מפזרים פירורים - מה איבדתי ברמלה – כנראה את מהראג'ה

כן, כן, פירורים אינו בוחל בשליחת הכותבים הפרילנסרים שלו אף למחוזות רחוקים, ואת מנת הביקורות ליום ההולדת של הבלוג הביאה לנו לא-סוגרת-ת'פה, הישר מרמלה הרחוקה, ביקורת עם ניחוחות קטורת והודו.
היא גם חוגגת החודש את יום הולדתה, ב- 10 למאי. מזל טוב, לא-סוגרת! כיף לחגוג ביחד!


זהו פוסט יומולדת (פוסטולדת). יומולדת שלי (כי את של הבלוג שלי פספסתי), ויומולדת של הבלוג "פירורים" (החודש חוגג שנה), של חברתי הכלבה Beagle. יש שמועות שהוא גם של סופי ועודדי, אבל אני לא נוטה להאמין לכל שמועה. זה הכל אגדה אורבאנית. בכל אופן, לכבוד חגיגות השנה להיווסדו של פירורים, הפוסט הזה אינו מופיע בבלוג שלי, אלא הוא מתארח בפירורים. כבר באוגוסט אשתקד הייתי אמורה לכתוב פוסט אורח בפירורים, ואפילו התחלתי לכתוב, אבל המחשב שהיה לי אז בדיוק מת (והכלב אכל לי את שיעורי הבית) וזה בסוף לא קרה.

סיפורנו מתחיל לפני 16 שנה (!). הייתי אז בחופשת הקיץ בין שנה א' לשנה ב' בתואר ראשון, ובסתם יום רביעי הצטרפתי לעפרה, אשת בן-דודי, ליום שוק ברמלה. זה היה כל-כך מזמן, שאפילו אוטו לא היה לי, כך שבדרך הלוך תפסנו טרמפ עם הורי, שעשו לכבודנו עיקוף בדרכם לירושלים. את הדרך חזרה עשינו באוטובוס (!). המטרה – לקנות בדים רקומים שהעלייה הרוסית הביאה איתה משם. הצ'ופר – מהראג'ה - מסעדה הודית קטנטנה שחבויה מאחורי חנות תבלינים. אמא שלי, שנהגה לחפש המלצות על מקומות מעניינים, שלחה אותנו לשם.

הכתובת – הרצל 100. חנות תבלינים קטנטנה ומתוקה, חדרון קטנטן עם שלושה שולחנות צפופים, ובעלי מקום שאינם מדברים עברית. המתכונת של הארוחה – מזרימים אל השולחן מנות לפי הסדר, עד שהלקוח אומר די. והוא משלם לפי מה שהספיק להגיע. אני גם זוכרת לא מעט דברים חריפים. עד כאן מה שהיה אז.

בחלוף 16 השנים, תמיד רציתי לחזור לשם. נשארתי עם זיכרון קסום. בינתיים, מתישהו במהלך השנים, המקום עבר לצידו השני של הכביש, להרצל 87. למרות התשוקה להשיב את הקסם, תיארתי לעצמי שהמקום השתנה. גם תרבות האוכל השתנתה בינתיים, והיום גם הישראלים שטיילו בהודו הביאו איתם את הבשורה, במקומות כמו 24 רופי (שכתבתי עליו בפורום מטעמים) וסב קוץ' מילגה (שכתבתי עליו בבלוג שלי, לא סוגרת ת'פה). נו, וגם אני השתניתי, בכל זאת 16 שנה.

והנה, הגיע היום שמצאתי סופסוף מי שתהיה מוכנה לנסוע איתי לרמלה. "שירי בירה" שמה, ונסיעה זו כוננה עליית מדרגה במערכת היחסים שלנו, שבוססה עד כה על בירה, ואילו בפגישה זו, לא זו בלבד שלא היתה בירה, לא נכח בה אלכוהול כלל (!). אבל כן היה בה אוכל. חייב להיות אוכל. שהרי מערכות היחסים שלי תמיד קשורות באוכל, אפילו אם הן מבוססות על דברים אחרים, כמו אהבה למוסיקה למשל.

ולענייננו. נסענו ביום שישי. חנינו ליד השוק ופנינו למהראג'ה. גם משכנם החדש ((שכבר לא כל-כך חדש, הם נמצאים בו כבר 3 שנים) מורכב משני חדרים, אבל גדולים. חנות התבלינים נראית סתמית, ונמכרות בה בעיקר תערובות הודיות ארוזות, ולא נראה זכר לתבלינים טריים בתפזורת.




החלל האחורי מרווח, עם כעשרה שולחנות גדולים. עם זאת, בכל רגע נתון היו מאוכלסים רק כשניים שלושה מהם.

את פנינו קיבל הודי שידע לדבר עברית. אם כי אני חייבת להדגיש שהם לא התקדמו הרבה בלימוד השפה במרוצת השנים. עוד בטלפון, כשהתקשרתי לוודא שהמקום עדיין חי ובועט, הסבירו לי שביום שישי נהוגה ארוחה בסגנון בופה, תמורת 50 ₪.

האיש הציע לנו לפתוח עם כופתאות תפוח אדמה ובצל, ולהוסיף להן רוטב תמרינדי (או תמר הינדי, כמו שאנשים טועים לכתוב, אבל לפחות השגיאה הולמת מסעדה הודית) או רוטב כוסברה (אני חושבת).

בגזרת התבשילים הוצעו לנו:
פלק פניר (תרד עם גבינה, כששירי שאלה איזו גבינה זו, היא נענתה Cow Cheese. אז אל תשאלו אותי איזו).

עוד בתבשילים היו כרובית עם תפוחי אדמה ברוטב כתום, לוביה, תבשיל עדשים צהוב וגם אורז לבן. שום דבר שם לא היה ממש חריף. לא, אני אנסח זאת שוב – שום דבר שם ממש לא היה חריף.

ככה נראתה הצלחת שלי אחרי העמסה ראשונה (מתוך שלוש...)

הכל היה טעים מאוד, אבל את הבשורה כבר התבשרנו מזמן. ואת האוכל הזה אפשר למצוא היום גם בתל אביב. ואפילו יותר בזול, אבל אולי ברמות הגיינה נמוכות בהרבה (שירי הדגישה פעמיים שהשירותים הפתיעו אותה בניקיונם). מאוד יכול להיות שיום שישי זה לא היום הנכון לבוא לשם, כי לפחות לפי הנייר עליו קיבלנו את החשבון, הם מגישים כ-60 מנות אוכל.

כשכבר ביקשנו חשבון, הציעו לנו קפה או צ'אי. הלכנו על צ'אי. גם שירי וגם אני לא הצלחנו לשתות יותר משתי לגימות. זה היה סתם תה עם חלב חסר טעם ועם ריח לוואי. לפחות הוא לא היה כרוך בתשלום נוסף. יכולנו גם לקנח בסוכריות אניס, אבל יש להן טעם של אניס, אז למה שנרצה.

חשוב לי להדגיש שלמרות הכל היה טעים ומעניין, וזה אפילו הגיע לפייסבוק.

אז יומולדת שמח לי ולפירורים, ותודה על האירוח הלבבי. ובמסורת פירורים, נסיים בסרטון.
כולכם מוזמנים להצטרף בפזמון:
Maharaja is the king, he prefers the cowboy thing. Yipidy – hey!

מהראג'ה Maharaja
הרצל 87
רמלה
08-9223534


ותוספת של הרגע האחרון – רגע לפני פרסום הפוסט התקשרתי לשאול כמה זמן המקום נמצא במיקומו החדש, ויצא שסיפרתי שעומדת להתפרסם ביקורת שלי באינטרנט. זו שהשיבה לטלפון ביקשה שאכתוב שבשל מדיניות העובדים הזרים של הממשלה, יש למסעדות אוריינטליות בעיה של טבחים, וכתוצאה מכך האותנטיות של מסעדות מסוג זה נמחקת, ולמרות שהם משתדלים להישאר באותה מתכונת, זה עולה להם בבריאות ובכסף. אז כיבדתי את בקשתה, והנה כתבתי.