נכון איכס?

הכותרת, למי שלא זיהה, היא מהבדיחה הידועה על הארנב שמגיע לקונדיטוריה ומבקש עוגת גזר.
אני מתה על עוגת גזר. דבר נפלא.
יום אחד, בעודי משוטטת לי בבלוגי אוכל, נתקלת במתכון למאפינס גזר וגבינה של The Delicious Life. כמה שינויים קטנים במתכון, והתקבלו מאפינס נפלאים.

וכאן תוכלו ליצור לכם חבר גזר משלכם.

מאפינס גזר וגבינה

חומרים (כ- 24 מאפינס קטנים):

1/2 1 כוסות קמח
1/2 1 כפיות סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1 כפית קינמון
1/2 כפית אגוז מוסקט מגורר
1 כוס סוכר

3 ביצים

2/3 כוס שמן

1/2 1 כוסות גזר מגורר דק (כ- 6 גזרים גדולים)

1/2 כוס חמוציות מיובשות

250 גר' גבינת שמנת

2 כפות סוכר

1 כפית תמצית וניל טובה
הכנה:

לערבב יחד את הקמח, הסודה, א. אפיה, מלח, קינמון, מוסקט וסוכר.

בקערה נפרדת לטרוף את הביצים עם השמן עד לתערובת אורירית. לערבב פנימה את הגזר והחמוציות.

לקפל את החומרים היבשים לתוך תערובת הביצים והגזר, רק עד לתערובת אחידה, לא לערבב יותר מדי - אחרת יצא מאפין כבד.

לערבב את הגבינה עם הסוכר והוניל בקערה קטנה.

להעביר את תערובת המאפין לתבנית מאפינס, ולהניח כפית גדושה של תערובת הגבינה במרכז כל מאפין.

לאפות כ- 20 דק' עד שקיסם שמכניסים לחלק של העוגה (לא לגבינה) יוצא יבש.

אשמח להעלות לפה תמונות של הגזרים שאתם יוצרים (ראו הלינק לעיל). את הגזרים ניתן לשלוח לperurim.blog@gmail.com

זה הגזר שלי. הוא המום מהתלבושת שהכרחתי אותו ללבוש.

זה הגזר של "לא סוגרת ת'פה"

when cakes go horribly wrong

מצאתי בלוג חדש, נפלא.
רוצו לבדוק אותו.

cake wrecks

זמן קטיף: תאנים. זמן קניות: אפרסק.

כי עץ תאנים יש לאחותי, אבל עץ אפרסק אין לה.

שוב נזרקו עלי תאנים, כה יפות, כה מתוקות.

סופי חשפה אותי לקונספט הנפלא של ריבה במיקרוגל, ומאז אני מכורה. כמה נוח, כמה פשוט.

המתכון בשתי הריבות זהה:
700 גר' פרי
350 גר' סוכר
תבלינים (התאנים עם גרידת תפוז - בערך כף וחצי גרידה, האפרסק עם הל ופלפל אנגלי כתושים - שלושה ארבעה גרגירים של כל תבלין)
כפית פקטין מעורבבת עם כף סוכר.

ההכנה פשוטה להפליא: ערבבו את הפרי עם הסוכר והתבלינים. אני מעדיפה עם חתיכות פרי, אז אצלי הפירות חתוכים לקוביות של ס"מ. שימו בכלי המתאים למיקרוגל - הכלי צריך להיות כפול בנפחו (לפחות) מנפח הפרי, בגלל הנטיה של הריבות לגלוש.

הכניסו למיקרוגל והפעילו בעוצמה גבוהה לשתי דקות. ערבבו. שוב לשתי דקות. ערבבו. וכן הלאה.
הקפידו על מחזורי בישול קצרים, כדי שלא יגלוש. אחרי כעשרים דקות בישול הריבה מסמיכה (אם אתם מכינים כמות גדולה יותר, למשל קילו פרי, תצטרכו יותר זמן בישול, אבל הזהרו שהריבה לא תקורמל, ואז טעם הפרי לא יורגש). ערבבו פנימה את הפקטין, והכניסו לעוד מחזור בישול אחד של שתי דקות.

תחי הקריספיות!

קיץ. קיץ וחם לי.
חם מדי לאכול תבשילים כבדים.
חם מדי לעמוד במטבח שעות.
חם מתחת לשטיח, חם בתוך האבטיח.
אלוהים, כמה חם.
בצר לי, אני פונה לארוחות שמורכבות מפחמימה קלה להכנה, וסלט.

הפנקייק הקריספי התאילנדי הוא בצק מרודד דק-דק, שבתוכו חבוי בצל ירוק ושמן שומשום, שמטוגן במחבת חמה עד השחמה למעין "מלוואח" קשיח וקריספי.


כאן הכנתי שתי גרסאות למתכון הקלאסי, עם שמן זית בשביל הים-תיכוניות - אבל אתם יכולים לאלתר עם כל טעם שיבוא לכם. הכמויות של המלית המצוינות כאן מספיקות למנה אחת של בצק כל אחת.





פנקייק תאילנדי קריספי

חומרים (4 פנקייק):

3 כוסות קמח
1 כוס מים רותחים
1/4 כוס מים קרים

מלית ראשונה:
4 כפות שמן זית
כוס זיתים שחורים מגולענים וקצוצים
כוס מוצרלה מגוררת
מלח גס

מלית שניה:
4 כפות שמן זית
4 כפות דואה*
מלח גס

הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת, שימו את הקמח, והפעילו את המכשיר. תוך כדי פעולה, הוסיפו בזרם איטי ויציב את המים הרותחים. כאשר מתחיל להפרד מהדפנות (10 שניות בערך) הוסיפו את המים הקרים, וכאשר הבצק מתגבש לכדור, כבו את המכשיר והציאו את הבצק למשטח מקומח קלות.
יש ללוש את הבצק עד הופך לחלק וגמיש, ואז להניח אותו בקערה משומנת (סובבו אותו מעט בקערה כדי שיצופה בשמן מכל הצדדים) לנוח לחצי שעה.

אחרי מנוחה (גם אתם תנוחו, חם בחוץ, כל פעולה קטנה מעייפת) יש ללוש שוב את הבצק כדי שיחזור להיות גמיש ולא דביק, ולחלק אותו לארבעה חלקים שוים.

כל חלק יש לרדד לעיגול בעובי של 2 מ"מ. מירחו שמן, ופזרו מלח גס, ואת המלית הרצויה. גלגלו לרולדה - מהודק ככל שתוכלו. את הגליל הארוך שנוצר גלגלו לשבלול - מחזיקים קצה אחד של הגליל כ"עוגן", ומגלגלים סביבו את יתר הגליל.

את השבלול שנוצר מרדדים לדיסקית בעובי 5 מ"מ. את הבצק שומרים תחת מגבת, שלא יתייבש, עד שתסיימו להכין את יתר הפאנקייקים. כשכל הבצק רודד, אפשר לעבור לשלב הטיגון.

במחבת שקוטרה גדול מזה של הפאנקייק בכס"מ, יש לשים שמן זית שיכסה את תחתית המחבת (לא שמן עמוק), ולחמם לחום בינוני-גבוה. להכניס פנימה פאנקייק, לכסות את המחבת ולטגן עד שהתחתית משחימה. להזיז את המחבת מצד לצד מדי פעם, כדי לוודא שלא נדבק שם כלום. כשהתחתית השחימה, הופכים ומטגנים עוד כדקה עד שגם הצד השני משחים, עם מכסה.

לחתוך למשולשים ולאכול.

להגיש עם סלט קצוץ דק, או עגבניות מרוסקות וערמת מלח ים.

*דואה: תערובת תבלינים מצרית, המכילה גרעיני כוסברה, כמון ושומשום קלויים וטחונים (בגלל השומשום קצת מזכירה תערובת זעתר במראה שלה). הכי טעים לאכול פיתה הטבולה בשמן זית, ואז לטבול אותה בערמה של דואה טריה...

כשר אבל מסריח

טוב, עד עכשיו היינו נחמדים (בגדול, אל תהיו קטנוניים). אבל כעת החלטתי לכתוב על נושא שמזמן מרגיז אותי, אבל עד עכשיו לא היה לי איפה לצעוק.

הנושא הוא כשרות של מסעדות. באמת שאין לי שום דבר נגד הכשרות עצמה, או נגד אנשים שאוכלים רק כשר. אבל יש לי הרבה נגד מסעדות שהופכות לכשרות.

מצד אחד, ברור שזכותם של אוכלי הכשר להיות מסוגלים למצוא מקום שהם יכולים לאכול בו, מבלי שזה יצריך אותם לנסוע לירושלים. מצד שני, זכותי לשתות קפוצ'ינו אחרי שאכלתי עוף. בשבת. אז איפה עובר הגבול? לדעתי, הוא עובר בערך במקום שבו אדם חופשי מרגיש שמגבילים את חופש האכילה שלו - מתי לאכול, מה לאכול, ומה לא לאכול.

לפני עשר שנים בערך, התחלתי לחוש במין "מיני טרנד", שבו כמה מסעדות ובתי קפה באזור המרכז והשפלה הפכו לכשרים. נסגרו בשבת, הפכו את הקינוחים שלהם לפרווע והעלימו את הדבר האחר. לפחות בחלק מהמקרים, מדובר היה במסעדנים שבינם לבין הכשרות אין כל קשר, למעט הכסף. המסעדה נשארה באותה בעלות, לפעמים עם אותו שף, אבל הפכה לכשרה.

אני מבין את הצעד הזה כפעולה כלכלית, על משקל "אם המסעדה כשרה, יאכלו אצלי שומרי הכשרות וגם אוכלי הטרף. אם היא לא כשרה, אני מפסיד את ציבור שומרי הכשרות. מסקנה: כדאי לי לשמור על כשרות". זו משוואה שבאמת מתקיימת, לפעמים, כי יש לא מעט חילונים שבולעים את הצפרדע (if only) ומוכנים לאכול במקום כשר, על אף שהנאתם מהארוחה נפגמת (או כך לפחות אני טוען). אז לדעתי, את המשוואה הזו צריך לשבור, ולגרום לציבור המסעדנים להבין שאם הם הופכים את המסעדה לכשרה, הם אולי מרוויחים את ציבור שומרי הכשרות, אבל הם גם מפסידים חלק מאוכלי הטריפה.

בעשר השנים האחרונות, לא אכלתי בשום מסעדה כשרה, כשהדבר היה בשליטתי (כמובן שדוכני שווארמה ופלאפל לא נחשבים, אם כי מי שמכיר אחד כזה שפועל בשבת מתבקש להשאיר פרטים במערכת). בעיר מגורינו הקטנה יש במרכז מק'דונלדס שאמנם פתוח בשבתות, אבל בתי הקפה סגורים בשבת. אז אין לנו ממש ברירה ואנחנו שותים בהם קפה מדי פעם, בימי השבוע, אבל תוך מודעות מלאה: ברגע שיהיה באזור בית קפה שיפעל בשבת, אלה ששומרים שבת לא יראו אותנו יותר.

אני בעד לתמוך במי שתומך בי, ולהחרים (הרי בזה בעצם מדובר) את מי שמתעלם מהצרכים שלי בגלל תחשיב כלכלי קר. קצת קיצוני? אולי. אבל יש לי תחושה שאם לא פועלים כך, בסופו של דבר יהיה קשה למצוא מסעדה טובה בשבת. וגם במשך השבוע, הקינוחים החלביים ישרדו רק במסעדות לצמחונים. לא ככה?

נקשרת בקלות

איך אפשר שלא לאהוב שום? וחמאה? ושום וחמאה. ושום וחמאה ולחם.

בלי הרבה קשקשת הפעם - לחמניות קשר קטנות, עם חמאה ושום, יוצאות אוריריות להפליא, רכות, וכ"כ טעימות...

לחמניות קשר שום

חומרים (8 לחמניות):

1/2 1 כוסות קמח

1 כף גדושה אבקת חלב

1/2 1 כפות קמח תפו"א

1/2 כף סוכר

1 כפית שמרים יבשים

1/2 כפית מלח

2 כפיות אורגנו או כל תבלין לבחירה (מכירים את השקיות הקטנות של התבלינים שמקבלים כשמזמינים פיצה - אני שמתי שקית כזו. יצא נהדר).

1 כף שמן זית

1/2 כוס מים חמימים

100 גר' חמאה

שום קצוץ (2 כפיות בערך)

מלח ים

הכנה:

לערבב את החומרים היבשים כדי למנוע מקמח תפו"א להיות גושי. תוך ערבוב להוסיף את שמן הזית והמים, וללוש לכדור אחיד. להוסיף מים או קמח אם חסר. להניח בקערה משומנת, ולהתפיח כשעה או עד שמכפיל את הנפח.

לחמם תנור ל- 180 מעלות.

לחלק את הבצק לשמונה כדורים, ולגלגל כל חלק ל"נקניק" ארוך. לעשות קשר בבצק, ולטמון קצה אחד מתחת ללחמניה. להניח את הלחמניות על תבנית מרופדת בנייר אפיה, ולהתפיח כחצי שעה.

להמיס את החמאה, ולמרוח חצי מהכמות על הלחמניות התפוחות. לאפות כ- 20 דק' לצבע שחום.

מיד כשיוצא מהתנור, למרוח את יתרת החמאה על הלחמניות, ולפזר את השום והמלח הגס.

לקרר על רשת.

אם מקפיאים - לפני שמתקרר לחלוטין, כדי שיופשר "כמו טרי".

טורקיה, גרוזיה, וארמניה - לרעבים

כוחותינו נשלחו לסיור קולינרי מקיף (בעצם סתם טיול, אבל גם אכלנו. הרבה.) בטורקיה, בגרוזיה (המהדרין יאמרו "גאורגיה". אבל אנחנו לא מהדרין.) ובארמניה.

ראשית - אם אתם רוצים אוכל טוב ומעניין, סעו ישר לטביליסי וצאו ממנה לחקור את טוב הארץ. עזבו אתכם מהשאר. האוכל הגרוזיני משובח, והיין - עוד יותר. אפילו המים המינרליים שלהם (Borjomi) מצוינים, בהנחה שאתם אוהבים אותם מוגזים. למעשה, זה מוצר הייצוא מספר אחת של גרוזיה.

תמונות משלנו של האוכל, לצערנו, אין. היינו עסוקים מדי במסעדות בניסיונות לפענח את התפריט ובתקשורת עם המלצר/ית. די נדיר למצוא שם אנשים שיודעים יותר מ-5 מילים באנגלית, ואפילו אם יש ביניכם דובר רוסית, תגלו שרבים מבני הדור הצעיר אינם יודעים רוסית - כי לאחר התפרקות ברית המועצות היחסים בין גרוזיה לרוסיה הם קרים מאוד (וגובלים במלחמה, במחוזות הצפוניים של גרוזיה - דרום אוסטיה ואבחזיה), והשלטים ברוסית מוחלפים באופן גורף בשילוט באנגלית ובגאורגית. בהצלחה למי שמנסה ללמוד את האלפבית...

יינות - היינות הגרוזיניים מצוינים. במערב הם לא מוכרים כל כך, אבל בגוש הסובייטי הם ידועים כטובים ביותר, וגרוזיה מתנאה בהיסטוריה של אלפי שנים של ייצור יינות (ויש להם ממצאים ארכאולוגיים שמוכיחים את זה). אהבנו את kinzmarauli ואת Tsinandali.

*החצ'פורי הוא הפיתה והחומוס של הגרוזינים. מדובר במאפה ממולא, בדרך כלל בגבינה מלוחה מעט. פגשנו גם גרסה עם תרד, ואהבנו. יש מנות אישיות שנראות כמו מעטפה מקופלת שבתוכה הגבינה, וגרסה אחרת לשולחן שלם, שנראית כמו פיצה עגולה (וגם גדולה כמוה).


*טקמאלי - רוטב חמצמץ המבוסס על שזיף מיוחד שגדל כנראה רק בגרוזיה, בתוספת חומץ, שמיר, פטרוזיליה וכוסברה, כנראה (הנה מתכון לדוגמה. ספרו לנו איך יצא). הולך טוב עם חצ'פורי, חינקאלי, לחם ובעצם כל דבר. אפשר לקנות אותו גם בארץ, אבל הרוטב המסחרי הרבה פחות טעים מהרוטב הביתי, הטרי.


*חינקאלי - כיסונים בגודל אגרוף קטן, במילויים שונים ומשונים - פטריות, תפוחי אדמה, בשר
ועשבי תיבול. אם תנסו לחתוך את החינאקלי תגלו שהתוך מכיל נוזלי בישול רבים וטעימים, והחיתוך גורם להם להישאר על הצלחת. לא רק שחבל עליהם, ניסיון לאכול את החינקאלי בסכין ומזלג יזכה אתכם במבטים שנעים בין פליאה לבין בוז. אמורים לאחוז בקצה החינקאלי (יש לו/לה זרבובית קטנה מבצק. אה, אז זה כנראה "לו"), לנגוס בעדינות וליצור חור קטן בתחתית החינקאלי, שממנו שותים את כל הנוזלים, ולאחר מכן אוכלים את החינקאלי, שמוחזק ביד כל העת.

אכלנו גם כל מיני תבשילים מצוינים של פסוליה (כן, ככה זה שעועית בגרוזינית), לוביה (ממש כך) וכל מיני דברים עם טאצ' של אגוזים, למשל כדורי תרד עם שבבי אגוזים, או רוטב אגוזים שהולך עם כל דבר. יש גם המון פירות יבשים, וכל מיני תחכומים כמו דבלה (תאנה מיובשת) ממולאת באגוזים ודבש. טעים אש, וככה גם משמין.

ארמניה - חוויה קולינרית צנועה למדי. ואולי פשוט צריך לדעת לאן ללכת? המדינה מאוד ענייה וביקור בה נותן תחושה של שנות החמישים בארץ. אפילו בירוואן הבירה יש הפסקות מים מדי יום, וצריך להחזיק בבית מים לשעת חירום. מי שתייה, כמובן, אין לשתות מהברז בשום מקרה - רק מים מינרליים. אכלנו פה ושם סלטים פשוטים וטעימים, קבאבים ומזונות שונים שמזכירים את האוכל הגרוזיני - אבל בדרך כלל, טובים פחות.

טורקיה - משהו אחר לגמרי: מדינה שכולה מוסלמים, בניגוד לכנסיות של גרוזיה וארמניה, כאן יש כמעט רק מסגדים (והרבה), והאוכל שונה מאוד. הטורקים סבורים כנראה שאבות המזון הם השילוש הקדוש: קבאב, שוורמה ושישליק. ייאמר לזכותם שהם יודעים להכין אותם טוב, אבל בכל זאת - יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום?




כשהטורקים ממהרים, הם אוכלים pide, יעני פיתה: מאפים פריכים שעליהם יש ירקות, או ביצים, או בשר טחון. זול מאוד וטעים (אם כי לא תמיד - צריך מזל. או שכל, לדעת איפה לאכול). במיוחד טעים הלחמג'ון (Lahmacun), פיצה עם בצלים, ירקות, המון תבלינים ומלמעלה - בשר טחון. זול עד גיחוך (משהו כמו 6 ש"ח) ומשביע מאוד. עם המנה העיקרית אוהבים לשתות שם איירן: יוגורט מלוח, מדולל במים. מרווה וטעים.


בטורקיה אוהבים מתוקים. בכל מקום יש המוני בקלאוות וקדאיפים, וכמובן רחת לוקום, לאוהבי הז'אנר. יש שם גם הרבה גלידה, אבל לא האמריקאית או האיטלקית שפוגשים הרבה בארץ, אלא מין המצאה טורקית - Dondurma. גלידה צמיגה ממש כמו גומי, עם טעם דומה. זר לא יבין זאת, כנראה.

חייבים להסתייג ולומר שלא הלכנו לחפש את האוכל הטוב - זה האוכל שפגשנו במסלול שהכתיב הטיול שלנו, שהיה, אויה, ללא מישלן אדום צמוד. ללא ספק אפשר למצוא בטורקיה (בוודאי באיסטנבול) מסעדות מצוינות, אבל בטיול הזה לא הגענו אליהן. טוב, אין ברירה: כנראה שנצטרך לנסוע שוב.

4 דברים מתוקים שאפשר לעשות עם חמאת בוטנים

"דבר מתוק שאפשר לעשות עם חמאת בוטנים" מספר 1

עוגיות חמאת בוטנים קלאסיות
מקור המתכון הוא מ cooking.com, אתר שיש בו המון מתכונים, חלקם טובים יותר וחלקם פחות - יש לברור אותם בקפידה.

העוגיות האלו הן עוגיות קלאסיות, הכי קלות בעולם. לא נצמדתי לגמרי למתכון המקורי... התוצאה היא עוגיה רכה - אך לא לחה.

חומרים:

100 גר' חמאה רכה

1/2 כוס סוכר לבן

1/4 כוס סוכר חום

1 ביצה

1/2 כפית תמצית וניל

1 כוס קמח

1/2 כפית מלח

1/2 כפית סודה לשתיה

1/2 כוס חמאת בוטנים חלקה

הכנה:

לחמם תנור ל- 180 מעלות.

להקציף את החמאה עם שני סוגי הסוכר, עד למסה רכה ותפוחה. להוסיף את הביצה ותמצית הוניל ולהקציף היטב עד לתערובת אחידה.

להוריד את מהירות המיקסר, ולהוסיף את הקמח, המלח ואבקת הסודה לשתיה. לערבל עד לקבלת בצק אחיד, ואז להוסיף את חמאת הבוטנים. שוב, לערבל עד לבצק אחיד.

עם כף לסדר גבעות של בצק על תבנית עם נייר אפיה, ולאפות כעשר דקות, עד לצבע חום-זהוב.

לקרר לחלוטין לפני העברה לקופסא.

"דבר מתוק שאפשר לעשות עם חמאת בוטנים" מספר 2

פאי חמאת בוטנים

לחובבי המתוק. אני, למשל, דווקא תמיד מעדיפה קינוחים שמאוזנים ע"י חמיצות, אבל שילוב של חמאת בוטנים ושוקולד זה באמת שילוב מנצח.

גם כאן המקור הוא מ cooking.com, ועבר כמה שינויים קלים. היתרון פה הוא פשטות ההכנה. חמאת בוטנים זה דבר פשוט, אסור לסבך אותו...

חלק מהטועמים העדיפו את הפאי קפוא. חלק העדיפו מרקם רך יותר. בתמונה אתם יכולים לראות מה הלחות התל-אביבית עושה לעוגה שזה עתה יצאה מהמקפיא. יש בזה משהו יפה, האמת.

חומרים:

1 חבילה (קטנה) של פתי-בר שוקולד

חופן בוטנים קלויים וקלופים (גם מהקליפה הדקה החומה)

150 גר' חמאה מומסת

50 גר' שוקולד מריר קצוץ

2 כוסות שמנת מתוקה

קורט מלח

1/2 כוס סוכר

1 כפית תמצית וניל

1 כוס חמאת בוטנים חלקה

1 כוס שמנת מתוקה

200 גר' שוקולד מריר

הכנה:

לחמם תנור ל- 180 מעלות.

במעבד מזון לטחון את הביסקויטים והבוטנים לפירורים דקים, ולערבב עם החמאה, והשוקולד. לשטח את התערובת בתבנית פאי, ולהדק היטב לתחתית ולדפנות.

לאפות רבע שעה, ולקרר לחלוטין.

להקציף את השמנת המתוקה עם הסוכר, הוניל והמלח. לערבב רבע מכמות הקצפת עם חמאת הבוטנים כדי "להקליל" אותה.

לערבב את חמאת הבוטנים ה"קלילה יותר" עם יתרת הקצפת, ולשטח מעל התחתית האפויה הקרה.

להקפיא כשעה.

להרתיח את השמנת המתוקה, ולהסיר מהאש. להוסיף את השוקולד המריר, ולערבב עד המסה. לשפוך מעל הקצפת, ולהעביר למקרר, או למקפיא.

להגיש קר או קפוא - לפי העדפתכם.

"דבר מתוק שאפשר לעשות עם חמאת בוטנים" מספר 3

לתת אותה כמתנה לפיל המחמד שלכם.

"דבר מתוק שאפשר לעשות עם חמאת בוטנים" מספר 4

עוגיות שוקולד במלית חמאת בוטנים

שוב, שילוב מנצח. אחרי ניסיונות שאין ספור לשלב בין עוגיות שוקולד וחמאת בוטנים, השיטה שהניבה תוצאה טובה ביותר היא שיטת הקפאת המלית בכדורים. אחרת מסתבכים בשלב המילוי, חמאת בוטנים זה רך ודביק ומלכלך באופן כללי.

חומרים:

100 גר' חמאה רכה

1/2 כוס סוכר לבן

1/2 כוס סוכר חום

1/4 כוס שמנת מתוקה

1/2 1 כוסות קמח

1/2 כוס אבקת קקאו

1/2 כפית סודה לשתיה

1/2 כוס אבקת סוכר

1/2 כוס חמאת בוטנים

הכנה:

לחמם תנור ל- 180 מעלות.

לערבב את חמאת הבוטנים עם אבקת הסוכר, ולגלגל כדורים קטנים (קוטר ס"מ). לסדר את הכדורים על מגש עם נייר אפיה, ולהקפיא לחצי שעה.

להקציף את החמאה ושני סוגי הסוכר לקציפה תפוחה ורכה. להוסיף את השמנת המתוקה ולערבל עד שהיא נבלעת בתערובת. להוסיף את החומרים היבשים ולערבל עד שנבלעים היטב.

ליצור כדורים קטנים מהבצק (קוטר ס"מ וחצי), וליצור בהם שקע. השקע להכניס כדור חמאת בוטנים קפוא, ולסגור לכדור. תחשבו קובה.

את העוגיות לסדר על תבנית עם נייר אפיה, ולשטח אותן מעט עם כף היד. לאפות עד שהעוגיות מתחילות להסדק, כ- 10 דק'.להוציא, העוגיות אמורות להיות עדיין רכות, ולתת להן להתקרר לחלוטין לפני העברה לקופסא סגורה.

כי ככה.

אם יש מאכל שנהדר לאכול אותו בקיץ, זה סלט פסטה קר. מה אין שם? ירקות - בשביל הבריאות. גבינה - בשביל השחיתות. פסטה - נו, בשביל פסטה לא צריך תירוץ. אבל מה לעשות, שמדי פעם צץ לו איזה אורח או חמישה, וכולם משתדלים להימנע מפחמימות, מכל מיני סיבות עמומות. בגלל זה פיתחתי את סלט הקינואה. כמו סלט פסטה, רק עם קינואה.
תרשמו.

המצרכים:
2 כוסות קינואה (למדוד על יבש, לפני הבישול), שטופה, מבושלת אל-דנטה
2 חופנים נאים של עגבניות שרי פרוסות
2 חופנים נאים של זיתים שחורים, פרוסים
4-5 עגבניות מיובשות בשמן, קצוצות, עם השמן שלהן
פלפל קלוי, חתוך לרצועות
250 ג' גבינה בולגרית במליחות עדינה - ה-5% של צוריאל מצויינת - חתוכה לקוביות קטנות
חופן נאה של פטרוזיליה קצוצה
חופן קטן של אורגנו טרי, עלים בלבד, אין צורך לקצוץ
מלח, פלפל שחור
שמן זית

אופן ההכנה:
ערבבו והגישו. אין פשוט מכך.

הצעות לשיפור:
אם מערבבים את הקינואה בעודה חמימה עם הגבינה, אז הגבינה ניתכת קצת וזה יוצא יופי.
אם במקרה תשימו ידכם על בקבוק שמן זית עם לימון של זיתא, השתמשו בו לתיבול הסלט במקום בשמן זית רגיל. ודי לחכימא ברמיזא.

סלט בירה

למרות מה שהפוסטים בבלוג מציגים, אני יודעת להכין גם אוכל "בריא". ההתפרעויות הקלוריות שלי שמורות בעיקר לסוף השבוע, אבל הצורך בגיוון עדיין קיים באמצע שבוע, גם בדיאטה.

סלט נפלא שאני הולכת לאמץ באופן קבוע אולתר השבוע, כפראפראזה (עם כמה א' אתם כותבים פראפראזה? פרפרזה? פראפרזה? פרפראזה? אוף. הסתבכתי) על טבולה.

בפשפוש אקראי במקפיא מצאתי חצי חבילת גריסי פנינה שנותרה מתקופות החמין העליזות של החורף.

הגריסים, אם לא ידעתם, הם למעשה גרעיני שעורה. כן, ההיא משבעת המינים. זו שעושים ממנה בירה.

אני לא ידעתי. הידד לויקיפדיה.

גריסי פנינה הם גרעיני שעורה שקולפה קליפתם (מעט עניים יותר מבחינה תזונתית, אולם עדינים יותר מבחינת טעם ומבחינת עיכול).

טבולה גריסים

חומרים:

3 כוסות גריסי פנינה מבושלים במים עם מלח עד התרככות (כ- 250 גר' לפני בישול), קרים

8 בצל ירוק

שני חופנים גדולים של פטרוזיליה

חופן גדול של כוסברה

חופן עלי נענע

2 עגבניות

1 פלפל אדום קטן

חצי כוס מיץ לימון

קליפה מגוררת מלימון אחד

1 כף שמן זית

מלח

הכנה:

לקצוץ את הבצל הירוק, ולערבב עם מיץ הלימון וקליפת הלימון. להניח בצד.

לקצוץ את כל יתר העלים (פטרוזיליה, כוסברה, נענע).

את העגבניות לחתוך לחצי ולרוקן מהגרעינים. את בשר העגבניות לקצוץ לקוביות קטנות. לקצוץ לקוביות קטנות גם את הפלפל האדום.

להוסיף לבצל את הגריסים ולערבב, לדאוג שהגריסים יפרדו זה מזה (הם נוטים להדבק לאחר הבישול במים). להוסיף את העלים, העגבניה והפלפל, שמן זית ומלח. לערבב היטב.

האיש עם העיניים בעורף

פעם היה איש עם עיניים בעורף. כשהוא היה ילד זה היה בסדר, העיניים היו בקדמת הפנים, אבל ככל שהתבגר הן נדדו לאחורי הראש שלו, עד שהתמקמו להן בעורף, ממש בקו גדילת השיער. כשנהג, המראות באוטו היו תלויות על המושב האחורי ופנו קדימה, ומשקפי השמש שלו היו מוחזקות בחוט מתוח כי לא היה להן את גשר האף לנוח עליו. אף אחד לא יכל להתגנב מאחוריו או לעשות תנועות מגונות מבלי שיראה.
כשנסע לטיול אחרי הצבא, נאלץ לאסוף את השיער הארוך שלו בקוקו גבוה כדי לראות, מה שהצריך התעסקות מתמדת בגומיות, אז מיד כשחזר לארץ קיצץ את השיער, ושמר על התספורת מאז.
בלשכת העבודה המליצו לו להיות מורה, אבל הוא סירב, כי אם היה משהו שהאיש עם העיניים בעורף לא אהב, זה קלישאות.
היה דבר אחד שניסה להתנגד לו, בהחלט ניסה, כי זו כזו קלישאה ענקית, אבל הוא תמיד נכשל: הוא אהב לאכול ביצת עין. בכל ארוחת בוקר שאכל במסעדה, במלון או בבית קפה ולא בצנעת ביתו, כשהיתה המלצרית שואלת "איך אתה רוצה את הביצים?", היה עולה על פניו חיוך מתנצל, וכאשר הזמין ביצת-עין הוא דמיין את פניה המכורכמות של המלצרית, הבעת הפנים שהוא לא רואה כי היא עמדה ממש לפניו. תמיד הזמין ביצת עין, ותמיד הרגיש רע עם זה.

עד שהוא טעם ביצה עלומה.


ביצה עלומה טומנת בחובה את כל ההבטחה של ביצה עין, בלי הטיגון ורגשות האשם. כי כל הכיף זה החלמון הנוטף, שאפשר לנגב אותו עם לחם טרי.

הנה מתכון שהאיש עם העינים בעורף אוהב:
ביצים עלומות על פטריות וגבינה (ועל הדרך גם רוטב הולנדייז)

חומרים (לארבע מנות):








4 לחמניות עגולות רכות, חצויות.

סלסלת פטריות חורש
5 פטריות שיטאקי טריות (או יבשות שהושרו במיים חמימים לחצי שעה)
בצל
שמן זית לטיגון

מלח, פלפל
אגוז מוסקט

8 פרוסות גבינה צהובה טובה (במקרה הזה, נעשה שימוש בגלוצ'סטר כתומה)

8 ביצים
2 כפות חומץ

לרוטב הולנדייז-
3 חלמונים
1.5 כפות מיץ לימון
1.5 כפות חומץ בן-יין לבן
175 גר' חמאה
מלח, פלפל

הכנה:
את הלחמניות יש לקלות מעט.

את הבצל לחצות, ואז לפרוס לפרוסות (חצאי עיגולים). לטגן בשמן זית על אש בינונית.
בינתיים לפרוס את הפטריות, וכאשר הבצל מזהיב, להוסיף אותן למחבת ולנמיך את האש. להוסיף מלח, פלפל, ולגרר מעט אגוז מוסקט. לתת לפטריות "להזיע", וכשהן נראות מעולפות, להגביר את האש כדי להפטר מנוזלים שנותרו.

להניח פרוסת גבנ"צ על כל חצי לחמניה.
להוריד את הפטריות מהאש, ולהעביר שתי כפות מהפטריות על הגבנ"צ, שתימס.

להתחיל להכין את ההולנדייז -

בבלנדר או מעבד מזון שימו את החלמונים, מלח ופלפל. בלנדרו אותם כדקה, כדי יתפסו קצת נפח.
חממו את מיץ הלימון והחומץ בסיר קטן. כשרותח, הפעילו שוב את הבלנדר, והוסיפו את את הנוזלים בזרזוף איטי לחלמונים. כבו את הבלנדר, ועיברו להכנת הביצים (עד שלב זה ניתן להכין את הרוטב ללא שיאבד מנפחו. אחרי הוספת החמאה - צריך להשתמש בו מיד).

הכנת הביצים -

במחבת רחבה ועמוקה חממו מים עם שתי כפות חומץ. גובה המים צריך להיות 4 - 5 ס"מ. שיברו ביצה לתוך כוס. כשהמים מתחילים לבעבע קלות, ערבבו אותם עם כף, כדי ליצור תזוזה של המיים בעיגול, ושיפכו את הביצה מהכוס למרכז המערבולת.

הערבול שומר על הביתה במרכז, שלא "תתפזר" יותר מדי במים.

בשלו את הביצה כשתי דקות, עד שהחלבון מבושל, אולם החלמון נוזלי. הוציאו את הביצה עם כף רחבה מחוררת, והניחו על הפטריות.
בשלו כך כל ביצה בנפרד.

חזרנו לרוטב -

במקביל להכנת הביצים (כשאתם במחצית הדרך מבחינת כמות הביצים שאתם מכינים בערך), המיסו את החמאה בסיר קטן (אותו סיר שהיו בו מיץ הלימון והחומץ). אחרי שנמסה, הפעילו שוב את הבלנדר. הוסיפו את החמאה לחלמונים בזרזוף איטי - כמה שיותר לאט - יותר טוב. ממש בעדינות. אם קשה, העבירו את החמאה לכלי עם פיה. אתם תראו איך הרוטב תופס נפח יפה.

את הרוטב שימו מעל הביצים, והגישו מיד.

הערות:
המתכון לרוטב ההולנדייז הוא של דיליה. אמנם צורת ההכנה הקלאסית היא עם מטרף ובישול איטי, אבל אם דיליה עושה את זה בבלנדר, גם לי מותר. יוצא נפלא וסמיך.

מה שכן, צריך להתארגן טוב מבחינת הטיימינג, כי צריך שהביצה העלומה תהיה חמה ונוזלית, וכנ"ל לגבי הרוטב.

תרגישו חופשי להחליף את הלחמניות בבריוש או חלה, את הפטריות בתרד, את הגלוצ'סטר בצ'דר וכן הלאה. אני מפנטזת על הפטריות מזמן, אבל כל הכיף פה זה האילתור.

כולה פרפרזה על אג'ס בנדיקט, וטעים, טעים לאללה.

תשאלו את האיש עם העיניים בעורף.

עוגיות הצי

כשהייתי בת 18, קראנו לעוגות החנק היבשות עוגות הצי, כי הן היו כ"כ יבשות שנחנקת עוד לפני שהספקת להגיד את כל המילה "הצילו". מאז הטעם שלי התפתח והבנתי שעוגות ועוגיות יבשות זה דווקא לא רע - אם הן עשויות נכון.
מישהי שאפשר לסמוך על המתכונים שלה שיהיו כתובים בצורה הכי מפורטת וברורה, ועם שיטות עבודה נכונות, היא דיליה סמית', הכוהנת הגדולה של הבישול הבריטי. מאחר ורכשתי ספר אפיה שלה בביקורי האחרון בלונדון, גירד לי בידיים לנסות ולהכין משהו ממנו, ונבחרו עוגיות ריבה וינאיות. הז'אנר - בהחלט ז'אנר העוגיות היבשות, לחובבי העוגיות הפריכות והמתפוררות בלבד.



עוגיות ריבה וינאיות

חומרים:
225 גר' חמאה רכה
75 גר' אבקת סוכר
200 גר' קמח תופח, מנופה
50 גר' קורנפלור


3 כפות ריבת פטל
אבקת סוכר לניפוי

הכנה:
חממו תנור ל- 180 מעלות.

הקציפו את החמאה הרכה עם אבקת הסוכר, עד לקבלת קרם רך. אחד הדברים היותר יפים ויזואלית באפיה זה חמאה מוקצפת. תמיד מזכיר לי נטיפים...

ערבבו פנימה את הקמחים מנופים יחד לקבלת ממרח רך, העבירו לשקית זילוף עם פיה משוננת בקוטר של ס"מ, וזלפו לתוך כוסיות נייר (כמו למאפינס) בצורת מעגל. את הנייר הכניסו לתבנית מאפינס.




אפו כ- 15 דק' עד לקבלת צבע זהוב, ואז הוציאו את העוגיות מהתבנית (עם תחתיות הנייר) אל רשת לקירור. היזהרו בעת ההוצאה - העוגיות אמורות להיות עדיין מעט רכות במרכז, ועלולות להסדק. אל דאגה, הן יתקשו לחלוטין כשיתקררו.

לאחר שהתקררו, שימו כפית קטנה של ריבה באמצע כל עוגיה, ופזרו אבקת סוכר.


הכי טעים ליד כוס קפה....

קינוח מהגהינום

יש כמה סוגים של משחקי מחשב שאני אוהבת. למשל, ז'אנר משחקי ה time managament. במשחקים אלו אתה, השחקן, פתחת דוכן לממכר לימונדה, גלידריה, פיצריה, מסעדה, חנות לטיפוח כלבים או אולם חתונות. אתה צריך להושיב את הלקוחות, לקחת הזמנה, ללכת להכין אותה, להגיש אותה ללקוח ולקחת ממנו כסף.
בטח, בקטנה, עד שאתה מגיע למצב שבו כל אחד מזמין מנה אחרת עם תוספות שונות, אתה צריך לטפל בשבעה לקוחות שכל אחד בשלב אחר של קבלת השירות, המכונה של הקצפת עובדת לאט מדי, ויש לך עוד שני זוגות שעומדים בתור ומתעצבנים. ניהול נכון של המשימות במהירות ויעילות, זה הפואנטה במשחקים האלה. סוג של מזוכיזם, אם תרצו, אבל אני נהנית ממנו.
והנה יום אחד, בעודי משוטטת באתר האהוב עלי להורדת משחקים - big fish, ומה רואות עיני אם לא משחק TM חדש, שנושאו, לא פחות ולא יותר, hell's kitchen?!
מיד הורדתי את הדמו של המשחק. הרי התמכרות לתוכניות ריאליטי זו אני, ותוכניות אוכל זה בוודאי אני, ועכשיו לקחו תוכנית ריאלטי-אוכל שהיא קאלט והפכו אותה למשחק TM! כשאני מחייכת לעצמי התחלתי לשחק, ולאחר סיבוב אחד שבו דמות האנימציה של גורדון רמזי לא קיללה אותי או השתמשה ב -F WORD הבנתי שזה לא זה.

מה שכן, בסיום כל סיבוב, כשגורדון סיים להגיד לי שעשיתי אותו אדם גאה (אני מוחה דמעה של אושר) על זה שהצלחתי להוציא את כל המנות לאותו שולחן בו זמנית, ואפילו לא שרפתי אף אחת מהן, או להבדיל, גורדון מקמט את מצחו (הוא טוב בזה) ונוזף בי שעלי להשתפר פן אוריד אותו ביגון שאולה (איפה הקללות וזריקת המחבתות?! ולמה לא לרדת שאולה במטבחי הגהינום, זה רק הגיוני, לא?), אחרי כל סיבוב כזה - קיבלתי במתנה מתכון של גורדון.



אחד המתכונים היה פנה-קוטה ריוויון עם קומפוט מנגו-וגרגירים כלשהם. שמייד המרתי לרוטב פטל ואוכמניות, כי מנגו סביר עוד אין בשווקים, ואוכמניות יש ופטל קפוא יש. הכנתי, טעמתי, טעמתי רפרפת ריוויון אחרת (הזכרתי אותה בפוסט הקודם), חזרתי והכנתי את זו, והיא אכן מצויינת. גורדון, F him, יודע מה הוא עושה לפעמים.
הערות למתכון - כמות הג'לטין אינה מתאימה למנה שאתם רוצים "לשלוף" מהכלי, ולא אכפת לי מה גורדון אומר (והוא אומר שזה מספיק). שתי אופציות עומדות בפניכם - להגדיל את כמות הג'לטין, או להגיש בכלים בהם המסה מתקררת. אחרי שני ניסיונות אני ממליצה על האופציה השניה, כי הפנה-קוטה באמת יוצאת קרמית להפליא ובמרקם נהדר, למה להתעסק עם עוד ג'לטין שעלול להפוך אותה ל... ובכן... ג'לטינית. תכינו בכלי ההגשה וזהו.

חומרים:


2 כפות מים
2 כפיות אבקת ג'לטין


1 כוס שמנת מתוקה
6 כפות סוכר

3/4 כפית תמצית וניל
2 כוסות ריוויון


לרוטב - פירות כרצונכם (בערך 1.5 כוסות פרי) ו2 כפות סוכר, מעט מים.

הכנה:
לפזר את הג'לטין על המים, ולהניח לו לספוג אותם.
בסיר קטן, לחמם את השמנת והסוכר עד לנקודת של כמעט-רתיחה (לחמם תוך ערבוב להמסת הסוכר). להסיר מהאש ולהוסיף את הג'לטין, ולטרוף להמסה שלו. להוסיף את הריוויון והוניל ולערבב היטב.
לסנן במסננת דקה, ולהעביר לכלי ההגשה. לקרר לפחות 4 שעות.

לרוטב - בשלו את הפירות עם הסוכר, וכמה כפות מים עד לקבלת רוטב דביק.
לפני ההגשה, לשפוך מעט רוטב מעל הפנה-קוטה ולפזר מעט פירות טריים.

קינוח לא מאד כבד, חמצמץ-מתקתק, לחובבי טעם יוגורטי.




ואם יוצא לכם, נסו להשיג פרקים של התוכנית האחרונה שלו the F word (כמה הולם). מיש-מש קולינארי של כתבות שטח, בישול, תחרויות וקמפיינים לאוכל מקומי/בריא/טרי. וקללות, המון קללות.