טורקיה, גרוזיה, וארמניה - לרעבים

כוחותינו נשלחו לסיור קולינרי מקיף (בעצם סתם טיול, אבל גם אכלנו. הרבה.) בטורקיה, בגרוזיה (המהדרין יאמרו "גאורגיה". אבל אנחנו לא מהדרין.) ובארמניה.

ראשית - אם אתם רוצים אוכל טוב ומעניין, סעו ישר לטביליסי וצאו ממנה לחקור את טוב הארץ. עזבו אתכם מהשאר. האוכל הגרוזיני משובח, והיין - עוד יותר. אפילו המים המינרליים שלהם (Borjomi) מצוינים, בהנחה שאתם אוהבים אותם מוגזים. למעשה, זה מוצר הייצוא מספר אחת של גרוזיה.

תמונות משלנו של האוכל, לצערנו, אין. היינו עסוקים מדי במסעדות בניסיונות לפענח את התפריט ובתקשורת עם המלצר/ית. די נדיר למצוא שם אנשים שיודעים יותר מ-5 מילים באנגלית, ואפילו אם יש ביניכם דובר רוסית, תגלו שרבים מבני הדור הצעיר אינם יודעים רוסית - כי לאחר התפרקות ברית המועצות היחסים בין גרוזיה לרוסיה הם קרים מאוד (וגובלים במלחמה, במחוזות הצפוניים של גרוזיה - דרום אוסטיה ואבחזיה), והשלטים ברוסית מוחלפים באופן גורף בשילוט באנגלית ובגאורגית. בהצלחה למי שמנסה ללמוד את האלפבית...

יינות - היינות הגרוזיניים מצוינים. במערב הם לא מוכרים כל כך, אבל בגוש הסובייטי הם ידועים כטובים ביותר, וגרוזיה מתנאה בהיסטוריה של אלפי שנים של ייצור יינות (ויש להם ממצאים ארכאולוגיים שמוכיחים את זה). אהבנו את kinzmarauli ואת Tsinandali.

*החצ'פורי הוא הפיתה והחומוס של הגרוזינים. מדובר במאפה ממולא, בדרך כלל בגבינה מלוחה מעט. פגשנו גם גרסה עם תרד, ואהבנו. יש מנות אישיות שנראות כמו מעטפה מקופלת שבתוכה הגבינה, וגרסה אחרת לשולחן שלם, שנראית כמו פיצה עגולה (וגם גדולה כמוה).


*טקמאלי - רוטב חמצמץ המבוסס על שזיף מיוחד שגדל כנראה רק בגרוזיה, בתוספת חומץ, שמיר, פטרוזיליה וכוסברה, כנראה (הנה מתכון לדוגמה. ספרו לנו איך יצא). הולך טוב עם חצ'פורי, חינקאלי, לחם ובעצם כל דבר. אפשר לקנות אותו גם בארץ, אבל הרוטב המסחרי הרבה פחות טעים מהרוטב הביתי, הטרי.


*חינקאלי - כיסונים בגודל אגרוף קטן, במילויים שונים ומשונים - פטריות, תפוחי אדמה, בשר
ועשבי תיבול. אם תנסו לחתוך את החינאקלי תגלו שהתוך מכיל נוזלי בישול רבים וטעימים, והחיתוך גורם להם להישאר על הצלחת. לא רק שחבל עליהם, ניסיון לאכול את החינקאלי בסכין ומזלג יזכה אתכם במבטים שנעים בין פליאה לבין בוז. אמורים לאחוז בקצה החינקאלי (יש לו/לה זרבובית קטנה מבצק. אה, אז זה כנראה "לו"), לנגוס בעדינות וליצור חור קטן בתחתית החינקאלי, שממנו שותים את כל הנוזלים, ולאחר מכן אוכלים את החינקאלי, שמוחזק ביד כל העת.

אכלנו גם כל מיני תבשילים מצוינים של פסוליה (כן, ככה זה שעועית בגרוזינית), לוביה (ממש כך) וכל מיני דברים עם טאצ' של אגוזים, למשל כדורי תרד עם שבבי אגוזים, או רוטב אגוזים שהולך עם כל דבר. יש גם המון פירות יבשים, וכל מיני תחכומים כמו דבלה (תאנה מיובשת) ממולאת באגוזים ודבש. טעים אש, וככה גם משמין.

ארמניה - חוויה קולינרית צנועה למדי. ואולי פשוט צריך לדעת לאן ללכת? המדינה מאוד ענייה וביקור בה נותן תחושה של שנות החמישים בארץ. אפילו בירוואן הבירה יש הפסקות מים מדי יום, וצריך להחזיק בבית מים לשעת חירום. מי שתייה, כמובן, אין לשתות מהברז בשום מקרה - רק מים מינרליים. אכלנו פה ושם סלטים פשוטים וטעימים, קבאבים ומזונות שונים שמזכירים את האוכל הגרוזיני - אבל בדרך כלל, טובים פחות.

טורקיה - משהו אחר לגמרי: מדינה שכולה מוסלמים, בניגוד לכנסיות של גרוזיה וארמניה, כאן יש כמעט רק מסגדים (והרבה), והאוכל שונה מאוד. הטורקים סבורים כנראה שאבות המזון הם השילוש הקדוש: קבאב, שוורמה ושישליק. ייאמר לזכותם שהם יודעים להכין אותם טוב, אבל בכל זאת - יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום?




כשהטורקים ממהרים, הם אוכלים pide, יעני פיתה: מאפים פריכים שעליהם יש ירקות, או ביצים, או בשר טחון. זול מאוד וטעים (אם כי לא תמיד - צריך מזל. או שכל, לדעת איפה לאכול). במיוחד טעים הלחמג'ון (Lahmacun), פיצה עם בצלים, ירקות, המון תבלינים ומלמעלה - בשר טחון. זול עד גיחוך (משהו כמו 6 ש"ח) ומשביע מאוד. עם המנה העיקרית אוהבים לשתות שם איירן: יוגורט מלוח, מדולל במים. מרווה וטעים.


בטורקיה אוהבים מתוקים. בכל מקום יש המוני בקלאוות וקדאיפים, וכמובן רחת לוקום, לאוהבי הז'אנר. יש שם גם הרבה גלידה, אבל לא האמריקאית או האיטלקית שפוגשים הרבה בארץ, אלא מין המצאה טורקית - Dondurma. גלידה צמיגה ממש כמו גומי, עם טעם דומה. זר לא יבין זאת, כנראה.

חייבים להסתייג ולומר שלא הלכנו לחפש את האוכל הטוב - זה האוכל שפגשנו במסלול שהכתיב הטיול שלנו, שהיה, אויה, ללא מישלן אדום צמוד. ללא ספק אפשר למצוא בטורקיה (בוודאי באיסטנבול) מסעדות מצוינות, אבל בטיול הזה לא הגענו אליהן. טוב, אין ברירה: כנראה שנצטרך לנסוע שוב.