בְּחוּשוֹקוֹ

עוגה בחושה, נימוחה, שוקולדית להפליא.
המקור אצל פאני, היודעת עוגה טובה מהי.
העוגה טובה בטמפרטורת חדר, וגם ישירות מהמקרר, יומיים אחרי האפיה.

הסירופ ששופכים עליה עושה את ההבדל, כמובן. אסור לוותר עליו (היא לא מתוקה מדי).
במקור היה לה ציפוי של שוקולד חלב מגורר, עליו דוקא ויתרתי, רק מסיבות עצלות.

עוגה מושלמת ליד כוס קפה.



עוגת אולטרה-שוקולד

חומרים:

200 גר' קמח
1/2 כפית סודה לשתיה
50 גר' אבקת קקאו טובה
275 גר' אבקת סוכר
175 גר' חמאה
2 ביצים
1 כף תמצית וניל מאיכות טובה
175 גר' שוקולד מריר מומס
80 גר' שמנת מתוקה
125 גר' מים רותחים

סירופ-
1 כף אבקת קקאו
125 גר' מים
100 גר' אבקת סוכר

הכנה:

חממו את התנור ל- 170 מעלות. שמנו ורפדו בנייר אפיה שתי תבניות אינגליש-קייק. ודאו כי שולי הנייר עולים מעבר לשולי התבנית, כדי שיהיה קל להוציא את העוגה.

שימו בקערה את כל חומרי העוגה פרט למים הרותחים. ערבבו היטב בכף (אני עירבבתי במיקסר עם גיטרה), עד לתערובת חלקה. הוסיפו את המים הרותחים בהדרגה תוך ערבוב, וכאשר אחיד שיפכו לשתי התבניות.
אפו כשעה, עד שיציב למגע.

מיד כאשר העוגה מוכנה, הוציאו אותה מהתבנית ע"י אחיזה בנייר משני צדדים ושליפה החוצה. הניחו על רשת לקירור, כשאתם משאירים את העוגה בנייר (חשוב לשלב הסירופ).



את חומרי הסירופ שימו בסיר קטן, והרתיחו כחמש דקות עד שהסירופ מסמיך.
דיקרו את העוגה בכמה מקומות עם שיפוד או קיסם ארוך, ושיפכו את הסירופ על שתי העוגות, בצורה שווה ככל הניתן.

תנו לעוגה להתקרר לחלוטין לפני הסרת הנייר והגשה.

המיני חוזר לאופנה

לכבוד יום הולדתי, פינקתי את עצמי ביום בילוי במטבח. כזו אני. העבודה הקשה היא גמול מספק.

(NOT)

האמת, פשוט הבטחתי להביא לעבודה כמה דברים ליום ההולדת, והחלטתי ללכת על קטן. מאד קטן.

שני סוגי מיני-מיני-פאי הוכנו.

האחד מלוח, השני מתוק.

האחד עם סלמון, השני עם שוקולד.

האחד נטרף בעבודה בחמישי בצהרים, את השני שכחתי בבית... מזל שהבאתי גם עוגות אישיות של שקדים ואגס.

אבל זה לפוסט אחר.

אל דאגה, המיני-פאי'ס שוקולד לא נותרו מיותמים. הם התארחו יחד איתי אצל ד' בשישי בערב, וחוסלו.

המתכון הוא לא כזה יוצא דופן או מקורי. רק בצק פריך (מתוק או מלוח) ובו המלית הרצויה. אפשר לגוון לנצח.

רק לשם הסדר הטוב אני מעלה מתכון, אבל זה ממש מקום ממנו אפשר להתחיל לשחק עם מליות, בגדר המלצה בלבד.

נדרשת תבנית סיליקון שקעים (כזו שמשמשת לטראפלס, עיגולים קטנים)

מיני-פאי-זיתים-סלמון

חומרים (50 חתיכות):

175 גר' קמח

100 גר' חמאה קרה

1 חלמון

2 כפות מים קרים

קורט מלח

קורט סוכר

חצי כוס זיתים שחורים מגולענים (אנא, השקיעו בזיתים טובים)

סלמון מעושן (חצי חבילה)

עירית לקישוט

הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת מערבבים את הקמח עם המלח והסוכר.

מוסיפים את החמאה הקרה בקוביות, ומעבדים עד לתערובת פירורית.

מוסיפים את החלמון, ואת המים ומעבדים עד לקבלת כדור בצק.

משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים חצי שעה לפחות.

מחממים תנור ל- 180 מעלות.

מרדדים את הבצק על משטח מקומח, וקורצים עיגולים הגדולים בסניטימטר מקוטר העיגולים בתבנית (או חצי ס"מ רדיוס).

מרפדים את השקעים הקטנים בבצק, ומהדקים.

אופים עשר דקות לצבע זהוב. מקררים לחלוטין לפני שמוציאים מהתבנית.

את הזיתים מקצצים למחית במעבד המזון. שמים חצי כפית ממרח הזיתים בכל מיני-פאי.

את הסלמון חותכים לרצועות של 3 ס"מ X 0.5 ס"מ. מגלגלים לשבלול, ומניחים בכל מיני-פאי בתוך ממרח הזיתים.

מקשטים בעירית.

מיני פאי שוקולד

*הבצק הפריך הוא של פיירי, המלית היא מפאי השוקולד של אור, והיא מספיקה לכמות כפולה של בצק, אבל תכינו בכל מקרה, ותקפיאו את מה שנשאר לכם, יצאו לכם אחלה טראפלס...

חומרים (כ- 50 חתיכות):

135 גר' חמאה קרה

200 גר' קמח

30 גר' שקדים טחונים

40 גר' אבקת סוכר

קורט מלח

מעט גרידת לימון או תפוז

חלמון

125 מ"ל שמנת מתוקה
250 גר' שוקולד מריר איכותי
50 גר' חמאה

100 מ"ל חלב
1.5 כף סוכר

קורט מלח

אבקת קקאו לקישוט

הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת מערבבים את הקמח עם המלח, השקדים ואבקת הסוכר.
מוסיפים את החמאה הקרה בקוביות, ומעבדים עד לתערובת פירורית.
מוסיפים את החלמון, קליפת התפוז ומעבדים עד לקבלת כדור בצק.
משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד, ומקררים שעתיים.

מחממים תנור ל- 180 מעלות.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח, וקורצים עיגולים הגדולים בסניטימטר מקוטר העיגולים בתבנית (או חצי ס"מ רדיוס).
מרפדים את השקעים הקטנים בבצק, ומהדקים.
אופים עשר דקות לצבע זהוב. מקררים לחלוטין לפני שמוציאים מהתבנית.

מרתיחים שמנת עם סוכר ומלח. להוריד מהאש ולהוסיף את השוקולד. לערבב עד שנמס.

להוסיף את החמאה ולערבב עד שנמס.

להוסיף את החלב, לערבב היטב ולמלא את קלתיות הפאי.

לקרר.

לפזר קקאו לפני ההגשה.

חלה'ס

היום נפרגן לקרין גורן, נמליץ על משהו אחד ונשוויץ באחר.

בדרך כלל מביאים פה בבלוג מתכונים מקוריים, אבל לקרין גורן יש מתכון לחלה מתוקה מעולה, אז אני מביא אותו כאן, בשינויים קלים לפי טעמי האישי. המתכון המקורי נמצא בקישור הזה (שמכיל חוץ מהמתכון גם סרט שמראה בדיוק איך מכינים, כולל קליעה חגיגית). הכמויות לשתי חלות:
קילו קמח לבן
שתי כפות שמרים יבשים
3/4 כוס סוכר
1 כף מלח
2 ביצים
3 כוסות מים
1/2 כוס שמן

חצי כוס צימוקים
ביצה טרופה לזיגוג
שומשום ופרג (לא טחון) לקישוט

מערבבים את המרכיבים בקבוצה הראשונה, לאחר לישת הבצק מוסיפים לו צימוקים וקולעים חלה (הוראות יותר מפורטות יש בלינק. אמנם בלוג אוכל אבל לא צריך להאכיל בכפית!), מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשומין מעל. אופים ב-180 מעלות. קרין טוענת ש-35 דקות, התנור שלנו טוען ש-40 דקות - עדיף. טעים לאללה, וכמו שאמרו כמה שטעמו, "זה כמו עוגה". נהדר לשבת.

אם ממשיכים בפרגון, אבל בכיוון לגמרי אחר, אז אנחנו רוצים להמליץ על "מועדון סינמסקופ" שמארגן יאיר רווה, מבקר קולנוע ובעל הבלוג השווה סינמסקופ. המועדון (קרי: רווה) מביא סרט איכות בכל יום שישי האחרון בחודש בשעה שתיים, בסינמטק החדש של הרצליה, בפסאז' ברח’ סוקולוב 29. לפני הסרט רווה מספר בקצרה על הסרט ועל יוצריו, זו הרצאה שמרחיבה את הדעת ונותנת פרספקטיבה מעניינת. אחרי הסרט מנשנשים קצת מתוקים שמביאים כמה בשלנים מהקהל, למשל מאיה מבצק אלים (מתברר שלא רק אצלנו משתלבות אהבת הקולנוע ואהבת האוכל). עד עכשיו הוקרנו שלושה סרטים - "לקום אתמול בבוקר", "לעוף כל הדרך הביתה" ו-"AI" (היום). את הראשון פספסנו אבל שני האחרים היו מצוינים, ואנחנו בהחלט נהיה שם בעוד חודש, כדי לראות את "Contact" של זמקיס. כדאי גם לכם. מי שמגיע דרך הבלוג של יאיר ומדפיס ומביא תמונה מסוימת (בכוונה לא נתנו לינק ישיר. מה יש, תחפשו שם, יש שם עוד הרבה דברים מעניינים), משלם מחיר מוזל - 20 ש"ח בלבד. שווה, וממש לא רק בגלל המחיר.

וגם נשוויץ קצת, שהיינו בהופעה של רופוס ויינרייט בהיכל התרבות, והיא הייתה משובחת משהו טוב-טוב, והתחרתה יפה בהופעות שלו שראינו בארה"ב. מי שלא היה, שיזכור ללכת בביקור הבא של רופוס בארץ, ואני בטוח שיהיה כזה, לאור קבלת הפנים החמה-עד-רותחת שהוא קיבל כאן. עד אז אפשר להתנחם בדוגמיות, למשל הסרטון הזה, באדיבות "בלוג בראש טוב". יחי רופוס!

הו, לואיז.

הכי קל בעולם, ועם אפיל של עוגה של פעם, כזו של הילדות.

נתקלתי במתכון פה, ומסתבר שהעוגה נחשבת לאחד המתכונים הניו-זילנדים הכי פופולריים. מוזר.
אני, כשאומרים לי "ניו-זילנד", הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא לא ריבה או מרנג קוקוס. אפילו לא השני או העשירי שקופץ לי לראש. ניחא.

לחובבי הקוקוס, עוגה נהדרת ליד הקפה, ריבה חמצמצה עם מרנג מתוק.

עוגת לואיז

חומרים:

125 גר' חמאה בטמפ' חדר

3/4 כוס סוכר

4 ביצים גדולות, מופרדות

2 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

1/2 כפית תמצית וניל

3/4 כוס ריבת פטל

1/4 כוס סוכר

1 כוס קוקוס טחון

הכנה:

חממו תנור ל- 150 מעלות.

שמנו תבנית מלבנית, הניחו נייר אפיה בתחתיתה (כך שמכסה את הדפניות).

הקציפו את החמאה עם הסוכר לתערובת קרמית ואורירית. הוסיפו את החלמונים, אחד אחד, והקציפו היטב אחרי כל הוספה. הוסיפו את הקמח ואבקת האפיה, וערבבו היטב לתערובת פירורית.

הדקו את הבצק הפירורי לתחתית התבנית - ליחצו היטב.

הקציפו את החלבונים, תוך הוספה הדרגתית של הסוכר, עד למרנג קשה ומבריק. קפלו פנימה את הקוקוס.

מירחו את הריבה על גבי הבצק.

מירחו שכבה עבה של מרנג-קוקוס על גבי הריבה. ודאו כי כל הריבה מכוסה היטב.

אפו 20-25 דק', עד שהמרנג מקבל צבע זהוב ונסדק מעט.

הוציאו מהתנור וקררו 2-3 דקות.

הוציאו את העוגה מהתבנית ע"י החזקת הנייר מהשוליים, והעבירו בעדינות לרשת. קררו לחלוטין.

חיתכו לריבועים.

והנה להקה ניו-זילנדית חביבה במיוחד:

סופלה גבינתי-כיפתי.

אחרי השיעור הפרטי שקיבלתי בהכנת סופלה וניל, הייתי מוכנה ומזומנה לעשות ניסיונות בבית.
ראשון ברשימה - סופלה גבינה קלאסי.
התוצאה היתה מצויינת מבחינת טעם, אבל הסופלה לא התרומם עם "קירות ישרים" כמו סופלה הוניל.
מצד שני, חיפושים שעשיתי ברשת העלו רק תמונות של סופלה גבינה עם כיפה עגולה, כך שבהחלט יתכן שסופלה ללא סוכר, לא יתנהג כמו סופלה עם סוכר.



החלטתי ללכת על המתכון של גורדון רמזי. גם אצלו התמונה היא של סופלה כיפתי. הידד, אני מרגישה הרבה פחות כשלון.

ביצעתי שינויים קלים במתכון (יחס שונה בין סוגי הגבינות, בלי רוטב וורצ'סטרשיר, ממרח חרדל במקום אבקת חרדל). שיטת הכנה זהה להפליא לזו שפריזבי לימד אותי, כולל כל הטיפים הקטנים (מה אגיד לכם, אני לומדת מהטובים ביותר).
רק השיטה של הכנת הבשמל במקרה זה היא של חימום החלב והוספת ממרח חמאה-קמח לתוכו (להבדיל מהשיטה של חימום חמאה וקמח, והוספת חלב). הטעם נפלא.

סופלה גבינה קלאסי

חומרים (4 מנות):

א.

25 גר' חמאה

25 גר' קמח

ב.

200 מ"ל חלב

50 מ"ל שמנת מתוקה

1/2 בצל קצוץ דק

1 כוכב אניס

1 מסמר ציפורן

1 עלה דפנה

ג.
3 חלמונים
מלח, פלפל שחור
1 כפית חרדל

ד.

100 גר' צ'דר

20 גר' פרמזן

ה.

20 גר' חמאה מומסת
20 גר' פרמזן

ו.

3 חלבונים

ז.

מעט פרמזן לפיזור (אופציונלי)

הכנה:

ערבבו את הקמח והחמאה לממרח אחיד. קררו כ- 30 דקות.

חממו את החלב עם הבצל, האניס, הציפורן ועלה הדפנה, והביאו לרתיחה. בשלו ברתיחה עדינה כחמש דקות, הסירו מהאש וקררו.

סננו את החלב לתבנית גדולה (ליחצו על הבצל במסננת כדי לסחוט את כל הטעמים לחלב). הניחו את המחבת על האש, והוסיפו את ממרח החמאה בחתיכות קטנות, בהדרגה, תוך טריפה מתמדת עם מטרפה, עד לקבלת רוטב סמיך.

הוסיפו מלח ופלפל, וקררו 5 דקות. טירפו פנימה את החלמונים.

הוסיפו את הצ'דר והפרמזן, ואת החרדל. תקנו תיבול אם יש צורך, וקררו לטמפ' חדר.

הברישו את כלי הסופלה (כפי שהוסבר בפוסט הקודם) בחמאה המומסת. קררו לחלוטין, וחיזרו על הפעולה. פזרו פרמזן על פנים הכלי, ופזרו גם מעט פלפל שחור גרוס (מוסיף המווווון). קררו את הכלים לחלוטין.

חממו תנור ל- 180 מעלות.

הקציפו את החלבונים לקצף יציב אך לא יבש, וערבבו עם מקצף שליש מהכמות לתוך התערובת כדי "להקליל" אותה. את החלבונים המוקצפים הנותרים קפלו בעדינות לתוך התערובת.

העבירו את התערובת לתבניות המוכנות, ישרו את החלק העליון, והעבירו אצבע סביב שולי התבנית ליצירת חריץ.

פזרו מעט פרמזן מעל (לא חובה), והעבירו לתבנית מלאה במים חמים עד מחציתה. אפו 15 - 20 דקות, הסופלה צריך להתרומם, אך עדיין לרעוד קלות כאשר מזיזים אותו מצד לצד.

הגישו מיד - המרכז יהיה רך, אך יתגבש ככל שיעבור זמן.

שאריות - הזמנה לתערוכה

לא קשור לאוכל הפעם:

אני רוצה להמליץ ולהזמין אתכם לתערוכה של אחותי, מירב שטרק.

אולי חלקכם קרא את הכתבה ב'ידיעות' אתמול, אבל אם לא - אחותי עקבה במשך תקופה ארוכה אחר שינויים בחופי הכנרת, למעשה, אחר חוף אחד ספציפי. היא חזרה לשם שוב ושוב, וצילמה את מה שאנשים השאירו מאחוריהם.

התוצאה היא סדרת צילומים מדהימה (שלא ניתן להתעלם מהמסר הסביבתי שלה).

פתיחת התערוכה היא ביום שישי הקרוב בתיאטרון ירושלים, והיא תוצג למשך כחודש.

אתם מוזמנים.

פארק שעשועים

יש דברים שמכינים כדי להשתעשע. הם דורשים הרבה עבודה, אבל שוים אותה בגלל שהם משעשעים.
למשל, סוכריות עוגת-גבינה על מקל.
המתכון להלן הוא מתוך Sticky, Chewy, Messy, Gooey של Jill O’Connor, והוא מופיע באינספור פוסטים של בלוגרים הכותבים על אוכל, בעיקר בגלל שהמתכון נבחר לככב באתגר של daring bakers, עליו תוכלו לקרוא פה.

אז כבר אמרנו - הרבה עבודה. אבל התוצאה כ"כ כיפית...

חומרים (כ- 60 סוכריות לא-קטנות):

5 חבילות של גבינת שמנת (8 אונקיות כל חבילה, כלומר, 5 חבילות של גבינת שמנת פילדלפיה קלאסית).

2 כוסות סוכר
1/2 כוס קמח

1/4 כפית מלח

5 ביצים גדולות

2 חלמונים

2 כפיות תמצית וניל משובחת

1/4 כוס שמנת מתוקה

מים רותחים (לאפיה)

מקלות לסוכריות

שוקולד מריר/לבן/חלב לציפוי (כ- 600 גר'), וקישוטים ככל העולה על רוחכם - אני בחרתי בסוכריות צבעוניות, אגוזי מלך קצוצים, קוקוס.

הכנה:

3 ימים לפני ההגשה- הכנת העוגה:

חממו את התנור ל- 160 מעלות.

הקציפו יחד את הגבינה, הסוכר, הקמח, והמלח לתערובת חלקה. אם אתם משתמשים במיקסר חשמלי - על מהירות איטית. הוסיפו את הביצים השלמות ואת החלמונים - אחד אחד - והקציפו היטב אחרי כל הוספה, שוב, על מהירות איטית.

הוסיפו את הוניל והשמנת המתוקה.

שמנו תבנית אפיה (26) והעבירו את התערובת לתוכה. הניחו את תבנית העוגה בתוך תבנית תנור גדולה, ומלאו במים רותחים עד למחצית מגובה תבנית העוגה.

אפו במרכז התנור עד שהעוגה יציבה ומעט זהובה, כ- 40 דקות.

הוציאו מאמבט המים, והניחו להתקרר לטמפ' חדר לפני העברה למקרר, ללילה.

2 ימים לפני ההגשה - כידרור:

קחו מעט מהעוגה (כפית גדושה) ועצבו לכדור. תיקעו מקל של סוכריה בכדור העוגה, והניחו על מגש עם נייר אפיה. המשיכו עד שכל העוגה נגמרת (דרך אגב, היא טעימה להפליא גם בתור "סתם" עוגה גבינה). הקפיאו לילה.

יום לפני ההגשה - שיקלוד:

הכינו קלקר או חומר כלשהוא שתוכלו לתקוע בו את הסוכריות במצב מאונך וגם להכניסו למקרר. אני השתמשתי בקלקר שהיה באריזה של מחשב, שחתכתי ל"מגש".

המיסו את השוקולד בבה-מארי (אמבט אדים), וטיבלו את הסוכריות, בעודן קפואות, בתוך השוקולד. קשטו במהירות (ע"י טבילה או פיזור הקישוט על השוקולד, מהר, בטרם יתקשה), ותיקעו בחומר שבחרתם, עד להתקשות. העבירו למקרר לקירור מוחלט.

הגישו. ניגסו. השתעשעו.

מגניבות שקטה

זו הדרך הטובה ביותר בה אני יכולה לתאר את קבינה.
יש שם חלון ראווה של חצי-מעדניה.
יש להם אופניים משלהם, בעיצוב מאגניב לחלוטין.

יש להם מקרר גדול, וסיפולוקס, וגזירי עיתונים ישנים, ולוח גדול שעליו פתגם יומי. אלבר קאמי כיכב שם בפעם האחרונה.
יש שם אוכל. אוכל מהיר, לא מסובך, ולא מתפשר על איכות.
במו עיני ראיתי אותם מנגבים את שולי הצלחת לפני שהיא מוגשת, כמו במסעדות יקרות, למרות שהם מגישים ישירות מהגריל לסועד, ויכלו לחפף בגינונים.

המסעדה כשרה, ומגישה אוכל ישראלי - בעיקר גריל (כבד, קבב לא-תעשייתי, פרגיות) אבל גם תבשילי בקר מפעם לפעם, וכמה מנות חציל קלוי בטחינה.
מתיישבים ליד בר ארוך, מזמינים, והופ! האוכל כבר על האש.

ראשית מוגשת פרוסת לחם לבן עבה, לצד פיתה תפוחה (אוי, איזו פיתה... עבה, חוממה על הגריל, כך שהיא קריספית בחוץ ורכה מבפנים...) צלוחית טחינה, וצלוחית חמוצים.

אנחנו הזמנו:

חציל קלוי עם כבש - החציל מונח על האש להתחמם לו, ולידו מתארח בשלווה קבב כבש. הקבב נקצץ, החציל נפתח ומזולף בטחינה (מצויינת, דרך אגב) וכל הכבודה מוגשת יחדיו. נהדר, לא יודעת איפה מכינים את הקבבים, אבל הם עושים עבודה מצויינת. 38 שקלים.

קבב בקר - שלוש קציצות גדולות, המוגשות עם תפו"א, שגם הם התארחו על הגריל לצד הקבב ותפסו טעם מעושן נהדר, וירקות מאודים שלא הרגו להם את הצורה - הם עדיין נגיסים. 35 שקלים.

חציל קלוי עם נתח קצבים - אותו אחד מהכבש, רק הרבה הרבה הרבה יותר טעים... אני לא יודעת מה הם עושים לבשר, אבל הם כנראה ממש טובים אליו. 45 ש"ח, והמנה המנצחת.

קבינה -

הרצל 10, תל-אביב

ואם כבר אנחנו בת"א, הנה פרשנות מקורית ל"בטון":

עדכון מאוחר (16/11/08): למסעדה אין תעודת כשרות, אלא תעודת השגחה - הבנתי שיש הבדל. אני לא שולטת במאבקי הכח בין קבוצות שונות של משגיחי כשרות, אולם אני מבינה שלמקפידים זה עקרוני.

הבוקר נפלא וארצי נהדרת!

אם מיד כשקראתם את הכותרת אמרתם "כל-כך מתחשק לי לטבול בכנרת" אני יודעת באיזו עשור נולדתם.

לפחות פעמיים בשנה אני וחברי לטיולים מארגנים נופש צימרים לניקוי הראש - פעם בחגי תשרי, ופעם ביום בעצמאות/שבועות. לפעמים אנחנו מוסיפים טיול יומולדת בנובמבר או טיול אביב בפסח, לפי החשק והיומן, אבל הקבועים לכל טיול הם:

*יום אחד לפחות של שאנטי, שבו לא עושים כלום חוץ מלשבת בצימר ולשחק קלפים (ודומינו).

*מסלול מים אחד, שממנו חוזרים עם שרירים תפוסים ובגדים רטובים.
* עוגיות.

לרוב, משימת הכנת העוגיות מוטלת עלי, ובטיול האחרון (כנרת, ג'ילבון, זויתן עליון, מעלה גמלא, עין פיק, קטיף סברסים) הכנתי לארוחת בוקר בר-סובין-פטל. עטוף במנות אישיות לכל הטיילים האמיצים. פרצו כמה קטטות כשהלכו מכות על העוגיה האחרונה, אבל פרט לכך, התגובות חיוביות.

המקור מכאן. אל תדמיינו בר-בריאות קשיח, זה יותר לכיוון העוגה הפרוסה, אבל עם אפיל-סובין.

בר סובין-פטל

חומרים:

לבצק-

1/2 1 כוסות קמח
1 כוס דחוסה של סוכר חום כהה

1/4 1 כוסות סובין
3/4 כפית מלח
1/2 כפית סודה לשתיה
3/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית קינמון
125 גר' חמאה

למלית הפטל-
1/4 כוס דחוסה של סוכר חום כהה

1 כף קליפת לימון מגוררת
1/2 כפית קינמון
2 כפות קמח
400 גר' פטל (אני השתמשתי בקפוא)
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות חמאה מומסת ומקוררת

הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות.

שמנו תבנית מלבנית, והניחו נייר אפיה בתחתיתה.

במעבד מזון שימו את הקמח, הסוכר החום, הסובין, מלח, אבקת אפיה, סודה לשתיה, קינמון. עבדו בפולסים עד שהכל מתערבב היטב (לא אמור להיות אחיד), והוסיפו את החמאה. עבדו בפוליסות ליצירת פירורים.

שימו 1/2 1 כוסות מהתערובת הפירורית בצד, ואת היתר שטחו בתבנית, הדקו בעזרת הידים.
אפו 10-15 דקות עד שמזהיב קלות. הניחו לקירור (אל תכבו את התנור) עד להכנת המלית.

מלית - ערבבו יחד את הסוכר, קליפת הלימון, קינמון וקמח. הוסיפו את הפטל, מיץ הלימון והחמאה, והשתמשו בידים כדי לערבב כך שהפטל כולו מכוסה.

פזרו את המלית על בסיס העוגה האפוי. פזרו מעל את הבצק ששמרתם בצד.

אפו 35 - 45 דקות, כשאתם מסובבים את התבנית כל 15 דקות על מנת להבטיח אפיה שווה. כאשר החלק העליון זהוב והמלית מבעבעת סביב הדפנות - העוגה מוכנה.

העבירו לרשת לקירור מלא, ואז חיתכו למלבנים, ועיטפו אותם בנייר אפיה או נייר פרגמנט כמנות אישיות.
לשמור במקרר בכלי סגור.

תמונות העץ והסברס מהטיול באדיבות ע. הטייל האמיץ וחצי מצוות-קוטפי-הסברסים נטול המורא.

שתי איטלקיות

פסטה וגלידה. מה יותר איטלקי מזה?

אני ונועה הלכנו לבדוק את פאפא'ס, מסעדה איטלקית שהוקמה בהיכל "ביג מאמא" הישן.

ביג מאמא, אחת מספקיות משלוחי הפסטה האהובות עלי (בגלל ההקפדה על פסטה חמה ולא-רכרוכית במקביל, משימה קשה לביצוע במשלוחים) היתה מגישה פעם גם מנות בישיבה במסעדה, אי שם בין שוק הכרמל לאלנבי.

מאז שעברו למשלוחים בלבד, היתה חסרה לי מסעדת פסטה סבירה (הן מבחינת מחירים והן מבחינת מיקום), והנה קמה לה פאפא'ס וענתה על הצורך.

אז נכון, היא שם לפחות שנה, אבל רק עכשיו תקף אותנו הצורך בבצק, ולכן שמנו פעמינו בשבת צהרים שימשי לבדוק איך מתפקד אב המשפחה.

למנה ראשונה חלקנו ארנצ'יני (כדורי אורז מטוגנים, ממולאים במוצרלה), שהיה חם וטעים, והגבינה בו נמתחה היטב. שני כדורים הוגשו לצד סלסה שהיתה בינונית לחלוטין, והרגישה כמו רסק עגבניות. מנה טובה למדי.

נועה הלכה על עיקרית של פנה עם רוטב עגבניות, נקניקיות בשר חזיר פלפלים קלויים ויין. הפסטה היתה טובה, הנקניקיות טובות, הרוטב טוב - אין מה להכביר במילים.

אני הלכתי על פסטה אליו אוליו עם פורטבלו ומסקרפונה, וחיסלתי אותה במהירות שיא, מנה טובה בהחלט. יש לי חיבה למנות שמשלבות קר וחם, והמסקרפונה שהתמוססה לה על הפסטה עשתה לי טוב.

לקינוח הלכנו על טירמיסו, כמו שצריך באיטלקית. הוא היה דחוס מעט לטעמי, אבל בעיקר היה חסר לו טעם קפה. למה תמיד מתקמצנים על הקפה? טרימיסו מתוק בלי ה"מר" זה לא זה.

נועה דווקא אהבה את הטירמיסו, אבל לא התנגדה כשהכרזתי על קינוח גלידה במקום אחר.

פאפא'ס -
הלל הזקן 12, תל אביב
טלפון: 03-5107373

ב'דורו', גלידרית שף חדשה (יחסית) הספקתי להיות פעמיים לפני היום האיטלקי שבו אכלנו בפאפא'ס, ובכל הפעמים נפעמתי לגלות גלידה לטעמי - לא מתוקה מדי. הקרבה שלה למקום העבודה שלי הופכת אותה למסוכנת במיוחד...

מבין הטעמים שהשאירו עלי את הרושם הגדול ביותר (בביקורים שונים במקום):

גלידת שמנת עם שוקולד מלוח - הו, הניגודים, הניגודים. כבר הכרזתי שניגוד מרקמים, טמפרטורות וטעמים יכולים להפיל אותי. פה היתה גלידה קרה ושמנתית עם ביסקוויטים מעט מלוחים ושוקולד מריר - כל מי שאכל בייגלה מלוח טבול בשוקולד למריחה יבין על מה אני מדברת.

גלידת טירמיסו - תיקון (לפחות עבורי) לכל מנות הטירמיסו המתוקות מדי שהאכילו אותי במסעדות. הגלידה היתה כמעט ללא מתיקות, עם טעם חזק של קפה. כמו טירמיסו, אתם יודעים.

פאי פקאן - בלי להכביר במילים, טעם חזק, כאילו מיצוי של אגוזים.

אפילו גלידת היוגורט היתה טובה (לא 'יוגו', אבל בכל זאת).

תנסו, גלידה היא הקינוח של החורף.

דורו -
שדרות רוטשילד 8 (פינת הרצל) תל אביב
03-5106664