יום שבת, 28 ביוני 2008

Taste of London

גיחה קצרה לסופ"ש בלונדון לביקור משפחתי הניבה בהפתעה גמורה (בכלל לא ידעתי שמתקיים) גם בילוי בפסטיבל Taste of London, המקבילה הלונדונית ל"טעם העיר", רק שכצפוי היה מסודר יותר, טעים יותר, יקר יותר.
שלא כמו בגרסא הישראלית לפסטיבל, פה אתם נדרשים לקנות כרטיסים:
כרטיס מקנה כניסה לחצי יום בלבד, והפסטיבל עובד במשמרות.
אנו הצלחנו להתארגן לגיחה ספונטנית של הבוקר הראשון של הפסטיבל, והכניסה היתה משעה 12:00 ועד 16:00. משמרת שניה התחילה ב- 17:30 ועד 21:30. מסודר, כבר אמרנו?
בכלל, כל דבר בארגון אמר שליטה. הדוכנים זהים בעיצובם, המסלולים בין הדוכנים מרוצפים בפלסטיק סגלגל (למה לדרוך על הדשא?), המפה המחולקת בכניסה כוללת את כל שמות המסעדות, המציגים והמופעים, כמות האנשים מדודה וידועה מראש.
40 פאונד לכרטיס הכולל כניסה, חוברת מהודרת ו -20 כתר.
כן, בפסטיבל משתמשים בשווה ערך כסף - כתר (יעני, קראון). ניתן לקנות חבילת כתרים בנפרד מהכרטיס (וזאת גם עשינו, כי למי מספיקים 20 כתר), 1 פאונד = 2 כתר. מחירי המנות נעו בין 6 - 10 כתר (יעני, 3 - 5 פאונד).

מיקום הפסטיבל - Regent's Park הירקרק. מאחר והגענו מעט מוקדם יותר זכינו להסתובב בינות הפרחים, לפוש על ספסל יחד עם עדת ציירות שפשטו על ערוגת פרחים בניסיון לתעד אותה, ובעיקר לספוג ירוק. נו, הצבע הזה שאחרי החורף השחון לא נראה בארץ השנה, אפילו לא בצפון.





הניווט בשטח פשוט: מסעדות ודוכני תצוגה בהיקף, "בנק" לקניית כתרים מפוזרים עם סניפים וגם דיילי מכירות המסתובבים בשטח, במרכז שוק איכרים, במת מוזיקה, בקצה תאטרון טעימות (דהיינו, במת הדגמות של כל השף-סלבריטי הבריטיים), אוהל חתימה על ספרי בישול (אותם שף-סלבריטי בריטיים), אוהלי טעימות של יינות ושמפניה (השמפניה פומפמה חזק בפסטיבל הזה) ומפוזרים בינות לדוכנים אוהלים לבנים עם פופים, כורסאות ושלל אפשרויות ישיבה אחרות לחובבי הפאבים. כן, היו גם נציגי פאבים ולא רק מסעדות. בכל זאת, אנגליה.







הרשים במיוחד מינון הטעימות החינמיות. מדי חמש דקות נשלף מוכר חביב מאחד הדוכנים כשבידו מגש טעימות, והוא משדל לנסות את השמפניה/קוקטייל/נקניקיות/ גרנולה-יוגורט/דג מעושן שלו.
על הדוכן של רובושון ויתרנו עקב התור הבלתי יאמן...

מה כן אכלנו?

מ arbutus דגמנו ראש חזיר צלוי, שהוגש עם פירה תפו"א ובצל מקורמל. מנה נהדרת. 8 כתר = 4 פאונד.

מ benares לקחנו מרק אפונה קר, שהיה טוב, אבל לא עילף אותנו. 6 כתר = 3 פאונד.

מ boxwood cafe לקחנו מרק מלון ובזיליקום קר עם שמן בזיליקום והאם, ומנה של סלמון אורגני צרוב עם סלט שומר ואספרגוס ברוטב לימון. היה מאכזב להפליא (המרק סתמי והסלמון פשוט גרוע), במיוחד בהתחשב בקשר של המסעדה לגורדון רמזי... 8 כתר = 4 פאונד למרק, 10 כתר = 5 פאונד לסלמון.

cafe spice namaste סיפק לנו מנה מצויינת של שני שני מטוגנים הודיים (למעשה, שתי מנות נפרדות שהם הציעו לנו לערבב חצי-חצי למנה אחת במחיר רגיל, היו מקסימים לגמרי):
פורי ממולא בתפו"א מעוכים עם צ'אטני כלשהוא, שמעליו אורז תפוח מטוגן. המלית היתה קרה, מה שהפתיע אותנו, אולם מאחר והמנה לא היתה דחוסה אלא אורירית דווקא היה גיוון חביב.
ספרינג רול מטוגן קריספי ממולא בתערובת עוף קצוץ וחביתת מסאלה (כך הופיע שם המנה, אלוהים יודע מה זו חביתת מסאלה, אבל זה היה טעים ברמות יוצאות דופן). 8 כתר = 4 פאונד, ל- 4 חתיכות מסוג כלשהוא.



בדוכן של fortnum & mason הידועים דגמנו שני מנות:
סופלה גבינת עיזים אפוי פעמיים (?) שהוגש עם ריבת בצלים ואגס ביין, מנה מופלאה לגמרי. 6 כתר = 3 פאונד.
רפרפת ריויון עם דבש שרוף ותותים טריים, שהיתה בסדר. "זו שאני מכינה יותר טעימה" (מתכון של גורדון רמזי, פוסט נפרד מובטח בהקדם). הדבש לא הורגש בה, וגם לא הריויון. 8 כתר = 4 פאונד.



ב kai mayfair הסינית אכלנו אוכל סקוטי. בחיי. לצד שרימפס בווואסבי וג'לי תה ירוק, הם הציעו צלי בקר סקוטי עם לפת שבושלה עד לשקיפות, הכל מתובל באניס ועלי דפנה, ומוגש על לחמניה מאודה (bun). מנה טובה מאד, גם אם מפתיעה עבור מסעדה סינית. 8 כתר = 4 פאונד.


ב notting grill צלו חזיר שלם על מקל, פרסו ממנו פרוסות לתוך לחמניות עגולות קטנות ומכרו ככריך שנראה טוב, הו, כ"כ טוב. השף-סלבריטי אנטוני ווראל תומפסון (חיפשתי את השם אח"כ, הפרצוף היה מוכר להפליא מכמה וכמה תוכניות טלויזיה, אבל השם - בחיי שלא ידעתי) הסתובב ליד החזיר וחייך אליו. מיד החלטתי שאותו אני אוהבת. אבל התור לכריכים נראה לי ארוך מדי, אז הלכתי על מנה אחרת שלהם, שהיתה נהדרת וקלילה - סלט פירות ים אוריינטלי עם רוטב שומשום, ליים וסויה. אני חושבת שאף פעם לא אכלתי סלט קר של פירות ים שהגיע לרמה הזו - כל פריט בסלט היה לו את המרקם והטעם שלו. בכלל, מאז שאני סובלת מאלרגיות וחוש הטעם שלי נתון לשליטת האף הגחמני, אני סאקרית של מרקמים, ופה הם שיחקו אותה. 8 כתר = 4 פאונד.

ב refettorio לקחנו טורטליני תוצרת המקום עם ראגו בשר שהיה נפלא נפלא נפלא. כ"כ נפלא שלקחנו גם את הטירמיסו שלהם, שהיה מאכזב מאכזב מאכזב. קצפת בטעם קפה, בחיי. איפה המסקרפונה? 10 כתר = 5 פאונד לטורטליני, 6 כתר = 3 פאונד לפסאודו-טירמיסו.

מ vanilla, טעמנו קוקטייל חמצמץ עם גרגירי וניל, אלוהים יודע מה עוד היה שם (היה במסגרת הטעימות חינם). על הבר הארוך שהם פתחו נחו מאקרונים על מקל, שאם לא הייתי חוסכת למנות רציניות יותר, הייתי בהחלט דוגמת, כי הם היו פשוט יפים להפליא.


ל rhodes twenty four באתי עם ציפיות לא מבוטלות. בכל זאת, גארי רודס. שמחתי לא להתאכזב. מנה נהדרת של מרק עגבניות לבן, לא כבד, חזק על טעם העגבניות. מנה שכולה אומרת גורמה. נהדר. 6 כתר = 3 פאונד, ואני חייבת לאכול פעם במסעדה שלו.

ב snazz sichuan לקחנו דמפלינג עוף מאודות עם שמן צ'ילי ובצל ירוק. מנה חריפה ולא-רעה. 6 כתר = 3 פאונד.

מ sumosan לקחנו סקאלופ צלויה במרינדה של טריאקי על פטריית שיטאקי. סקאלופ זה דבר טעים, אין מה להגיד. לא היה פה משהו יוצא דופן, אבל בהחלט היה טעים. 8 כתר = 4 פאונד.


tamarind סיפקו את המנה המנצחת של הפסטיבל הזה לטעמי. אתם יושבים? אז ככה:


חומוס חם מתובל עם קריספ'ס חיטה, רוטב מנטה ותמרינדי, על יוגורט ואוכמניות.
ממלכתי תמורת מנה נוספת כזו. למעשה, לא ממלכתי אלא רק 8 כתר = 4 פאונד.
יש פה הכל. טעמים, ניגודים ומרקמים. הכל מאוזן. שילוב צבעים. ה-כ-ל. החומוס היה חם, רך וחריף, האוכמניות מתפצפצות ומתוקות, היוגורט קריר, והקריספ'ס קריספיים. איזו מנה.







עוד נבדקו בפסטיבל במסגרת טעימות, הפעם של חנויות קטנות וגדולות ויצרנים ממוסדים:

שוקולד של newtree הבלגית. נרכשו ארבע חבילות מריר מסוגים שונים (רגיל, עם פלפל, עם לימון וכד') והתקבלה במתנה חבילה נוספת של שוקולד חלב עם משמש, שבאופן מפתיע היה הטעים מכולם, אפילו לי חובבת המריר.

פאי קפוא של almondy, אחד "סניקרס" (בוטנים שוקולד, טעים מאד), ואחד גבינה-לימון (נהדר).

פטריות יפהפיות של fundamentallyfungus. נרכשו פטריות מסוג nameko (חומות-כתומות קטנות) שהיטיבו במנה של אורז מוקפץ עם ירקות וביצה למחרת.




עוד היו בתצוגה המקסימות האלו שעשו לי חשק להכין המון המון דברים עם פטריות (אולי באמת אעשה את זה):













ביציאה מהפסטיבל, קיבלנו חוברת מבריקה של כ- 150 עמודים עם פירוט והסבר על כל מסעדה וכל שף, ומתכון לדוגמא מכל אחד מהמציגים בפסטיבל. איזה יופי.


דברים שחייבים לבדוק אם אתם בלונדון בחודשים הקרובים:
תערוכה ב queen's gallery. הן הקבועה, כדי לראות את כלי ההגשה של המלוכה, ולהתקנא (גם אני רוצה כאלו צלחות להגשת עוגה!), והן זו המציגה עד 28 בספטמבר 2008 - amazing rare things. בתערוכה זו מוצגים ציורי של בעלי חיים וצמחים, מתקופת המסעות לגילוי יבשות חדשות. החוקרים נפעמו מהמינים החדשים הרבים שנתקלו בהם, ובאין מצלמה באותם זמנים, תיעדו הכל בציורים צבעוניים (ולעיתים נתנו פרשנות משעשעת למחזות שלא הבינו לגמרי). הסברים מוקלטים של סר דיוויד אטינבורו מוסיפים נופך של הומור בריטי ומקצוענות. שווה גיחה.

תערוכה ב hayward. לא משנה מה מציג בגלריה, רוב הסיכויים שזה יהיה מרתק. עד 25 באוגוסט 2008 מציגה שם התערוכה psycho buildings ואין לי כל דרך לתאר אותה. רוצו לראות, זו תערוכה שחווים דרך כל החושים (אפילו חוש הריח בחלק מהמיצגים). זה ממילא על התמזה, ואתם הרי חייבים לטייל על התמזה, אז תקפצו לבדוק מה יש שם.

ללכת לאורך התמזה, בגדה הדרומית, מה london-eye (הגלגל הענק) ושלל המופעים לידו, ועד מוזיאון tate modern שעליו יש כרגע ציורי קיר - חלק מתערוכת אמנות רחוב שמתקיימת שם. לצערי, בגלל גובה הציורים (חמש קומות כמדומני), קשה מאד לצלם, אבל הצלחתי לצלם את זה:




וכמובן לראות בטלויזיה את ערוץ האוכל. כ"כ התרשמתי שמיד רכשתי ספר של דיליה סמית', לא יכולתי להתאפק. מקווה שיהיו לי פוסטים לרוב להעלות ממתכונים משם.

בקיצור, רק שלושה ימים בלונדון, ולמעשה, אם סופרים, רק שלוש שעות של פסטיבל אוכל, ועוד שש שעות של מוזיאונים, ויצאתי עם מספיק חוויות לשבוע. ומספיק אוכל לחודש.

9 תגובות:

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

אוי, כל כך מעורר קנאה. וגם געגועים עזים ללונדון. רוצה גם. אבל בינתיים מסתפקת בתמונות המדהימות מהמצלמה החדשה (תתחדשי!) ובתיאורים מזילי הריר. תודה

מונא אמר/ה...

ואני פה ירוקה, ירוקה, ירוקה. נשמע מדהים!
מעניין שאצלם יש שם מסעדות של ממש, בעוד שמשלנו ברחו מזמן כל המסעדות המעניינות :-( . אני לא מאמינה שוויתרתם על רובושון!

היה כיף לקרוא על הבוקר.

מונא אמר/ה...

אגב, זה עסק יקר שם. עשיתי חשבון ששילמתם כ-260 שקל בכניסה, ומתוכם קיבלתם 65 שקלים לקניית אוכל - כלומר, כמעט 200 שקל עבור דמי כניסה, עוד לפני שקניתם טעימה אחת. עכשיו ברור למה מסעדות שוות מציגות שם... (וברור מאליו שגם אני הייתי באה ומשלמת!).

מעניין, איזה אנשים באו לשם? היו שם נוער, או רק מבוגרים? היו שם מבוגרים מאוד? איך הם היו לבושים? אני מנסה לדמיין את אנשי לונדון עומדים בתור במין טעם העיר מסודר ומסוגנן, וחסרים לי פרטים. האם היו שם מטרוניתות עם שמשיות?

beagle אמר/ה...

לא-סוגרת, תודה על המחמאות! :-)

מונא, זה אכן יצא לא-זול, ולשמחתנו קיבלנו בטעות יחד עם הכרטיסים 40 כתר כל אחת, ולא רק 20, מה שהוזיל את העלויות.
סה"כ העלויות היו 100 פאונד לשתינו - עבור 2 כרטיסים וכתרים המספיקים לכל המנות שרשמתי (סה"כ 120 כתר). אבל אם לא היינו מקבלים בטעות עוד כתרים, העלות היתה 120 פאונד לשתינו לאותם 2 כרטיסים ו- 120 כתר.
יקר, אבל קרוב לודאי שחד-פעמי.

beagle אמר/ה...

אה, והקהל היה בגילאי 30-60 לדעתי. די מגוון.
ולא היו מטרוניתות ו/או שמשיות, אבל אולי היו מטארולוגים. P-:

Sophie אמר/ה...

תודי. לא נסעת בשביל המשפחה. נסעת בשביל לאכול. זו לא בושה.

אני אכלתי היום שמביץ. בהמשכים.

אנונימי אמר/ה...

אני מלאת הערצה על הדיווח המפורט והזכרון של כל מנה ודוכן.
לי הארוע זכור כהתקפה של טעמים שונים ומשונים על הפה, שמתוכם מנת החומוס אכן בלטה ותיזכר לעד.

beagle אמר/ה...

סופי, באמת, אוכל בהמשכים? את לא שונאת שזה נגמר בדיוק בחלק המותח? ;-)

Sophie אמר/ה...

לא רק האכילה בהמשכים. גם ההכנה. והחלק המותח הוא השאלה האם החתול יתנפל על השמביץ באחת מהפסקות הביניים של ההכנה, או שמא אזכה לאכול את השמביץ כולו. בהמשכים.