יום שלישי, 3 ביוני 2008

גיחה ספונטנית לנמל תל-אביב

הצורה שבה תיארה סופי את הגלידה, את הפיצה, את הנמל...
אין פלא שלא הצלחתי לעמוד בפני ההצעה המפתה של נועה לקפוץ לנמל, רק לשעה, ככה, קפה וחוזרים.
שישי בוקר-צהרים, אנחנו וכל הפקקים של תל-אביב בדרכנו לנמל. בערמומיות שאין שניה לה, מצאנו חניה ליד רידינג, ויצאנו במסע שנודע לימים כ אודיסאה - החיפוש אחר אייסברג.
הנחיות שזכרתי במעורפל מהפוסט של סופי - זה בנמל. ליד מזרקה, מאומבדת. מתאים לי לזכור את המילה הזו, ותו לא.
רק שתדעו, שאם היו לוקחים את המרחק שעברנו בחיפושים אחרי הקרחון החמקמק, ומותחים אותו, היו מקיפים את כדור-הארץ פעמיים. אני אף העליתי השערה כי ההתחממות הגלובלית העלימה אותו לחלוטין.
ובכן, לא.
גיחה אחרת לנמל במועד מאוחר יותר העלתה כי פשוט היינו צריכים לבדוק מהו המיקום המדוייק - בין האנגר 11 ל- 13, צמוד למזרקה. נחשו איזו מזרקה.
אבל באותו בוקר-צהרים חמים (איזה חמים, מה חמים, היה חם בטירוף) לא זכינו להגיע לארץ המובטחת.

מה שכן, בעוד אנו עסוקות בפשפוש אגבי בחנויות במתחם קום-איל-פו, אחז בנו דחף לשבת ליד החוף, בבית קפה, ורצוי לבלוס תוך כדי.


שלוותא ענה על הקריטריונים הבאים:
מתצפת על הים (בשביל הרוגע)
לא ריק (בשביל לא להרגיש בדידות)
יש בו כורסאות נמוכות (בשביל תחושת ה"אני יושב על החוף")
וגם שולחנות שאינם נחים על החול (בשביל הסנדלים החדשים שלי) .


הובלנו לשולחן, הונח התפריט לפנינו, ונותרנו להתלבטותינו. המבחר - כמיטב בתי-קפה-על-החוף - קלמארי מטוגנים, קבבונים, צ'יפס, שקשוקה, חומוס, לבנה וכיוצא באלה.
החלטנו על על שקשוקה חצילים, שקשוקה בולגרית, וצ'יפס.
כוס שתיה שהגיעה עם שפתון עליה הוחזרה למלצרית, מאחר ואף אחת מאיתנו לא היתה עם שפתון.
אם אומר שהצ'יפס ראה ימים טובים יותר, אשקר. קרוב לוודאי שכל חייו עברו עליו בעליבות זהה לזו בה הוגש, אולם הוא היה חם, יאמר לזכותם. גם המיונז היה חם, וזה כבר מדאיג יותר, מאחר והוא הוגש בשקיות קטנות כאלו של מזללה שעליהן היה כתוב "לשמור במקום קריר". השקיות היו חמות יותר מטמפרטורת הגוף. לכי רק על הקטשופ, יעצה לי נועה, הוא דווקא קריר. וכך היה.
כשהגיעו השקשוקות כבר לא ציפינו ליותר מדי, והנה הפתעה! השקשוקה לא-רעה, מתובלת כראוי, והפיתות שהגיעו איתה (2 פיתות לכל שקשוקה) היו בשרניות וטעימות להפליא.
כשהגיע החשבון התברר שעלות התוספות לשקשוקה, שבתפריט היו 5 ש"ח, בחשבון הפכו ל- 6 ש"ח. אלו תפריטים ישנים, התנצלה המלצרית, אולם לא הציעה לתקן. לא התחשק לנו להתעקש על שני שקלים.
השירות עצמו אדיב ומהיר.

שקשוקה כולל תוספת (חצילים או בולגרית) 42 ש"ח
צ'יפס 26 ש"ח
שתיה קלה 12 ש"ח

שלוותא, מתחם נמל ת"א



03-5441279







לקראת סוף מסעותינו לעולמות רחוקים בחיפוש אחר גלידה, קצת לפני שזכינו להכלל בספר גינס כ"בחורות שילכו הכי רחוק בשביל קינוח" ומעט אחרי שנשלחו צוותי חילוץ ומסוקים, נתקלנו גם בשוק האיכרים של ת"א, שמתקיים בנמל, כך הסתבר לנו, מדי יום שישי.
בשוק מוכרים תוצרת טריה, לרוב עם נטיות אורגניות, והמחירים מפתיעים.



נרכשו חבילת פטל וחבילת דובדבנים טריים, לצד גבינת סנט-מור וגבינת פעמון של "ברקנית" (משק ברקין). הגבינות מעלפות. ממליצה בחום.
ה"פעמון" היא בכלל שוס רציני, נמכרת בחבילת מתנה חביבה המכילה כ- 12 "פעמונים" על מקל, שמזכירים סוכריה, ומעלים חיוך עוד לפני שטעמתם. החיוך לא יורד גם אחרי הטעימה.
30 ש"ח לחבילה פעמונים קטנים, ו- 25 ש"ח נוספים לסנט-מור.

בקיצור, שישי פנוי? לנמל. בשביל רחש הגלים ומעיפי העפיפונים. ואם לא תהיה גלידה, תהיה גבינה.






2 תגובות:

odedee אמר/ה...

אז ככה.

קודם כל, רק כעת הגעתי לעמוד הרלוונטי במוסף "הארץ" וגיליתי שגם הם סיקרו השבוע את שוק האיכרים, וכתבו שהוא נפתח ב-30/5. מבחינתי זה מספיק קרוב לסקופ קטן. לקח להבא: לפרסם מיד! ככה נקדים את העיתונות הממוסדת ונראה להם איפה משיגים דגים.

יש לי גם שתי שאלות: מה זה "אוסידאה" ו"עיתה"?

beagle אמר/ה...

1. אני מכחישה שהיה שם דבר כזה.
2. אם היה דבר כזה, הוא תוקן.
3. "לא לכתוב תוך כדי שינה, לא לכתוב תוך כדי שינה, לא לכתוב..."