יום שבת, 1 בינואר 2011

סבתא בישלה - פולנטה

אח, איך אני מתה על פולנטה.
צהובה וגבינתית ודביקה וחמימה ותירסית.
כשהגיתי את חודש הדייסות, היה לי ברור שהוא יפתח בפולנטה.

אז החודש צפויים לכם שני מתכונים של פולנטה, והראשון מביניהם מתבסס על קמח תירס - הפולנטה הכי קלה להכנה.

אז יש כל מיני שיטות להכנת פולנטה מקמח תירס, כשהקלאסית גורסת שיש לערבב את הדייסה תוך שהיא מתבשלת במשך 40 דקות.
כן.
40.
דקות.

אבל, החיים קצרים ויש הרבה פולנטה שאני צריכה להספיק לאכול, אז חפרתי ברשת בחיפוש של שיטות להקלה על שרירי הידים, והנה שיטה שטוענת שניתן לערבב דקה, לכסות על אש קטנה לחמש דקות, לערבב היטב עוד דקה, ושוב חמש דקות וכן הלאה, במשך 40 הדקות בהן הפולנטה מתבשלת.
הלכתי על השיטה הזו. בכל זאת, יש לי חיים.
לא מספקים, אולי. יש מקום לשיפור, אולי. אבל חיים, יש.




יצא נהדר, כ"כ נהדר.
שידרגתי את הפולנטה והגשתי אותה עם מחית כמהין שהבאתי מטוסקנה, אבל ניתן גם להכין פטריות אחרות מוקפצות מעל וזה יצא טעים לא פחות.

את שאריות הפולנטה לא לזרוק.
לשטח בתבנית ולקרר. אח"כ אפשר לפרוס אותן לטגן במעט שמן זית. אבל זה לפוסט אחר, בחודש אחר.



פולנטה גבינות

חומרים:

250 גר' קמח תירס (לא קורנפלור, כן? קמח תירס צהוב גס)
275 מ"ל חלב
600 מ"ל מים
100 גר' גבינת גרוייר מגוררת
50 גר' פרמזן מגוררת
1 כפית מלח שטוחה

להגשה - מחית כמהין (אופציונלי)

הכנה:

הרתיחו את המים והחלב בסיר. הנמיכו את עוצמת הלהבה והוסיפו את קמח התירס בהדרגה.
הדרגה זה הקטע פה - ממש בזרם דק תוך ערבוב, כדי שלא יווצרו גושים. הוסיפו את המלח.
ערבבו היטב, הנמיכו את האש ללהבה הכי קטנה שיש, וכסו. אחרי חמש דקות ערבבו נמרצות, שלא ידבק לתחתית, וכסו לעוד חמש דקות.
ככה להמשיך עד שמוכן - כ- 40 דקות בישול סה"כ.

ערבבו פנימה התנועות נמרצות את הגבינות, עד שהן נמסות ומושכות "חוטים" של גבינה נמסה, אח....
הגישו בקעריות (או כוסיות אספרסו במקרה שלי) עם מחית כמהין מעל.

12 תגובות:

מאיה מאיה אמר/ה...

יאמממ....!
יש מעט מאד דברים שאני אוהבת יותר מפולנטה וכמהין! (מעדיפה לקרוא לזה ממליגה מתוך כבוד לגנים :) )
אמא שלי לא מכינה את זה 40 דק', לדעתי היא מבשלת את זה משהו כמו 15-20 דק' אחרי רתיחה, אבל אני אבדוק את זה איתה.
הגירסה הביתית שלנו היא, לרוב, כשזה מוכן מעברבבים פנימה שמנת חמוצה, גבינות לבנות, יוגורט - מה שיש או הכל יחד, לפי הטעם. פרמז'ן או גבינה בולגרית (מעדיפה אישית את הבולגרית) וביצה רכה - זה מה שמקפיץ את כל הסיפור בכמה רמות.
עכשיו כשאני חושבת על זה... מזמן לא אכלתי ממליגה, בא לי!
תודה על פוסט מעורר בלוטות טעם וגעגוע :)

Estee אמר/ה...

נראה טעים טעים טעים! כבר מנסה.

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

רוצה גם...

beagle אמר/ה...

מאיה, זה נשמע מעולה עם שמנת חמוצה...
הכנתי גם גרסה נוספת עם ביצה עלומה, זה באמת הולך נהדר יחד :-)

אסתי, ספרי איך יוצא לך!

ל.ס.ת - יאללה, תכיני. את יכולה, אני מאמינה בך :-)

אנונימי אמר/ה...

ביגלית, זה נראה טעים לאללה, אבל לא דייסה...
בשבילי דייסה צריכה להיות מתוקה. דרך אגב, אבא (או אבו-ביגל כפי שהוא מוכר לקוראי הבלוג) הזכיר לי איך בילדותך המוקדמת (קרי בשלב הדייסות) אהבת קוביית שוקולד בדייסה וקראת לזה אבא.
את פני הדייסה היית מקדמת בקריאות: "עוד אבא!"

זאת מלונדון

beagle אמר/ה...

לונדונית, למה את נותנת ספויילרים לפוסטים עתידיים...?
תהיינה גם דייסות מתוקות וגם "אבא".

אודליה אמר/ה...

ממליגה זו הדיסה היחידה שאני אוכלת. בעדה שלנו מוסיפים את החלב לדיסה אחרי שהמים רתחו וקמח התירס עורבב לתוכם ואוכלים את הממליגה עם שמנת חמוצה.

מאיה מאיה אמר/ה...

אגב, בדקתי עם אמא שלי והיא אמרה 20-25 דק' ברתיחה גבוהה וערבוב מתמיד. היא משתמשת בקמח תירס ולא אינסטנט, גרוס הכי דק שיש (fine) תוצרת איטליה.

אנחנו (או אני ושאר בני המשפחה מוותרים לי) אוכלים את הממליגה יחסית "דייסתית" ונוזלית אז אולי זה ההבדל בזמנים.

beagle אמר/ה...

אודליה, על השיטה הזו לא שמעתי, זה דווקא מעניין. ועניין השמנת החמוצה חוזרת שוב, אני פשוט חייבת לנסות פעם :-)

מאיה, כמובן שלא אינסטנט :-)

אודליה אמר/ה...

זו השיטה של הבחור שלי, שכנראה למד מאמא שלו, אבל הוא לא זוכר. הם מולדבים במקור (ברית המועצות לשעבר) ומולדובה היתה חלק מרומניה מספר פעמים בהיסטוריה, כך שהקשר לממליגה ברור.
פעם היה לנו סיר מיוחד לבישול ממליגה, שעבר בירושה מהבית של הבחור. הוא נראה כמו קסדה צבאית הפוכה והיה כבד מאד.

אנונימי אמר/ה...

אפפעם לא טעמתי.
יש שידור חוזר?
מיכל

beagle אמר/ה...

זו את?
אז יהיה :-)