מגניבות שקטה

זו הדרך הטובה ביותר בה אני יכולה לתאר את קבינה.
יש שם חלון ראווה של חצי-מעדניה.
יש להם אופניים משלהם, בעיצוב מאגניב לחלוטין.

יש להם מקרר גדול, וסיפולוקס, וגזירי עיתונים ישנים, ולוח גדול שעליו פתגם יומי. אלבר קאמי כיכב שם בפעם האחרונה.
יש שם אוכל. אוכל מהיר, לא מסובך, ולא מתפשר על איכות.
במו עיני ראיתי אותם מנגבים את שולי הצלחת לפני שהיא מוגשת, כמו במסעדות יקרות, למרות שהם מגישים ישירות מהגריל לסועד, ויכלו לחפף בגינונים.

המסעדה כשרה, ומגישה אוכל ישראלי - בעיקר גריל (כבד, קבב לא-תעשייתי, פרגיות) אבל גם תבשילי בקר מפעם לפעם, וכמה מנות חציל קלוי בטחינה.
מתיישבים ליד בר ארוך, מזמינים, והופ! האוכל כבר על האש.

ראשית מוגשת פרוסת לחם לבן עבה, לצד פיתה תפוחה (אוי, איזו פיתה... עבה, חוממה על הגריל, כך שהיא קריספית בחוץ ורכה מבפנים...) צלוחית טחינה, וצלוחית חמוצים.

אנחנו הזמנו:

חציל קלוי עם כבש - החציל מונח על האש להתחמם לו, ולידו מתארח בשלווה קבב כבש. הקבב נקצץ, החציל נפתח ומזולף בטחינה (מצויינת, דרך אגב) וכל הכבודה מוגשת יחדיו. נהדר, לא יודעת איפה מכינים את הקבבים, אבל הם עושים עבודה מצויינת. 38 שקלים.

קבב בקר - שלוש קציצות גדולות, המוגשות עם תפו"א, שגם הם התארחו על הגריל לצד הקבב ותפסו טעם מעושן נהדר, וירקות מאודים שלא הרגו להם את הצורה - הם עדיין נגיסים. 35 שקלים.

חציל קלוי עם נתח קצבים - אותו אחד מהכבש, רק הרבה הרבה הרבה יותר טעים... אני לא יודעת מה הם עושים לבשר, אבל הם כנראה ממש טובים אליו. 45 ש"ח, והמנה המנצחת.

קבינה -

הרצל 10, תל-אביב

ואם כבר אנחנו בת"א, הנה פרשנות מקורית ל"בטון":

עדכון מאוחר (16/11/08): למסעדה אין תעודת כשרות, אלא תעודת השגחה - הבנתי שיש הבדל. אני לא שולטת במאבקי הכח בין קבוצות שונות של משגיחי כשרות, אולם אני מבינה שלמקפידים זה עקרוני.