יום שבת, 30 באוקטובר 2010

איגלו הפתעה

אז נבחר שם לקינוח.
היו רעיונות מקסימים, האמת, והיה לי מאד קשה לבחור.

אז תודה לכל אלו ששלחו שמות לקינוח, במייל ועל גבי הבלוג,
וכה לחי לקומה 13 ג' על ההצעה המנצחת.


אני, קינוחים כ"כ מורכבים מכינה אולי פעם בשנה, כי בתכל'ס, אני חובבת פשטות.
אבל לפעמים נכנס לי לראש הג'וק של "אני צריכה אתגר" ואז אני מתחילה להתפרע.
איגלו הפתעה הוא תוצאה של התפרעות שכזו.

הפעם יצא טוב - רציתי להכין קינוח מפעים לארוחה של חברים, וזה מה שיצא.
בעצם, הכלים הם אלו שהובילו אותי. קניתי תבניות סיליקון בצורה כיפה עם שקע.
תבנית שממש זועקת להכין בה מוס, ולהניח משהו בשקערורית שנוצרה. נגיד רוטב, או דובדבן, או נשיקונת קטנה ממרנג.
או קובית ג'לי.
היה לי ליקר שזיפים שהכנתי, זממתי על ג'לי אלכוהולי בקינוח כבר מזמן, רק חיפשתי תירוץ.
כמובן שתוכלו להכין מכל ליקר אחר ג'לי.

ואז התחלתי למרוח תבניות סיליקון בשוקולד. בגלל שהג'לי היה בהיר, ורציתי שיבלוט בשקע שבראש הכיפה, את השקע מרחתי בשוקולד לבן, שתי שכבות.
אחרי שהתקשה, מרחתי את כל הכיפה בשוקולד מריר. אני אהבתי מאד איך שהגבולות התערבבו להם, יצאה דוגמא שיש חביבה מאד.
עשיתי גם כיפות שכולן שוקולד מריר, ובהן שמתי אגוז לוז שלם, שהבהירות שלו נראתה טוב על רקע החום הכהה.
בקיצור, הכיף במנה הזו היא שתוכלו לאמץ רק חלקים שלה ולהרכיב כמו פאזל - מוס אחד בלבד, ציפוי אחד בלבד, קישוט אחר וכן הלאה.
אני מודה ומתוודה, לא טרחתי לטמפרר את השוקולד. אני עצלנית. כן.
ממליצה בכל מקרה להקפיא את הכיפות לפני שליפתן מהתבניות, פחות סיכוי כי תשברנה. אבל להגיש אחרי הפשרה, בבקשה... לא כיף לאכול מוס קפוא.

המוסים היו מוס שוקולד מריר פשוט ומוס מסקרפונה.
אם אתם רוצים למלא רק במוס אחד, לכו על המסקרפונה, כי הוא מחבב מאד את הג'לי.
אני יודעת כי שאלתי אותו.

איגלו הפתעה

חומרים (לכ- 10 כיפות):

200 מ"ל ליקר שזיפים
3 עלי ג'לטין

100 גר' שוקולד לבן
250 גר' שוקולד מריר

170 גר' שוקולד מריר
80 מ"ל שמנת מתוקה
1 חלמון
4 חלבונים
20 גר' סוכר

4 חלמונים
80 גר' סוכר
3 עלי ג'לטין
250 גר' מסקרפונה
125 מ"ל שמנת מתוקה

הכנה:

הניחו את עלי הג'לטין במים, עד להתרככות ו"ספיגה" של הנוזלים. חממו, בזהירות, במיקרו, בפולסים של 5 שניות כל פעם, עד להמסה. היזהרו שלא ירתח.
ערבבו עם הליקר, והעבירו לתבנית אינגליש חד פעמית.
קררו במקרר עד שמתייצב לחלוטין.
חיתכו את התבנית החד-פעמית ושילפו החוצה את מלבן הג'לי. חיתכו בעזרת סכין לקוביות.
אם אתם רוצים דוגמא יפה כמו בצילום מעלה, חיתכו בסכין משוננת. לקבלת דפנות חלקות, חיתכו בסכין חלקה. שימו את הקוביות במקרר עד להרכבת המנה.

המיסו את השוקולד הלבן מעל אדים. מירחו את ראש הכיפה. קררו. מירחו שכבה שניה. קררו.
המיסו את השוקולד המריר מעל אדים. מירחו את יתר הכיפה. קררו. מירחו שכבה שניה. קררו.



הניחו את עלי הג'לטין במים, עד להתרככות ו"ספיגה" של הנוזלים.
טירפו את החלמונים עם הסוכר מעל אדים, עד שהתערובת מגיעה לטמפרטורה של 85 מעלות. טירפו ללא הפסקה.
הוסיפו את הג'לטין המרוכך וטירפו היטב עד שנמס לחלוטין.
הוסיפו את המסקרפונה וערבוב לתערובת חלקה.
הקציפו את השמנת המתוקה.
כשתערובת המסקרפונה מגיעה לטמפרטורת חדר (כ- 20 מעלות), קפלו פנימה את הקצפת.
מלאו את הכיפות עד חצי הגובה במוס,והעבירו למקרר לשעה.

המיסו את השוקולד המריר על אדים, מהניחו בצד.
הרתיחו את השמנת, והוסיפו לשוקולד המומס, וערבבו עד לתערובת אחידה. הוסיפו את החלמון וערבבו היטב.
הקציפו את החלבונים, תוך הוספה הדרגתית של הסוכר, עד לקצף יציב.
כשתערובת השוקולד כבר לא חמה מאד (כ- 40 מעלות), ערבבו פנימה שליש מהקצף.
קפלו בעדינות את שארית הקצף לתערובת השוקולד.
מלאו את הכיפות עד סופן במוס שוקולד והקפיאו לפחות שעתיים.

להגשה, הפיכו החוצה את הכיפות בעודן קפואות והפשירו במקרר.
לפני ההגשה הניחו קובית ג'לי על כל כיפה.

יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

טוסקנה חלק IV

ובו יום קסום בצ'ינקווה טרה, בו הייתי חולה ומסכנה, ואפילו לא טעמתי מהשוקולטה שכולם התעלפו ממנה, אבל הייתי מאופסת מספיק להתלהב מג'ובאני (שם בדוי).

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

טוסקנה חלק III

בו מתואר יום נפלא בדרך היין, וארוחת ערב אלכוהולית ושתויה במיוחד.

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

טוב, אם נגזר עלי...

אני לא מתה על גזר, בעיקר בצורתו הטריה. מה לעשות.
אף פעם לא אהבתי גזר מגורר עם מיצתפוזים וצימוקים, ואני לא מאושרת כששמים לי אותו בסלט.
אני מוכנה לקבל אותו בסלט כרוב, אחרי שהתרכך מעט, אבל זהו. אפילו בחמוצים-חריפים, אני מעדיפה את הסלרי והכרוב על פני הגזר.


גזר מבושל, לעומת זאת... זה טעים.
לארוחה משפחתית הטילו עלי להכין סלטים, ופרט לסלט חסה, שהוא הקלאסיקה שלא ניתן לוותר עליה, הכנתי שני סלטי גזר, שניהם מבושלים.

הראשון, כמיטב מסורת פולניה, צימעס. זו פעם ראשונה בחיי שאני מכינה צימעס, שכן גנים פולניים אין לי, על אף חיבתי לאוכל פולני.
השני, מהצד האחר של הסקאלה העדתית, סלט גזר חריף, אותו הכנתי פעמים רבות.


צימעס

חומרים:

 1 חבילת גזר גמדי קפוא
4 כפות סוכר חום
6 כפות דבש
1 חבילת צימוקים
1/2 כוס מיץ לימון
2 כוסות מים

הכנה:

להכניס את כל החומרים לסיר, ולבשל על אש קטנה עד שכל הנוזלים נעלמים


סלט גזר מבושל חריף

חומרים:

1/2 קילו גזרים מקולפים
6 שיני שום, קצוצות
שמן לטיגון
פפריקה חריפה
פפריקה מתוקה
כמון
מלח, פלפל
מעט סוכר
מיץ מחצי לימון
חבילת פטרוזיליה, קצוצה דק

הכנה:

לבשל את הגזר במים עד לחצי ריכוך, לסנן ולקרר.
לפרוז לפרוסות.
בסיר לטגן את  השום כדקה, להוסיף תבלינים ולימון ולטגן עוד דקה. להוסיף את הגזר ולערבב, לטגן יחד דקה.
לטעום ולהוסיף תבלינים לפי מה שחסר.
לקרר מעט, ולערבב עם הפטרזיליה הקצוצה.
להגיש בטמפרטורת חדר.





יום שבת, 16 באוקטובר 2010

דבש, הכל

חוב קטן מראש השנה - עוגת דבש.
העוגה הזו שכולם מתבאסים ממנה, כי זה לא באמת קינוח אמיתי לארוחת החג. תודו, תודו שכולכם חושבים ככה.
אז מצאתי מתכון של ברי סייג, ואמרתי - למה לא לנסות. לא ירצו, לא יאכלו.
הכנתי כמות כפולה, וטוב שכך - תבנית אינגליש אחת חוסלה ע"י חברים ביום השני של החג, ותבנית שניה נסעה איתי לחיפה לביקור אצל חבר.
העוגה מפתיעה, זה הקטע.
כביכול עוגה פשוטה, עוגת דבש בחושה - מה כבר יכול להיות בה מיוחד?
אבל היא מפתיעה, בעדינות שלה, בקלילות שלה, זו שגורמת לכם לקחת עוד פרוסה, ועוד אחת.
תכינו עכשיו, או גיזרו ושימרו לראש השנה הבא. בכל מקרה, היא נהדרת ליד קפה.


עוגת דבש של ברי סייג

חומרים:


1 ביצה מס' 2 (L)
35 גרם סוכר לבן
50 גרם סוכר חום בהיר
30 גרם רסק תפוחים
60 מ"ל תה חזק חם
75 גרם שמן קנולה
70 גרם דבש
110 גרם קמח
2 גרם אבקת אפייה
2 גרם ג'ינג'ר טחון
2 גרם קינמון טחון
2 גרם הל טחון
2 גרם אגוז מוסקט טחון
2 גרם ציפורן טחון
פרוסות שקדים

הכנה:

מקציפים בקערת מיקסר ביצים, סוכר לבן וסוכר חום לקצף רך.
מוסיפים שמן, דבש ורסק תפוחים ומערבבים.
מוסיפים את כל הקמח והתבלינים ומערבבים ידנית.
מוסיפים את התה החם.

מעבירים לתבנית מוארכת 30 ס"מ, מפזרים שקדים פרוסים ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-45 דקות.




יום רביעי, 13 באוקטובר 2010

רעיונות יתקבלו בברכה

עוד שבוע וחצי בערך, יעלה כאן פוסט על קינוח שאין לו שם.
הוא מסוג הקינוחים שאני מכינה לעיתים מאד רחוקות, כי הוא מורכב ויש לו שלושת'לפים שלבי הכנה.

בדר"כ השם שאני נותנת (אם זה לא מתכון שאומץ ממקור אחר) הוא פשוט תיאור של המנה.

למשל, "סטייק בפיתה". לפעמים "סטייק בפיתה עם עם חומוס-צ'יפס-סלט".
או "עוגת גבינה פירורים". כאן, תאמינו או לא, הכוונה היא לעוגת גבינה, עם פירורים.

אבל בקינוח שהדבר האחרון בו הוא פשטות, השם יכול להיות ארוך מדי.

או במקרה הזה:
בומב שוקולד בשני צבעים עם מוס שוקולד מריר, מוס מסקרפונה וג'לי ליקר שזיפים.

בחיי'ת, תעזרו לי, אנשים טובים.
אתם מוזמנים לשלוח לי רעיונות לשם לכתובת הדוא"ל הבאה:
perurim.blog@gmail.com

השם יכול להיות כל דבר שהוא קצר יחסית למפלצת שהיא תיאור המנה.
זה יכול להיות גם השם או הניק שלכם, אם תצליחו לשכנע אותי למה הקינוח צריך להקרא על שמכם.

אז אני מחכה לכם.

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

טוסקנה חלק II

כן, זהו פוסט בהמשכים.
אחרי החלק הראשון, הנה השני.
הוא מכיל הפניה לגלידה הטובה ביותר שאכלתי מימי, והטירמיסו המזעזע ביותר שאכלתי מימי.

יום שני, 11 באוקטובר 2010

עושה עינים



חגי תשרי רק עברו, אז אפשר עדיין לדבר איתכם על לוביה, נכון?
אצלנו בראש השנה אוכלים לוביה, כמו אצל רבים אחרים, ואנחנו כמעט תמיד מוצאים בשוק לוביה ירוקה, ארוכה ארוכה, ומבשלים אותה עם רוטב עגבניות, ומגישים עם אורז בערב החג.
השנה, החמסין הארור גמר על כל תוצרת הלוביה. במקום היחיד שמצאתי היא היתה כ"כ מסכנה ועלובה, שלא טרחתי אפילו לקנות, והלכתי ישר על הלוביה היבשה.
למרות שאני שומרת חסד נעורים ללוביה הירוקה, זו הפעם הראשונה שהכנתי לוביה יבשה ברוטב עגבניות, והיא נהדרת, באמת.

ראשית, היא פוטוגנית להפליא, שחורת עין וצחורת פנים.


שנית, יש בה משהו מנחם, בדיוק כמו שעועית לבנה. אני יודעת, אני מוזרה. שעועית לבנה ברוטב עגבניות, כשהיא באה בליווי אורז, היא קומפורט-פוד בשבילי. אז גם הלוביה ככה. רק שיש בה משהו עדין יותר משעועית.

במתכון לא הכי מסודר, כי אין בו כמויות, אבל אני סומכת על היכולת שלכם לטעום ולהחליט מה להוסיף.

לוביה יבשה ברוטב עגבניות

חומרים:

לוביה
בצל
שמן לטיגון
קופסת עגבניות מרוסקות גדולה
מעט רסק עגבניות
מלח, פלפל
פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה
גרעיני כוסברה טחונים

הכנה:

השרו את הלוביה במים למשך 4-8 שעות. סננו.
פירסו את הבצל לרצועות וטגנו בשמן עד לצבע זהוב. הוסיפו את התבלינים וטגנו דקה.
הוסיפו את הלוביה, העגבניות, הרסק, ומים לכיסוי.
הביאו לרתיחה, הנמיכו את עוצמת הלהבה, ובשלו עד לריכוך. אצלי לקח די הרבה זמן, והוספתי מים רותחים פעמיים.
אז תהיו עם היד על הדופק.



יום שבת, 9 באוקטובר 2010

טוסקנה חלק I

כאמור, נסענו לטוסקנה.
היינו שמונה, ונסענו לתשעה ימים, והספקנו לאכול המון, ולשתות גם המון.
ובגלל שהחיים של עודדי ושלי הם דבש תמרים, אנחנו אפילו מקבלים, יחד עם הנסיעה, שירות כתיבת פוסטים על הנסיעה.
זה בגלל שנסענו עם לא סוגרת ת'פה, והיא כותבת אצלה יומן מסע.
אז בכל פעם שהיא תפרסם, אנחנו יכולים פשוט ללנקק אליה, והחיים שלנו הופכים להיות דבש תמרים עם שומשום.

אז הנה, חלק ראשון של המסע.