מנה שגבינה צהובה ופיקנטית תואיל לה, וגם לנשנוש מול הטלויזיה עם כוס בירה שאגלי לחות עוטפים אותה. כאן חוסלו כל פסי הגבינה לפני שהצלחתי להחליט למה ישמשו, ולמעשה הוכרע גורלם - להאכל מיידית ללא התעסקות יתרה.


פסי גבינה

חומרים:

1/2 1 כוסות גבינה קשה מגוררת (ראו הערה)
75 גר' חמאה
3/4 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1/2 כפית תבלינים (ראו עוד הערה. מה יש? אני לא מתקמצנת על הערות)
1 כף שמנת מתוקה


הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.

במעבד מזון עבדו את כל החומרים פרט לשמנת המתוקה, עד לתערובת פירורית. הוסיפו את השמנת המתוקה ועבדו עד ליצירת בצק.

רדדו על משטח מקומח (אם הבצק רך מאד, הכניסו למקרר לחצי שעה, עטוף בניילון נצמד), וחיתכו לרצועות, או לכל צורה רצויה, בעובי של 2 מ"מ.

סדרו על תבנית עם נייר אפיה, ואפו עד להזהבה, כ- 15 דקות.
קררו לחלוטין לפני העברה לקופסה אטומה.


הערות (טוב, הבטחתי):

אני הכנתי כמות אחת עם גבינת 'אדום' של מחלבנה, גבינה צהובה קשה עם יין אדום - נהדרת, וכמות נוספת עם גאודה. גבינת האדום שודכה לגרעיני כוסברה ושומר, והגאודה לצ'ילי חריף מיובש גרוס.



בקרוב - פוסט על חגיגות יום הפאי הבינלאומי. יהיה חמים. יהיה טעים. יהיה גיקי. יהיה 3.14.

יום שלישי, 17 במרץ 2009

דברים פרוותיים

כמו כלבלבים.
ודובי קוטב.
והבפנוכו של נעלי בית.*

ומרווה.
אם אי פעם אתקע בחורף ללא שמיכת פוך, אתפור לי כיסוי מעלי מרווה, ואתכסה בה.

עוגיות נפלאות, עם חמצמצות של משמש מיובש, וריח נהדר של עלי מרווה, וקראנצ'יות גרגירית של קמח תירס (כן, כן, ההוא של הפולנטה, לא קורנפלור אבקתי). חוסלו ביום בו הוכנו. נהדרות עם תה...

הנה המתכון המקורי. נצמדתי אליו, והוא היה נהדר.



עוגיות משמש, מרווה וקמח תירס

חומרים:

75 גר' חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
3/4 כוס קמח
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
1/2 כוס קמח תירס דק (לא קורנפלור!)
1/2 כוס משמש מיובשים קצוצים (10 משמשים)
2 כפות מרווה קצוצה

הכנה:

במיקסר הקציפו חמאה עם סוכר לתערובת אורירית ובהירה.
הוסיפו את הביצה, גרדו היטב את החמאה מהדפנות, והקציפו יחד עוד שתי דקות.

בקערה גדולה נפו את כל החומרים היבשים - קמח, סודה, מלח, קמח תירס.
הוסיפו את החומרים היבשים למיקסר, והפעילו אותו לחצי דקה, עד לאיחוד כל החומרים.
הוסיפו את המשמש והמרווה, וערבבו.

עיטפו את הבצק בניילון נצמד, וקררו במקרר לכמה שעות.
אני מיהרתי, אז קיררתי שעה בלבד, ויצא בסדר גמור. למה להגזים...

חממו תנור ל- 180 מעלות.
גלגלו כדורים קטנים מהבצק, וסדרו על תבנית עם נייר אפיה, כשאתם משאירים מרווח בין עוגיה לעוגיה. הן משתטחות ותופסות יותר שטח.

אפו 10 דקות, עד שהשוליים משחימים מעט.
קררו על רשת.



* תמיד תהיתי אם נעילת נעלי בית פרוותיות מעודדת ציד נעלי בית. כבר איבדנו ככה את נעלי הבית המשובצות, ההולכות ונכחדות בסביבתן הטבעית (חנויות של המגפר), רק חסר שעכשיו יתחילו לצוד נעלי בית עם פרווה. מה יהיה השלב הבא? ציד נעלי בית עם אוזניים של כלב?

יום שבת, 14 במרץ 2009

פראנטה עם כרובית ודבש - ניסיון ראשון בלחם הודי

אני מודה באמת - אוכל הודי הוא לא ההתמחות שלי. אפילו לא קרוב.
לא אכלתי מספיק אוכל הודי כדי לטעון להתמצאות של אכלנים, שלא לדבר על בשלנים.
אבל המתכון הזה כבש אותי - יש בו כרובית, קמח מלא, ודבש. כבר ראיתי את עצמי טובלת את הפראנטה החמה ביוגורט קר...



אבל לפני הכל, הנה מה שהצלחתי להבין על לחמים הודים -
יש צ'פאטי/רוטי, פורי ופראנטה. ובטח עוד כמה שלא שמעתי עליהם.
רוטי וצ'פאטי הם שטוחים, בעלי שכבה אחת. רוטי עשוי מעיגולי בצק מרודדים, אשר נצרבים חלקים, ומסיימים את אפייתם בתנור בחום גבוה הגורם לתפיחתם.

פורי הם בעצם מעין פאנקייק'ס קטנים, עיגולים קטנים של בצק המטוגנים בשמן עמוק, מתנפחים כמו בלון כשהם מתמלאים באדים, תוך שניות.

פראנטה הוא לחם שטוח, עם מרקם של "שכבות" (לא מצאתי מילה מתאימה ל "flaky"), והם מטוגנים על מחבת חמה המוברשת במעט שמן (או גהי). ניתן למלא פראנטה במילויים שונים, הנפוץ ביותר הוא מילוי תפוחי אדמה, אך גם בטטות וכרובית הולכות נהדר עם הלחם.
פה יש דוגמאות ללחמים ההודים השונים. תתפרעו.



פראנטה עם כרובית ודבש

חומרים:

4 כוסות פרחי כרובית קצוצים דק (כרובית בינונית)
1 כף מלח
1 כף זרעי כוסברה טחונים
1 כף כורכום (שמתי במקום אבקת המנגו שהיתה במקור)
1/4 כוס עלי כוסברה קצוצים
1/4 כוס בצל ירוק קצוץ
1/4 כוס שמן (שמתי פחות)
15 שיני שום פרוסות (ראש שום אחד)
1/2 כוס דבש

4 כוסות קמח מלא
1/2 1 כוסות מים חמימים
1/2 כוס שמן

שמן למריחה על המחבת

הכנה:

ערבבו יחד בקערה את הבצל הירוק, כוסברה, כורכום, מלח, גרעיני כוסברה והכרובית.
חממו שמן וטגנו את שיני השום עד שהם זהובים. הסירו מהאש והוסיפו את הדבש.
החזירו לאש ובשלו עוד כחמש דקות, תוך ערבוב - שימרו שלא ישרף.
שיפכו את תערובת הדבש והשום על הכרובית, וכסו את הקערה בניילון נצמד. הניחו בצד.

בקערה גדולה ערבבו את הקמח והשמן. הוסיפו את המים, ולושו בקערה עד שאין עוד גושים.
שמנו את הבצק, כסו את הקערה בניילון נצמד, והכניסו למקרר לשעה.

אחרי שעה, העבירו את הבצק למשטח מקומח. חלקו אותו ל- 12 חתיכות.
קחו חתיכה אחת, ורדדו לעיגול בקוטר כף יד. הניחו במרכז כף גדושה של מלית כרובית (אם יש נוזלים בתחתית קערת המלית, נסו לקחת מלית ללא נוזלים, כדי שלא להרטיב את הבצק יתר על המידה). סיגרו את קצות עיגול הבצק והדקו לכדור. רדדו את הכדור בעדינות לעיגול שטוח, בגודל כף יד.
הניחו את הלחם המרודד על נייר אפיה משומן קלות.

חממו היטב תבנית כבדה משומנת קלות, והניחו עיגול בצק. כשמשחים יש להפוך ולטגן קלות צד שני.

להוציא ולשמור חם בסיר עם מגבת בתחתיתו. לחזור עם יתר החתיכות.

להגיש חם, עם יוגורט צונן, וסלט שעועית או עדשים.



והנה סלט השעועית של אבא של ביגל:

שעועית מבושלת (אדומה ולבנה גם יחד)
בצל אדום קצוץ
מיץ לימון
שמן זית
מלח, פלפל
פטרוזיליה קצוצה
ריחן קצוץ
לערבב הכל יחד, לתקן תיבול ולאכול עם יוגורט...

יום שבת, 7 במרץ 2009

תגידו "אהההההה"

והפעם, פוסט בסימן טישו.

שיעול עצבני שתקף את ד', ידידי משכבר הימים, שלח אותי למטבח לחנוך את הכיריים החדשים, ולהכין סירופ טבעי נגד שיעול, לפי מתכון של דיויד קאפח.
אילו רק ידעתי שגם הריאות שלי יחליטו לאתגר אותי בשיעולים נמרצים, הייתי מכינה כמות כפולה...
אכן, שבוע לאחר שהשארתי את הסירופ בידיו של ד', גם אני נתקפתי בשיעולים.

ואני כבר הולכת להכין לי עוד סירופ. אני מאמינה שזה עובד, ויתרה מזאת, זה טעיםםםםם.
אני בהחלט שוקלת להשתמש בסירופ באחד הקינוחים הבאים...


אז לכל אלה שלמרות השרב סובלים מהתקררות - טימין טוב נגד שיעול, קינמון להורדת חום. לכו תתפרעו על איזו חליטה.

סירופ טימין נגד שיעול

חומרים:

200 ג'ר טימין טרי (לי יצא כחמש חבילות)
1 ליטר מים רותחים
זרעי שומר
500 גר' דבש

הכנה:

שוטפים את הטימין היטב, שמים בסיר, ושופכים עליהם את המים הרותחים וגרעיני השומר. מכסים ומניחים לשעה.
מסננים, מוסיפים למים שהטימין שרה בהם את הדבש. מביאים לרתיחה.
מנמיכים את הלהבה, ומבשלים עד שמצטמצם לשליש. לא לשכוח לערבב מדי פעם.

מצננים, מעבירים לצנצנת נקיה, ושומרים במקרר.