מפזרים פירורים - מזל טוב ונשיקות

אחרונה בחודש הכותבים האורחים שלנו, ולחלוטין חביבה, מונא מ"תופינים" תלמד אותנו הכל על נשיקות. אויריריות, חלקות, מתוקות, ועיטור על ישבנן. וגם הסבר קצר על זילוף בעזרת שק-זילוף, לאלו שאף פעם לא העזו לנסות. מונא חוגגת בסגירת החודש, לא רק את שבועות, אחד החגים החביבים עלי ביותר מבחינה קולינרית, אלא גם את פתיחת נמל התעופה הית'רו בלונדון, ב- 31 לחודש 1946. מונא, חביבתי, הביאי לי טובלרון מהדיוטי-פרי.



בראשית, בזמנים שההורים שלי רק התחילו לגדל את חבורת הדרדקיות הזללניות שלהם ואנוכי בכללן, הם דגלו משום-מה בבית נקי מדברי מתיקה. לא שוקולד, אף לא מעדני חלב - רק אוכל "אמיתי" לבנות המשפחה הרכות. ממתקים היו מגיעים הביתה לרגל אורחים בלבד, ומוטמנים במעלה הארון.

יום אחד ישב אבא שלי על המדוכה כדי לפתור שתי בעיות סבוכות שטרדו את מנוחתו: הראשונה היתה שהבנות לא אוכלות פירות. השניה היתה שהכנופיה הנ"ל עוסקת בפעילויות מרובות רעש ש(כאמור)טורדות את מנוחתו בשבת בצהרים. לפתרון שהגה קראו "צלחת של שבת", אותה היה אבי עורך בתום סעודת צהרי שבת: לכל דרדקית היה מגיש צלחת שמחציתה מבחר מפירות העונה, ומחציתה השנייה מיני ממתקים, האמורים להמתיק את רוע הגזירה - של אכילת הפירות, כמובן. כל החבילה היתה אמורה להיאכל לאורך שנת הצהרים שלו, ולהעסיק את פיותנו בלעיסה. הממתקים כללו קוביות שוקולד, סוכריות טופי ונשיקות ממרנג, ואילו רפרטואר הפירות קצת התעמעם לי עם השנים, בין השאר מפני שהייתי מעיפה אותן דרך החלון אל החצר, למגינת לבה של השכנה מלמטה שהיתה מקבלת מדי פעם מטח פירות נמרץ.

בין שבת לשבת היה מאוכסן אוצר הממתקים במעלה הארון, ואנחנו היינו מטפסות – בכל פעם מישהי אחרת, בנפרד ובהיחבא – על כיסא, משם לשיש, נתלות על המדף התחתון, שולחות יד למדף העליון לחטט מאחורי המצרכים הקדמיים, שולפות משם קוביית שוקולד או טופי ונסוגות בזריזות. כך קרה שאבי, בבואו לסדר את צלחת השבת, התחיל למצוא בעיקר אריזות ריקות, ואנחנו היינו נותרות עם שלווה בגזרת הממתקים, שבעינינו היתה מגעילה אפילו יותר מהפירות. כיוון שגם כך כל מסלול הארגון של הצלחת התחיל להוות מאמץ רציני לאבי, שהיה מעדיף לזחול משלחן האוכל ישירות למיטה, מנהג ה"צלחת של שבת" גווע לו אט אט, ואני שוב נותרתי עם תאווה לא מסופקת למתוקים. בלית ברירה, התחלתי בייצור עצמי במטבח חומרי הגלם הזמינים. שוקולד לא יכולתי להכין לבד, גם טופי לא, אבל ביצים וסוכר היו תמיד בבית, ולהכין נשיקות – יכולתי גם יכולתי, וכך הן הפכו אצלנו לאורחות קבועות.

לפני שנים מספר חידשתי את חיבתי העתיקה לנשיקות, כשגיליתי את הפטנט החביב של הטבעת ציורים על בסיסי הנשיקות. שקיק קטן של נשיקות מצויירות, פריכות מבחוץ ודביקות מבפנים, מלווה בחן כל מתנת יומולדת.


כדי לקבל את הציורים על בסיסי הנשיקות, משתמשים בשקפים מדוגמים המיועדים במקור לשוקולד. את הנשיקות מזלפים על הדוגמא ואופים זמן ארוך בחום נמוך מאוד (לכן השקף לא נמס). בתום האפייה, הדוגמא נותרת על בסיס הנשיקה.

נשיקות מצויירות

חומרים:

חלבונים מ- 3 ביצים
200 גרם סוכר
1 כפית חומץ פטל
1 כף קורנפלור

2 שקפים לשוקולד מדוגמים בחמאת קקאו, בדוגמאות הרצויות

הכנה:

מניחים על תבנית שקפים עם דוגמאות, הדוגמא כלפי מעלה.
מחממים את התנור ל-80 מעלות.
מקציפים חלבונים וסוכר. מוסיפים חומץ וממשיכים להקציף עד לקבלת קצף יציב ודביק.
בעזרת מרית, מקפלים את הקורנפלור לתוך הקצף. ממלאים שק זילוף בקצף.
מזלפים נשיקות מעל השקפים המדוגמים. מכניסים לתנור ואופים כשעתיים, כאשר כף עץ מונעת מדלת התנור להיסגר במלואה.
הנשיקות מוכנות כאשר הן מתנתקות בקלות מהשקף.

אמנות הזילוף:

כמו פעמים רבות, ההסבר ארוך אך התהליך עצמו קצר וקל להפליא, לאחר שתופסים את העיקרון. רבב המלים הוא רק כדי שההסבר יהיה מדוייק עבור זילוף מוצלח ובלתי מתסכל.

מילוי שק הזילוף: מכניסים את הפייה אל תוך שק הזילוף (עדיף חד פעמי) ודוחפים מעט, עד שהיא מקובעת. גוזרים את פיית השק במרחק ⅓ מקצה הפייה (כלומר כ-ס"מ מהקצה ממנו יוצא הקצף).
מגלגלים מעט את השק בקצה השני של הפייה, כמו עטיפת סוכריה, ודוחפים את החלק המגולגל אל תוך הפייה. החלק הזה ישמש חוצץ בשעת המילוי וימנע מהקצף להגיע אל הפייה עצמה.

מחזיקים יד אחת פתוחה (דמיינו שאתם מחזיקים אשכולית גדולה, כאשר האגודל בצד הקרוב לחזה ושאר האצבעות בצד המרוחק ממנו). כעת הניחו את השק במרכז היד הפתוחה, וקפלו את השוליים (⅓ עליון) החוצה, מעל היד. מלאו בקרם את השק עד ⅔ מגבהו הפנימי וגלגלו את קצהו העליון של השק כמו סוכריה (כאשר פיית השק עדיין כלפי מטה, יד אחת מגלגלת שמאלה והשנייה ימינה). כאשר השק מגולגל היטב, תפסו ביד ימין (שמאל לשמאליים) את החלק המגולגל בבסיסו (כלומר, בחיבור עם החלק הרחב ובתוכו הקרם), כך שיהיה במקום החיבור בין האגודל לאצבע, ומהודק היטב. כעת הפכו את השק (הפייה כלפי מעלה), והמשיכו לגלגל אותו תוך פתיחה של החלק הקרוב לפייה (וכשהחלק המגולגל תפוס בין האצבע לאגודל באותו אופן, כל הזמן קרוב לבסיס השק), שהיה עד עכשיו חוצץ.

כאשר הקרם מגיע עד לקצה הפייה, הופכים ומזלפים – ביד ימין מהדקים את הקצה המגולגל של השק בין האגודל לאצבע, כאשר שאר האצבעות מקיפות את בסיס השק ולוחצות בעדינות. אצבע היד השניה מונחת על דופן הפייה כדי לכוון אותה במדוייק. מזלפים את הצורה הרצוייה, מפסיקים ללחוץ ורק אז מרימים את השק ועוברים לזילוף הבא.

ביגל המדהימה, וגם סופי ועודדי השותפים הסמויים – מזל טוב לבלוגולדת המכובד. תודה על הבלוג המקסים והמיוחד, מזל טוב, וכמובן – נשיקות.