יום שבת, 2 באוגוסט 2008

למה את כ"כ רזה? מאנז'ה, מאנז'ה!

אני ונועה חוגגות כל אחת את הצלחת הדיאטה בארוחת צהרים, כזו שיכולה להחזיר לנו את הקילוגרמים שירדו בעבודה קשה. טוב, לא לגמרי, אבל זה שאנחנו בדיאטה לא אומר שלא מגיע לנו לאכול במסעדות. קרייבינג לפסטה הכריע לטובת קפה איטליה.

מלצרית רזה להפליא (כזו שנעלמת כשהיא מפנה אליכם את הצד) הובילה אותנו לשולחן במיקום נוראי, ומאחר ושתינו עיקמנו פרצוף הציעה לנו לשבת על הבר. הסכמנו בחדווה, שכן ישיבה על בר - אם הוא ידידותי ונוח - הוא צורת האכילה האהובה עלינו. הכנסנו את הבטן ונפרדנו מגרסת המלצרית לכרמל אקמן (בדיחת כוכב נולד 6... לא חשוב, עיזבו).

לראשונות לקחנו קרפצ'ו סלמון (32 ש"ח), ומהמיוחדות סרדינים בשמן זית (גם 32 ש"ח). הסלמון הגיע עם צלפים על גבעוליהם, וקצת יותר מדי שמן זית, והסרדינים הגיעו גם הם עם שמן זית שטופטף בנדיבות (אפשר פחות, באמת שאפשר), בצל סגול ושומר. ליד הראשונות הזמנו את פוקצ'ת הבית שהיתה חביבה להפליא (12 ש"ח). הסרדינים זכו להצלחה מסחררת, אולם הסלמון הוגדר כסתמי. סלמון נא, זה טעים, אבל לא יותר.

הצצנו לכיוון המלצרית שעמדה מהבהבת בכניסה, ובעצב החלטנו לחלוק עיקרית וראשונה נוספת במקום שתי עיקריות. הלכנו על ספגטיני נוצ'ה (50 ש"ח): ספגטיני (דה...) עם עשבי תיבול ואגוזים. המנה היתה טעימה מאד, הפעם נזהרו עם שמן הזית. המנה אינה גדולה (אל תתכננו עליה כעל עיקרית רצינית) אולם עשויה היטב. היתה בה קראנצ'יות מפירורי לחם ושום שטוגנו עם העשבים והאגוזים, ובסה"כ מאד נהנינו ממנה.

לצד הספגטיני הזמנו חציל פרמז'ן (26 ש"ח), קלאסיקה איטלקית. פה נבחנת מסעדה איטלקית, במנות הפשוטות. המנה היתה טובה מאד. בביס הראשון התגובה היתה "חביב, לא מעלף", אולם בביס השני משהו השתנה, והמנה התחבבה עד לניגוב הרוטב מהצלחת עם שאריות הפוקצ'ה. החציל היה רך, לא מריר, לא שוחה בשמן, הפרמז'ן לא מוגזם - מצויין.

איזה יופי, התחלקנו במנות שאינן גדולות או משמינות - טפחנו לעצמנו על השכם - אנחנו יכולות להזמין שני קינוחים!

האפוגטו ביאנקו (28 ש"ח) של קפה איטליה לא היה כדור גלידת וניל כמו במקור, אלא כדור מוס שוקולד לבן קפוא, עליו נשפך האספרסו המסורתי. היה לא משהו. אכלנו חצי.
הטירמיסו היה נפלא (36 ש"ח), כמו שטירמיסו אמור להיות. רך, נמס בפה, לא כבד, לא מתוק מדי, ולא עם שוקולד רחמנא ליצלן. כזה שהוציאו מהתבנית עם כף גדולה ושמו על צלחת, לא טירמיסו מעוצב. הוא כמעט נגמר, ואת שתי הכפות שנשארו על הצלחת הקדשנו לניסויי צילום בתקריב שלא צלחו, לצערי.



3 ראשונות, 1 פסטה, 1 פוקצ'ה, 1 סן פלגרינו גדול, 2 אספרסו, 2 קינוחים - 260 ש"ח לפני טיפ.
סיכום - אוירה חביבה, בר נוח לישיבה ואכילה, שירות מהיר (מאד, אולי אפילו מעט מהיר מדי) ואדיב, אין אחידות ברמת המנות - חלק נפלאות וחלק ממש סתמיות. אם נפתחו לפני 3 חודשים, זה עדיין נחשב תקופת הרצה?
קפה איטליה
קרמניצקי 6, ת"א
03-5612888

8 תגובות:

Sophie אמר/ה...

תגידי, עוד אפשר לחזור לעבוד אחרי כזו ארוחה?

Michal אמר/ה...

את בטוחה שזה מה שאכלת בשבת בצהריים???

beagle אמר/ה...

זה לא היה בזמן עבודה, כמובן, אלא ביום שבת. אני בהחלט לא הייתי מצליחה לעבוד אחרי זה.
ומיכל - כן, אני בטוחה. רק לא אמרתי איזו שבת ;-)

Sophie אמר/ה...

רגע, למה את לא עובדת בשבת?!??

beagle אמר/ה...

אני עצלה.

odedee אמר/ה...

חסר לי הסבר, למה המלצרית הבהבה, והאם זה הוסיף לאווירת המקום.

beagle אמר/ה...

היא הבהבה, כי כל פעם שהיא פנתה הצידה, היא נעלמה, כמובן. מרחוק זה נראה כאילו היא מהבהבת.
לא חשבתי שלך מכל האנשים אצטרך להסביר את זה... (אמרה בניסיון לגרום לעודדי להרגיש לא-עומד-בתקן).

odedee אמר/ה...

דווקא חבל. מכירים את
Venus Hum? פה אפשר לראות איך היא מהבהבת בהופעה, זה מגניב ביותר.

אולי תציעי גם למלצרית.