סליחה, נסעתי

הייתי בביקור משפחתי בלונדון, לכן אין עדכונים.
בדרך.

בינתים, הנה משהו שאחותי מצאה לי, ברוח בריטית להפליא.

טוסקנה חלק VI ואחרון

זהו, נגמר.
סיכום אחרון של הטיול לטוסקנה. עבר מהר, מהר מאד.

תודה ללא-סוגרת על התיעוד :-)

והנה יתר החלקים:
חלק I
חלק II
חלק III
חלק IV
חלק V

טוסקנה חלק V

פירנצה, בייבי.
אני לא הייתי במרבית המקומות שמתוארים בפוסט הזה, כי זה היה היום בו התפזרנו לכל רוח.
הייתי באופיצי, ואכלתי ויטלו טונטו לארוחת צהרים. וזה טעים.
אבל בארוחת הערב הייתי, והיה מומלץ להפליא.

טוסקנה חלק IV

ובו יום קסום בצ'ינקווה טרה, בו הייתי חולה ומסכנה, ואפילו לא טעמתי מהשוקולטה שכולם התעלפו ממנה, אבל הייתי מאופסת מספיק להתלהב מג'ובאני (שם בדוי).

טוסקנה חלק III

בו מתואר יום נפלא בדרך היין, וארוחת ערב אלכוהולית ושתויה במיוחד.

טוסקנה חלק II

כן, זהו פוסט בהמשכים.
אחרי החלק הראשון, הנה השני.
הוא מכיל הפניה לגלידה הטובה ביותר שאכלתי מימי, והטירמיסו המזעזע ביותר שאכלתי מימי.

טוסקנה חלק I

כאמור, נסענו לטוסקנה.
היינו שמונה, ונסענו לתשעה ימים, והספקנו לאכול המון, ולשתות גם המון.
ובגלל שהחיים של עודדי ושלי הם דבש תמרים, אנחנו אפילו מקבלים, יחד עם הנסיעה, שירות כתיבת פוסטים על הנסיעה.
זה בגלל שנסענו עם לא סוגרת ת'פה, והיא כותבת אצלה יומן מסע.
אז בכל פעם שהיא תפרסם, אנחנו יכולים פשוט ללנקק אליה, והחיים שלנו הופכים להיות דבש תמרים עם שומשום.

אז הנה, חלק ראשון של המסע.

טורקיה, גרוזיה, וארמניה - לרעבים

כוחותינו נשלחו לסיור קולינרי מקיף (בעצם סתם טיול, אבל גם אכלנו. הרבה.) בטורקיה, בגרוזיה (המהדרין יאמרו "גאורגיה". אבל אנחנו לא מהדרין.) ובארמניה.

ראשית - אם אתם רוצים אוכל טוב ומעניין, סעו ישר לטביליסי וצאו ממנה לחקור את טוב הארץ. עזבו אתכם מהשאר. האוכל הגרוזיני משובח, והיין - עוד יותר. אפילו המים המינרליים שלהם (Borjomi) מצוינים, בהנחה שאתם אוהבים אותם מוגזים. למעשה, זה מוצר הייצוא מספר אחת של גרוזיה.

תמונות משלנו של האוכל, לצערנו, אין. היינו עסוקים מדי במסעדות בניסיונות לפענח את התפריט ובתקשורת עם המלצר/ית. די נדיר למצוא שם אנשים שיודעים יותר מ-5 מילים באנגלית, ואפילו אם יש ביניכם דובר רוסית, תגלו שרבים מבני הדור הצעיר אינם יודעים רוסית - כי לאחר התפרקות ברית המועצות היחסים בין גרוזיה לרוסיה הם קרים מאוד (וגובלים במלחמה, במחוזות הצפוניים של גרוזיה - דרום אוסטיה ואבחזיה), והשלטים ברוסית מוחלפים באופן גורף בשילוט באנגלית ובגאורגית. בהצלחה למי שמנסה ללמוד את האלפבית...

יינות - היינות הגרוזיניים מצוינים. במערב הם לא מוכרים כל כך, אבל בגוש הסובייטי הם ידועים כטובים ביותר, וגרוזיה מתנאה בהיסטוריה של אלפי שנים של ייצור יינות (ויש להם ממצאים ארכאולוגיים שמוכיחים את זה). אהבנו את kinzmarauli ואת Tsinandali.

*החצ'פורי הוא הפיתה והחומוס של הגרוזינים. מדובר במאפה ממולא, בדרך כלל בגבינה מלוחה מעט. פגשנו גם גרסה עם תרד, ואהבנו. יש מנות אישיות שנראות כמו מעטפה מקופלת שבתוכה הגבינה, וגרסה אחרת לשולחן שלם, שנראית כמו פיצה עגולה (וגם גדולה כמוה).


*טקמאלי - רוטב חמצמץ המבוסס על שזיף מיוחד שגדל כנראה רק בגרוזיה, בתוספת חומץ, שמיר, פטרוזיליה וכוסברה, כנראה (הנה מתכון לדוגמה. ספרו לנו איך יצא). הולך טוב עם חצ'פורי, חינקאלי, לחם ובעצם כל דבר. אפשר לקנות אותו גם בארץ, אבל הרוטב המסחרי הרבה פחות טעים מהרוטב הביתי, הטרי.


*חינקאלי - כיסונים בגודל אגרוף קטן, במילויים שונים ומשונים - פטריות, תפוחי אדמה, בשר
ועשבי תיבול. אם תנסו לחתוך את החינאקלי תגלו שהתוך מכיל נוזלי בישול רבים וטעימים, והחיתוך גורם להם להישאר על הצלחת. לא רק שחבל עליהם, ניסיון לאכול את החינקאלי בסכין ומזלג יזכה אתכם במבטים שנעים בין פליאה לבין בוז. אמורים לאחוז בקצה החינקאלי (יש לו/לה זרבובית קטנה מבצק. אה, אז זה כנראה "לו"), לנגוס בעדינות וליצור חור קטן בתחתית החינקאלי, שממנו שותים את כל הנוזלים, ולאחר מכן אוכלים את החינקאלי, שמוחזק ביד כל העת.

אכלנו גם כל מיני תבשילים מצוינים של פסוליה (כן, ככה זה שעועית בגרוזינית), לוביה (ממש כך) וכל מיני דברים עם טאצ' של אגוזים, למשל כדורי תרד עם שבבי אגוזים, או רוטב אגוזים שהולך עם כל דבר. יש גם המון פירות יבשים, וכל מיני תחכומים כמו דבלה (תאנה מיובשת) ממולאת באגוזים ודבש. טעים אש, וככה גם משמין.

ארמניה - חוויה קולינרית צנועה למדי. ואולי פשוט צריך לדעת לאן ללכת? המדינה מאוד ענייה וביקור בה נותן תחושה של שנות החמישים בארץ. אפילו בירוואן הבירה יש הפסקות מים מדי יום, וצריך להחזיק בבית מים לשעת חירום. מי שתייה, כמובן, אין לשתות מהברז בשום מקרה - רק מים מינרליים. אכלנו פה ושם סלטים פשוטים וטעימים, קבאבים ומזונות שונים שמזכירים את האוכל הגרוזיני - אבל בדרך כלל, טובים פחות.

טורקיה - משהו אחר לגמרי: מדינה שכולה מוסלמים, בניגוד לכנסיות של גרוזיה וארמניה, כאן יש כמעט רק מסגדים (והרבה), והאוכל שונה מאוד. הטורקים סבורים כנראה שאבות המזון הם השילוש הקדוש: קבאב, שוורמה ושישליק. ייאמר לזכותם שהם יודעים להכין אותם טוב, אבל בכל זאת - יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום?




כשהטורקים ממהרים, הם אוכלים pide, יעני פיתה: מאפים פריכים שעליהם יש ירקות, או ביצים, או בשר טחון. זול מאוד וטעים (אם כי לא תמיד - צריך מזל. או שכל, לדעת איפה לאכול). במיוחד טעים הלחמג'ון (Lahmacun), פיצה עם בצלים, ירקות, המון תבלינים ומלמעלה - בשר טחון. זול עד גיחוך (משהו כמו 6 ש"ח) ומשביע מאוד. עם המנה העיקרית אוהבים לשתות שם איירן: יוגורט מלוח, מדולל במים. מרווה וטעים.


בטורקיה אוהבים מתוקים. בכל מקום יש המוני בקלאוות וקדאיפים, וכמובן רחת לוקום, לאוהבי הז'אנר. יש שם גם הרבה גלידה, אבל לא האמריקאית או האיטלקית שפוגשים הרבה בארץ, אלא מין המצאה טורקית - Dondurma. גלידה צמיגה ממש כמו גומי, עם טעם דומה. זר לא יבין זאת, כנראה.

חייבים להסתייג ולומר שלא הלכנו לחפש את האוכל הטוב - זה האוכל שפגשנו במסלול שהכתיב הטיול שלנו, שהיה, אויה, ללא מישלן אדום צמוד. ללא ספק אפשר למצוא בטורקיה (בוודאי באיסטנבול) מסעדות מצוינות, אבל בטיול הזה לא הגענו אליהן. טוב, אין ברירה: כנראה שנצטרך לנסוע שוב.

Taste of London

גיחה קצרה לסופ"ש בלונדון לביקור משפחתי הניבה בהפתעה גמורה (בכלל לא ידעתי שמתקיים) גם בילוי בפסטיבל Taste of London, המקבילה הלונדונית ל"טעם העיר", רק שכצפוי היה מסודר יותר, טעים יותר, יקר יותר.
שלא כמו בגרסא הישראלית לפסטיבל, פה אתם נדרשים לקנות כרטיסים:
כרטיס מקנה כניסה לחצי יום בלבד, והפסטיבל עובד במשמרות.
אנו הצלחנו להתארגן לגיחה ספונטנית של הבוקר הראשון של הפסטיבל, והכניסה היתה משעה 12:00 ועד 16:00. משמרת שניה התחילה ב- 17:30 ועד 21:30. מסודר, כבר אמרנו?
בכלל, כל דבר בארגון אמר שליטה. הדוכנים זהים בעיצובם, המסלולים בין הדוכנים מרוצפים בפלסטיק סגלגל (למה לדרוך על הדשא?), המפה המחולקת בכניסה כוללת את כל שמות המסעדות, המציגים והמופעים, כמות האנשים מדודה וידועה מראש.
40 פאונד לכרטיס הכולל כניסה, חוברת מהודרת ו -20 כתר.
כן, בפסטיבל משתמשים בשווה ערך כסף - כתר (יעני, קראון). ניתן לקנות חבילת כתרים בנפרד מהכרטיס (וזאת גם עשינו, כי למי מספיקים 20 כתר), 1 פאונד = 2 כתר. מחירי המנות נעו בין 6 - 10 כתר (יעני, 3 - 5 פאונד).

מיקום הפסטיבל - Regent's Park הירקרק. מאחר והגענו מעט מוקדם יותר זכינו להסתובב בינות הפרחים, לפוש על ספסל יחד עם עדת ציירות שפשטו על ערוגת פרחים בניסיון לתעד אותה, ובעיקר לספוג ירוק. נו, הצבע הזה שאחרי החורף השחון לא נראה בארץ השנה, אפילו לא בצפון.





הניווט בשטח פשוט: מסעדות ודוכני תצוגה בהיקף, "בנק" לקניית כתרים מפוזרים עם סניפים וגם דיילי מכירות המסתובבים בשטח, במרכז שוק איכרים, במת מוזיקה, בקצה תאטרון טעימות (דהיינו, במת הדגמות של כל השף-סלבריטי הבריטיים), אוהל חתימה על ספרי בישול (אותם שף-סלבריטי בריטיים), אוהלי טעימות של יינות ושמפניה (השמפניה פומפמה חזק בפסטיבל הזה) ומפוזרים בינות לדוכנים אוהלים לבנים עם פופים, כורסאות ושלל אפשרויות ישיבה אחרות לחובבי הפאבים. כן, היו גם נציגי פאבים ולא רק מסעדות. בכל זאת, אנגליה.

הרשים במיוחד מינון הטעימות החינמיות. מדי חמש דקות נשלף מוכר חביב מאחד הדוכנים כשבידו מגש טעימות, והוא משדל לנסות את השמפניה/קוקטייל/נקניקיות/ גרנולה-יוגורט/דג מעושן שלו.

על הדוכן של רובושון ויתרנו עקב התור הבלתי יאמן...

מה כן אכלנו?

מ arbutus דגמנו ראש חזיר צלוי, שהוגש עם פירה תפו"א ובצל מקורמל. מנה נהדרת. 8 כתר = 4 פאונד.

מ benares לקחנו מרק אפונה קר, שהיה טוב, אבל לא עילף אותנו. 6 כתר = 3 פאונד.

מ boxwood cafe לקחנו מרק מלון ובזיליקום קר עם שמן בזיליקום והאם, ומנה של סלמון אורגני צרוב עם סלט שומר ואספרגוס ברוטב לימון. היה מאכזב להפליא (המרק סתמי והסלמון פשוט גרוע), במיוחד בהתחשב בקשר של המסעדה לגורדון רמזי... 8 כתר = 4 פאונד למרק, 10 כתר = 5 פאונד לסלמון.

cafe spice namaste סיפק לנו מנה מצויינת של שני שני מטוגנים הודיים (למעשה, שתי מנות נפרדות שהם הציעו לנו לערבב חצי-חצי למנה אחת במחיר רגיל, היו מקסימים לגמרי):

פורי ממולא בתפו"א מעוכים עם צ'אטני כלשהוא, שמעליו אורז תפוח מטוגן. המלית היתה קרה, מה שהפתיע אותנו, אולם מאחר והמנה לא היתה דחוסה אלא אורירית דווקא היה גיוון חביב.

ספרינג רול מטוגן קריספי ממולא בתערובת עוף קצוץ וחביתת מסאלה (כך הופיע שם המנה, אלוהים יודע מה זו חביתת מסאלה, אבל זה היה טעים ברמות יוצאות דופן). 8 כתר = 4 פאונד, ל- 4 חתיכות מסוג כלשהוא.

בדוכן של fortnum & mason הידועים דגמנו שני מנות:

סופלה גבינת עיזים אפוי פעמיים (?) שהוגש עם ריבת בצלים ואגס ביין, מנה מופלאה לגמרי. 6 כתר = 3 פאונד.

רפרפת ריויון עם דבש שרוף ותותים טריים, שהיתה בסדר. "זו שאני מכינה יותר טעימה" (מתכון של גורדון רמזי, פוסט נפרד מובטח בהקדם). הדבש לא הורגש בה, וגם לא הריויון. 8 כתר = 4 פאונד.

ב kai mayfair הסינית אכלנו אוכל סקוטי. בחיי. לצד שרימפס בווואסבי וג'לי תה ירוק, הם הציעו צלי בקר סקוטי עם לפת שבושלה עד לשקיפות, הכל מתובל באניס ועלי דפנה, ומוגש על לחמניה מאודה (bun). מנה טובה מאד, גם אם מפתיעה עבור מסעדה סינית. 8 כתר = 4 פאונד.

ב notting grill צלו חזיר שלם על מקל, פרסו ממנו פרוסות לתוך לחמניות עגולות קטנות ומכרו ככריך שנראה טוב, הו, כ"כ טוב. השף-סלבריטי אנטוני ווראל תומפסון (חיפשתי את השם אח"כ, הפרצוף היה מוכר להפליא מכמה וכמה תוכניות טלויזיה, אבל השם - בחיי שלא ידעתי) הסתובב ליד החזיר וחייך אליו. מיד החלטתי שאותו אני אוהבת. אבל התור לכריכים נראה לי ארוך מדי, אז הלכתי על מנה אחרת שלהם, שהיתה נהדרת וקלילה - סלט פירות ים אוריינטלי עם רוטב שומשום, ליים וסויה. אני חושבת שאף פעם לא אכלתי סלט קר של פירות ים שהגיע לרמה הזו - כל פריט בסלט היה לו את המרקם והטעם שלו. בכלל, מאז שאני סובלת מאלרגיות וחוש הטעם שלי נתון לשליטת האף הגחמני, אני סאקרית של מרקמים, ופה הם שיחקו אותה. 8 כתר = 4 פאונד.

ב refettorio לקחנו טורטליני תוצרת המקום עם ראגו בשר שהיה נפלא נפלא נפלא. כ"כ נפלא שלקחנו גם את הטירמיסו שלהם, שהיה מאכזב מאכזב מאכזב. קצפת בטעם קפה, בחיי. איפה המסקרפונה? 10 כתר = 5 פאונד לטורטליני, 6 כתר = 3 פאונד לפסאודו-טירמיסו.

מ vanilla, טעמנו קוקטייל חמצמץ עם גרגירי וניל, אלוהים יודע מה עוד היה שם (היה במסגרת הטעימות חינם). על הבר הארוך שהם פתחו נחו מאקרונים על מקל, שאם לא הייתי חוסכת למנות רציניות יותר, הייתי בהחלט דוגמת, כי הם היו פשוט יפים להפליא.

ל rhodes twenty four באתי עם ציפיות לא מבוטלות. בכל זאת, גארי רודס. שמחתי לא להתאכזב. מנה נהדרת של מרק עגבניות לבן, לא כבד, חזק על טעם העגבניות. מנה שכולה אומרת גורמה. נהדר. 6 כתר = 3 פאונד, ואני חייבת לאכול פעם במסעדה שלו.

ב snazz sichuan לקחנו דמפלינג עוף מאודות עם שמן צ'ילי ובצל ירוק. מנה חריפה ולא-רעה. 6 כתר = 3 פאונד.

מ sumosan לקחנו סקאלופ צלויה במרינדה של טריאקי על פטריית שיטאקי. סקאלופ זה דבר טעים, אין מה להגיד. לא היה פה משהו יוצא דופן, אבל בהחלט היה טעים. 8 כתר = 4 פאונד.


tamarind סיפקו את המנה המנצחת של הפסטיבל הזה לטעמי. אתם יושבים? אז ככה:


חומוס חם מתובל עם קריספ'ס חיטה, רוטב מנטה ותמרינדי, על יוגורט ואוכמניות.
ממלכתי תמורת מנה נוספת כזו. למעשה, לא ממלכתי אלא רק 8 כתר = 4 פאונד.
יש פה הכל. טעמים, ניגודים ומרקמים. הכל מאוזן. שילוב צבעים. ה-כ-ל. החומוס היה חם, רך וחריף, האוכמניות מתפצפצות ומתוקות, היוגורט קריר, והקריספ'ס קריספיים. איזו מנה.







עוד נבדקו בפסטיבל במסגרת טעימות, הפעם של חנויות קטנות וגדולות ויצרנים ממוסדים:

שוקולד של newtree הבלגית. נרכשו ארבע חבילות מריר מסוגים שונים (רגיל, עם פלפל, עם לימון וכד') והתקבלה במתנה חבילה נוספת של שוקולד חלב עם משמש, שבאופן מפתיע היה הטעים מכולם, אפילו לי חובבת המריר.

פאי קפוא של almondy, אחד "סניקרס" (בוטנים שוקולד, טעים מאד), ואחד גבינה-לימון (נהדר).

פטריות יפהפיות של fundamentallyfungus. נרכשו פטריות מסוג nameko (חומות-כתומות קטנות) שהיטיבו במנה של אורז מוקפץ עם ירקות וביצה למחרת.

עוד היו בתצוגה המקסימות האלו שעשו לי חשק להכין המון המון דברים עם פטריות (אולי באמת אעשה את זה):

ביציאה מהפסטיבל, קיבלנו חוברת מבריקה של כ- 150 עמודים עם פירוט והסבר על כל מסעדה וכל שף, ומתכון לדוגמא מכל אחד מהמציגים בפסטיבל. איזה יופי.

דברים שחייבים לבדוק אם אתם בלונדון בחודשים הקרובים:
תערוכה ב queen's gallery. הן הקבועה, כדי לראות את כלי ההגשה של המלוכה, ולהתקנא (גם אני רוצה כאלו צלחות להגשת עוגה!), והן זו המציגה עד 28 בספטמבר 2008 - amazing rare things. בתערוכה זו מוצגים ציורי של בעלי חיים וצמחים, מתקופת המסעות לגילוי יבשות חדשות. החוקרים נפעמו מהמינים החדשים הרבים שנתקלו בהם, ובאין מצלמה באותם זמנים, תיעדו הכל בציורים צבעוניים (ולעיתים נתנו פרשנות משעשעת למחזות שלא הבינו לגמרי). הסברים מוקלטים של סר דיוויד אטינבורו מוסיפים נופך של הומור בריטי ומקצוענות. שווה גיחה.

תערוכה ב hayward. לא משנה מה מציג בגלריה, רוב הסיכויים שזה יהיה מרתק. עד 25 באוגוסט 2008 מציגה שם התערוכה psycho buildings ואין לי כל דרך לתאר אותה. רוצו לראות, זו תערוכה שחווים דרך כל החושים (אפילו חוש הריח בחלק מהמיצגים). זה ממילא על התמזה, ואתם הרי חייבים לטייל על התמזה, אז תקפצו לבדוק מה יש שם.

ללכת לאורך התמזה, בגדה הדרומית, מה london-eye (הגלגל הענק) ושלל המופעים לידו, ועד מוזיאון tate modern שעליו יש כרגע ציורי קיר - חלק מתערוכת אמנות רחוב שמתקיימת שם. לצערי, בגלל גובה הציורים (חמש קומות כמדומני), קשה מאד לצלם, אבל הצלחתי לצלם את זה:

וכמובן לראות בטלויזיה את ערוץ האוכל. כ"כ התרשמתי שמיד רכשתי ספר של דיליה סמית', לא יכולתי להתאפק. מקווה שיהיו לי פוסטים לרוב להעלות ממתכונים משם.

בקיצור, רק שלושה ימים בלונדון, ולמעשה, אם סופרים, רק שלוש שעות של פסטיבל אוכל, ועוד שש שעות של מוזיאונים, ויצאתי עם מספיק חוויות לשבוע. ומספיק אוכל לחודש.