יום רביעי, 5 בינואר 2011

סבתא בישלה - אבא

אז ככה הסיפור הולך:
כשהייתי ילדה, והיו מכינים לי דייסה, הייתי אוכלת אותה (כנראה) בחוסר חשק מסויים.
אבל כשאבא שלי היה מכין לי דייסה, הוא היה שם בתוכה קובית שוקולד אחת, ומערבב. רק הוא היה משתמש בטריק המבריק הזה. וזה עבד, מאד אהבתי דייסה עם שוקולד.
אני לא בטוחה באיזה גיל הייתי, אבל כנראה כזה שהדיבור בו עוד לא החלק הכי חזק (להבדיל מחוש הטעם המשובח, מסתבר), ולכן הדייסה עם קובית השוקולד נודעה בפי כ"דייסה עם אבא". הגיוני, לא?




לפני כשבועיים, כשסיפרתי לאבי שיהיה חודש דייסות בבלוג הוא ישר אמר "כשהיית ילדה היה לך שם מצחיק לדייסה, קראת לה אבא, או סבא, או משהו כזה".
ראשית, שמחתי שזה לא מיתוס.
שנית, לא כל דייסה היא אבא, רק כזו עם שוקולד - כך הסברתי לו והלכתי להכין.

דייסת קוואקר, כמו שאבא שלי היה מכין.
רק שהשוקולד הוחלף בטראפלס רום.
בכל זאת, אני כבר לא ילדה קטנה.




דייסה עם אבא - דייסת שיבולת שועל עם טראפלס שוקולד-רום

חומרים:

1/2 כוס קווקאר מהיר הכנה
1/2 כוס מים
3/4 כוס חלב
קורט מלח
2 כפיות סוכר

50 מ"ל שמנת מתוקה
50 גר' חמאה
1 חלמון
175  גר' שוקולד מריר איכותי
2 כפות רום כהה


הכנה:

בסיר קטן חממו את השמנת והחמאה עד לרתיחה. כבו את האש והוסיפו את השוקולד. סיגרו את הסיר ולחמש דקות.
ערבבו היטב את השוקולד עד שנמס להחלוטין, והוסיפו את החלמון. ערבבו היטב. הוסיפו את הרום וערבבו.
העבירו לתבנית וקררו לחלוטין (לילה).
חיתכו לקוביות.


בסיר קטן בשלו את הקוואקר, החלב, המים, המלח והסוכר, עד לדייסה סמיכה.
הגישו בקערית, חם, עם קובית טראפלס מעל, שנמסה לה לאיטה.
המהדרין מחביאים עוד קוביות טראפלס בפנים. אין דבר כזה יותר מדי שוקולד.


10 תגובות:

אודליה אמר/ה...

מעולם לא אכלתי דיסה, מלבד ממליגה שאמא שלי היתה מכינה. כשהייתי מאושפזת באיכסילוב, הרשו בשלב מסויים לאכול דיסה של בית החולים, והיא היתה כל כך חסרת טעם ודוחה, שלא ניסיתי יותר דיסות.

אולי הגיע הזמן לנסות ?

מונא אמר/ה...

מתאים לי בול למזג האויר.
ובכלל - חודש הדייסות הוא רעיון נהדר!

אנונימי אמר/ה...

היי ביגלית, מתנצלת על הספויילר. אבל, הזכרון נשאר כל כך חזק וחי שרציתי לשתף: אחותי הפעוטה (שנתיים פלוס) מקדמת בצהלות שמחה את הדייסה "עוד אבא"!
ודרך אגב, זו לא הייתה רק דייסת קוואקר אלא בעיקר דייסת סולת. מתה על זה!

אחחח, מתוקה היית.

זאת מלונדון

אנונימי אמר/ה...

אי אז השוקולד או כף הסוכר שסבתא היתה מפזרת עזרו לי לצלוח את צלחת הסולת בחלב אבל נשאר בי הקבעון האנטי- דייסתי. האם אצליח להתגבר עליו בעזרת חודש הדייסות?
הצלמת

מאיה מאיה אמר/ה...

וואי, כל הילדות (עד היום, על מי אני עובדת) אמא שלי מכינה דייסה ומוסיפה כף שוקולית - וואו זה טעים.
כשהייתי לפני כמה שנים טובות מאושפזת, הייתי מחכה לדייסת הבוקר, מוסיפה כף שוקולית ומתענגת (לא, לא מגזימה בחיי!)
אני הולכת לנסות את זה גם עם קוואקר!

חודש דייסות! יאממ :)
LIKE

אנונימי אמר/ה...

טוב, אני צריכה להתוודות....
פה באנגליה אני משתמשת בדייסת קווקאר לבישול מהיר במיקרו. רק להוסיף חלב ולחמם שתי דקות בעצמה מלאה.
יש בטעמים שונים: תפוח ואוכמניות, סירופ מוזהב ועוד כל מיני.
אז אני אוכלת כמעט מדי יום דייסה. בלי לבשל שעות...

זאת מלונדון

beagle אמר/ה...

אודליה, ברור שלנסות. אם את אוהבת ממליגה, את אוהבת דייסות. כנראה פשוט לא נתקלת בדייסה הנכונה.

מונא, תודה! כיף לראות אותך פה :-)

מאיה, שוקולית זה רעיון מצוין, מוסיף טעם שוקולדי וגם סוכר באותה מכה. ואחרי מה שכתבת, אני הולכת לנסות עם דייסות סולת...

לצלמת והלונדונית - ראשית, אני שמחה שיש סטאטוס-קוו לגבי היותי מתוקה. אני לא יכולה להתווכח.
וצלמת, תנסי, מה אכפת לך. אולי תאהבי?

אודליה אמר/ה...

נראה שהצלמת ואני צריכות לאזור אומץ ולטעום דיסה. את מכינה לי ?

נסיה נמני אמר/ה...

למה צריך להוסיף חלמון לטראפלס? עושה לי צמרמורת המחשבה עליו..

beagle אמר/ה...

אודליה, בכיף!
נמני - לא חייבת. מה שעושה צמרמורת אף פעם לא חייבים. אני אוכלת מוסים, ביצה עלומה ועין, חלמון נא ומיונז ביתי ללא כל בעיה. אם זו בעיה עבורך - את יכולה להוסיף יותר שמנת מתוקה. אני אוהבת את המרקם עם החלמון, בלעדיו יהיה השוקולד מעט קשה יותר.