יום שבת, 26 ביולי 2008

תחי הקריספיות!

קיץ. קיץ וחם לי.
חם מדי לאכול תבשילים כבדים.
חם מדי לעמוד במטבח שעות.
חם מתחת לשטיח, חם בתוך האבטיח.
אלוהים, כמה חם.
בצר לי, אני פונה לארוחות שמורכבות מפחמימה קלה להכנה, וסלט.

הפנקייק הקריספי התאילנדי הוא בצק מרודד דק-דק, שבתוכו חבוי בצל ירוק ושמן שומשום, שמטוגן במחבת חמה עד השחמה למעין "מלוואח" קשיח וקריספי.


כאן הכנתי שתי גרסאות למתכון הקלאסי, עם שמן זית בשביל הים-תיכוניות - אבל אתם יכולים לאלתר עם כל טעם שיבוא לכם. הכמויות של המלית המצוינות כאן מספיקות למנה אחת של בצק כל אחת.





פנקייק תאילנדי קריספי

חומרים (4 פנקייק):

3 כוסות קמח
1 כוס מים רותחים
1/4 כוס מים קרים

מלית ראשונה:
4 כפות שמן זית
כוס זיתים שחורים מגולענים וקצוצים
כוס מוצרלה מגוררת
מלח גס

מלית שניה:
4 כפות שמן זית
4 כפות דואה*
מלח גס

הכנה:

במעבד מזון עם להב מתכת, שימו את הקמח, והפעילו את המכשיר. תוך כדי פעולה, הוסיפו בזרם איטי ויציב את המים הרותחים. כאשר מתחיל להפרד מהדפנות (10 שניות בערך) הוסיפו את המים הקרים, וכאשר הבצק מתגבש לכדור, כבו את המכשיר והציאו את הבצק למשטח מקומח קלות.
יש ללוש את הבצק עד הופך לחלק וגמיש, ואז להניח אותו בקערה משומנת (סובבו אותו מעט בקערה כדי שיצופה בשמן מכל הצדדים) לנוח לחצי שעה.




אחרי מנוחה (גם אתם תנוחו, חם בחוץ, כל פעולה קטנה מעייפת) יש ללוש שוב את הבצק כדי שיחזור להיות גמיש ולא דביק, ולחלק אותו לארבעה חלקים שוים.




כל חלק יש לרדד לעיגול בעובי של 2 מ"מ. מירחו שמן, ופזרו מלח גס, ואת המלית הרצויה. גלגלו לרולדה - מהודק ככל שתוכלו. את הגליל הארוך שנוצר גלגלו לשבלול - מחזיקים קצה אחד של הגליל כ"עוגן", ומגלגלים סביבו את יתר הגליל.



את השבלול שנוצר מרדדים לדיסקית בעובי 5 מ"מ. את הבצק שומרים תחת מגבת, שלא יתייבש, עד שתסיימו להכין את יתר הפאנקייקים. כשכל הבצק רודד, אפשר לעבור לשלב הטיגון.



במחבת שקוטרה גדול מזה של הפאנקייק בכס"מ, יש לשים שמן זית שיכסה את תחתית המחבת (לא שמן עמוק), ולחמם לחום בינוני-גבוה. להכניס פנימה פאנקייק, לכסות את המחבת ולטגן עד שהתחתית משחימה. להזיז את המחבת מצד לצד מדי פעם, כדי לוודא שלא נדבק שם כלום. כשהתחתית השחימה, הופכים ומטגנים עוד כדקה עד שגם הצד השני משחים, עם מכסה.


לחתוך למשולשים ולאכול.


להגיש עם סלט קצוץ דק, או עגבניות מרוסקות וערמת מלח ים.



*דואה: תערובת תבלינים מצרית, המכילה גרעיני כוסברה, כמון ושומשום קלויים וטחונים (בגלל השומשום קצת מזכירה תערובת זעתר במראה שלה). הכי טעים לאכול פיתה הטבולה בשמן זית, ואז לטבול אותה בערמה של דואה טריה...

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אני רוצה לפתוח את הדיון בשאלה הקריטית: כשהבצק נח (חצי שעה או שעה)
האם גם אני חייבת לנוח? או שמא לנצל את הזמן למשחק מחשב, שיחת טלפון או מקלחת מרעננת. האם הבצק לא יעלב ויאבד מגמישותו כנקמה?

Sophie אמר/ה...

תחי. לא יחי. קריספיות לשון נקבה.
:D

beagle אמר/ה...

סופי - תחי, בטח שתחי, זה מה שכתוב, לא? ;-)

אנונימית - זה באמת תלוי בטיב הקשר שלך עם הבצק. מערכות יחסים שמבוססות על משחקי כח, בהחלט יכולות להגרר למעשי נקמה, ואז הבצק עלול לאבד מגמישותו, ובמקרים חריגים אף להתייבש לחלוטין ולהסדק בעת הגלגול. אם הוא פאסיב-אגרסיב הוא יכול ללכת לקיצוניות ההפוכה ולהפוך לדביק.
לעומת זאת, מערכת יחסים המבוססת על כבוד הדדי והבנת הצורך במרחב אישי, תניב בצק החש בנוח עם הקונספט של מנוחה נפרדת, ולכן גם גמישות כתוצאה מכך.
הכי חשוב - אל תגררי לאיומים של פיזור קמח. טוב לא יצא מזה.