פרק אחרון חביב...
אוכל ניחומים לימים קשים במיוחד...
אוכל ניחומים לימים קשים במיוחד...
אוי, זה היה כזה כיף, הסדרה הזו. חבל לי שזה נגמר.
לפרק אחרון הכנתי את הקינוח בעל השם הבלתי אפשרי, spotted dick.
רק האנגלים יכולים לתת שם כזה לקינוח. מאד מעורר תאבון.
למקור השם כמה תאוריות שמסתובבות,בעיקר כעיוות של המילים פודינג, סמיך או כלב מגרמנית.
התיאור המוקדם ביותר של הקינוח הוא משנת 1850, וב- 2001 מנהלי בתי-חולים באנגליה התמרמרו על השימוש בשם שגם משמש לגידופים, ולכן ניסו לשנות את השם ל spotted richard, מה שלא תפס, כמובן, ורק הוציא אותם מתחסדים. הם חזרו בהם ב- 2002.
אז מה זה בעצם? שני דברים שלא התנסתי בהם:
ראשית, קינוח מאודה. שעתיים, כמיטב המשקולות שהאנגלים אוהבים לקרוא להם קינוח.
שנית, עושים בו שימוש בשומן מן החי.
או, אז עם החלק המאודה הסתדרתי יחסית בקלות. מכשיר במבוק לאידוי דים-סם שימש אותי לאידוי הקינוח, ואתם יודעים מה? לא יצא משקולת. אני מניחה שלהבדיל מה"כריסטמס פודינג" של האנגלים, פה מדובר על בצק פריך ממולא (הוא מאבד את הפריכות באידוי, כמובן), ולא משהו בחוש ודחוס.
אבל ענין השומן מן החי היה קשה.
לא כי קשה לי עם זה פסיכולוגית. הא, את השלב הזה מזמן כבר עברתי.
כי קשה להשיג...
לצורך המתכון משתמשים ב suet, שזה שומן פרה או כבש מגורר (כן, מקפיאים ומגררים על פומפיה), אבל ממקור מאד ספציפי - השומן מסביב לכליות. לשומן הזה יש שתי תכונות שהופכות אותו לראוי לשימוש במאפים מאודים (לא רק מתוקים אבל גם), ולא רק הזמינות שלו בימים עברו...
האחת, הוא חסר טעם לוואי של בקר/כבש. כן, בגלל זה צריך את השומן מסביב לכליות.
השניה, טמפרטורת ההמסה שלו גבוהה יחסית לשומנים אחרים. במה זה עוזר לנו?
בגלל שהקינוח מאודה זמן ארוך, צריך לתת הזדמנות לבצק "להתייצב" לפני שהשומן נמס, כיה שומן הוא מה שמחזיק את הצורה שלו. אם השומן נמס בטמפרטורה נמוכה יותר, כמו חמאה, למשל, הבצק יוצא דחוס.
שורה תחתונה - לא השגתי suet.
וגם לא השכלתי להביא איתי מלונדון בגיחה האחרונה...
ותחליפים צמחוניים קיימים גם הם רק באנגליה, ומורכבים בעיקר משומן דקלים מעורבב עם קורנפלור.
אז הלכתי על שני ניסיונות - האחד עם חמאה, והשני עם מרגרינה, שאמורה להיות עם טמפרטורת המסה גבוהה יותר (למרות שלא כמו suet).
יצא מעט דחוס במידה שווה בשני המקרים, וזה עם המרגרינה יצא גם בלתי אכיל בעליל, ועם טעם לוואי מזוויע. אני בכלל לא מאמינה על עצמי שהכנתי משהו עם מרגרינה, אפילו לא למען המדע, ומבקשת שלא תזכירו לי יותר את המקרה...
ועדיין רוצה לנסות משהו עם suet בהזדמנות...
זה עם החמאה יצא נפלא, ממש.
מהיום אני בעד קינוחים מאודים.
המתכון הוא של דיליה סמית', שאני יכולה לסמוך עליה שתצמד לקלאסיקה.
הוספתי עוד נוזלים, אולי בגלל התרגום לשומן אחר.
spotted dick על חמאה
חומרים:
110 גר' קמח תופח
50 גר' פירורי לחם לבן טרי (השתמשתי במיובש קנוי, למרות שאני מניחה שיש הבדל בתוצאה)
75 גר' חמאה
110 מ"ל חלב
קורט מלח
למלית -
175 גר' צימוקים
1 תפוח גרנד סמית', מגולען וחתוך לקוביות (אין צורך לקלף)
75 גר' סוכר חום כהה
גרידה מחצי לימון
הכנה:
ערבבו את כל חומרי המלית בקערה.
במעבד מזון עם להב מתכת עבדו את חומרי הבצק לבצק אחיד. את החלב הוסיפו בהדרגה כדי לשלוט בכמות (הורידו או הוסיפו עוד אם צריך).
העבירו את הבצק למשטח מוקמח ורדדו למלבן של 20*30 ס"מ.
פזרו את המלית באופן שווה על מלבן הבצק, וגלגלו אותו מהצד הצר יותר לרולדה.
עטפו בנייר כסף, וסובבו את הקצה (כמו סוכריה) כדי לאטום אותו.
על סיר עם מים רותחים בעדינות הניחו כלי לאידוי ובתוכו הניחו את הגלילה. כסו והניחו לאידוי כשעתיים.
שימו עין על כמות המים בסיר, הוסיפו עוד מים רותחים אם הם מתאדים להם.
הגישו פרוס לפרוסות עבות בקערית עמודה, עם קרם אנגלז (לא לשכוח! חשוב להפליא!).