יום חמישי, 27 בינואר 2011

סבתא בישלה - בֶּלִילַה

והפעם מהצד המצרי של המשפחה - בֶּלִילַה.
דייסת חיטה מתוקה, גרגירים שלמים מבושלים בחלב וסוכר, עם הרבה קינמון וצימוקים.
אוכלים אותה כשיוצאת שן ראשונה לתינוק, ויש הגורסים שזה בגלל שהחיטה התפוחה דומה לשיניים קטנטנות.
אם אתם שואלים אותי, ההקבלה לאו דווקא מעוררת תאבון.
אבל זה כ"כ טעים, בלילה...
אנחנו תמיד אכלנו אותה קרה, אבל הפעם לא התאפקתי ואכלתי אותה גם חמה ישר מהסיר, והיא טעימה לא פחות.



ואי אפשר בלי להזכיר את הסיפור על הבלילה הראשונה של אבא שלי.
כסב גאה, עם יציאת השן הראשונה של הנכדה הראשונה, הוא החליט שהוא מכין בלילה, למרות שהוא, כפי שאולי זכור לכם, בלגי, והבלילה שייכת לצד השני של המשפחה. אבל באין נציג מצרי שיכין את המאכל המסורתי, הוא ניגש ללא חיל ורעדה להכין בלילה.
מה הבעיה, אמר לעצמו. זה קל. חיטה, חלב, סוכר. לבשל.
רק מה, הוא לא מעולם לא בישל חיטה קודם. מדובר על התקופה לפני שהפך לבשלן צמרת.
וכמות החיטה נראתה לו קטנה לכ"כ הרבה אנשים. אז הוא קנה קילו חיטה. אולי יותר, אני לא זוכרת.
ובישל.
היא תפחה ומילאה את הסיר אז מהר מהר, הוא חילק לשני סירים והמשיך לבשל.
ושוב היא תפחה, ושוב חילק.
שורה תחתונה, אכלנו בלילה במשך יותר משבוע. בכל הזדמנות שמענו את המשפט "אולי תאכלו קצת בלילה?"
ובכל פעם שמספרים את הסיפור, כמות הסירים המלאים בבלילה גדלה, אבל זה טיבם של סיפורים כאלה.



בֶּלִילַה

חומרים:

1 כוס חיטה שלמה
3 כוסות חלב
חופן נדיב של צימוקים בהירים
4 כפות גדושות סוכר
1 כפית גדושה קינמון

הכנה:

בסיר קטן לערבב חיטה, חלב, צימוקים וסוכר.
לבשל עד לריכוך מלא של החיטה.
לערבב פנימה את הקינמון ולקרר.


תראו את השיניים.


11 תגובות:

veredgy אמר/ה...

אני חושבת שאני מכירה את זה בשם פודינג חיטה או אשורה.
זה למעשה בדיוק כמו פודינג אורז.
טעים קר.
לא ניסיתי חם.
תודה ושבת שלום

מונא אמר/ה...

סיפור נהדר.

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

נראה מעולה, ומאוד אהבתי את הספור. מאוד אוהבת אגדות משפחתיות מבית משפחת ביגל

אנונימי אמר/ה...

אנחנו תניד אכלנו אותה חמה עם המון קינמון ריחני למעלה.
והיו כאלו שהוביפו חלב.
אני אהבתי רקר עם סוכר והרבה קינמון.
יו,כמה מזכיר את בית הסבתא שלי

beagle אמר/ה...

ורד, להבדיל מפודינג אורז, החיטה יוצאת עם גרגירים יותר "מופרדים", פחות מחיתי. מאיפה השם "אשורה"?

מונא, ל.ס.ת - תודה! מסמיקה לי בצד.

אנונימי - בית הסבתא שלך גם ממצרים? איזה כיף לשמוע שאני מעלה זכרונות כאלה.

veredgy אמר/ה...

השם "אשורה" הוא ירושלמי, כך למדתי מפי הנערץ, רב יוסי בנאי.

beagle אמר/ה...

וואללה, למדתי משהו :-)

odedee אמר/ה...

אשורה:

עוד מתכון וסיפורי עדות יפים, כאן:
http://www.matkonim.net/hagim/ashure.html

שולה אמר/ה...

אצלינו יוצאי סוריה.מוסיפים לכל אגוזים שקדים והמון סוכריות צבעוניות ומי ורדים וקוקוס כמובן.

beagle אמר/ה...

היי שולה.
סוכריות צבעוניות, באמת?
האגוזים והשקדים נשמעים לי מעולה!

gina Olmer אמר/ה...

וואי לקחת אותי אחורה בזמן מאכל ילדות בבית ההורים המצרים שלי היינו אוכלים בשבתות בתור קינוח עםהרבה סוכר וקינמון היום הילדים שלי אוכלים ואוהבים מאוד