גם אני יכולה

לא רק עודדי יכול לעבור חוויות טראומטיות במטבח.

גם אני! גם אני! גם אני!!!

צא ולמד: גם עוגה שהיא ממתכון בטוח ונפלא, שהכנתי אותה בעבר - לפחות שלוש פעמים - ובהצלחה יתרה, גם היא תגרום מפח נפש אם זה אחד מהימים האלה, שבהם אסור להכנס למטבח.

לפחות התוצאה היתה טעימה...

לפני כשבועיים, אחרי כמעט שלושה שבועות בהם לא היתה ארוחת ערב משפחתית בגלל שחברי משפחה שונים היו בגיחות לחו"ל (קרי, בעיקר אבא שלי שביקר את הלונדונית, והוא השף המשפחתי לענייני ארוחת שישי), אחי מארגן ארוחת שישי אצלו, ומתקשר לוודא שאני באה.

ברור שאני באה, אני אומרת בבטחון, באה עם עוגה!

ואז רצה לחפש עוגה, כזו שאוכל להכין ללא מאמץ, העוגה הכי קלה שאני יכולה למצוא, ושעדיין תעשה שימוש בפירות קיץ, כי חייבים לנצל אותם כל עוד הם בסביבה (רוצו לקנות משמשים!!!).

מיד מצאתי - טארט פירות טריים. עם דובדבנים, שניה לפני שהם נעלמים.

וכדי לעשות את החיים קלים יותר (הא!), אני אלך על המתכון של פית העוגיות ואכין קרם שוקולד לבן, שזה הרבה יותר פשוט מפאטיסייר וניל.

יום חמישי, שעות הערב המאוחרות.

אני אכין את הבצק ואאפה אותו. דווקא הולך מהיר, הנה, בסיס מוכן. איזה מזל שבחרתי בעוגה קלה, זה יקח לי שניות.

רגע, כדאי כבר עכשיו להכין את הקרם, שישב במקרר עד מחר.
אני מסודרת, קניתי שמנת מתוקה מראש.

אה, שניה.

שוקולד לבן.

היה לי בבית, אני בטוחה.

חייב להיות בארון של חומרי האפיה. ליד השוקולד המריר. ושוקולד החלב.

הנה, משהו בצבע קרם מאחורי הסודה לשתיה!! אה, לא, זה מרציפן.

כנראה שאין שוקולד לבן.

טוב, יש פיצוציה למטה, בטוח יש שם, לא?

אוף, כמה רעש יש פה, עם כל הילדים זבי החוטם.
"סליחה, יש שוקולד לבן?"
"לבן."
"לא, לבן. שוקולד לבן."
"שו-קו-לד ל-בן."
"טוב, תודה בכל מקרה.



בסדר, נשתמש בשוקולד צ'יפס לבן שקניתי לפני שנה, אני בטוחה שיצא בסדר.
נחמם שמנת ונמיס בפנים את השוקולד הלבן.
אוף, זה לא נמס. למה זה לא נמס?
בטח אם אערבב עם מטרפה ממש חזק, זה ישתכנע להפוך למשהו אחיד, לא?
אח, כואבת לי היד. עוד יש גושי שוקולד לבן בתחתית.
לא נורא, אני בטוחה שלא ישימו לב אחרי ההקצפה.
נלך לישון, ונמשיך מחר.


שישי בוקר, אצל הירקן.
איך אני אוהבת את התוצרת אצל הירקן הזה. אני נוסעת לעיר אחרת במיוחד בשבילו. הוא יקרן, אבל הפירות כ"כ יפים וטעימים. אבל אני אקנה רק דובדבנים, וזהו. לא אתפתה לקנות עוד.
ומשמשים. ס. רוצה להכין ריבה וביקשה ממני לקנות לה. אבל זהו.
אוי, תראו! אגסי בייבי! בטח אפשר למלא אותם במשהו מושחת! הם כ"כ קטנים וחמודים! אני חייבת לקנות.
וגזר. וסלרי. יש לי ראשי דגים במקפיא, וצריך כבר להכין מהם ציר, אחרת איך נכין ריזוטו דגים?
ושום, בשביל הפסטה עד הטיול באיטליה.
וזהו, יותר אני לא קונה כלום.
כמה יפות עגבניות השרי-תמר האלה. אפשר לקלות אותן, הן בטח טעימות ומתוקות.
מה, כבר יש תירס?! זהו, הקיץ התחיל רישמית.
טוב, לכי לקופה, מספיק לך. לא, אל תעצרי ליד השקדים הירוקים בדרך.


"היי, מה נשמע?"
"כן, רק את השקיות האלו"
"לא, לא ראיתי שיש מולוחיה."
"כן, מולוחיה טריה זה באמת משהו מיוחד"
"ברור שאני יודעת להכין, אני חצי מצריה, גדלתי על מולוחיה"
"לא, לא, חם מדי עכשיו למרק, אני מכינה מרקים רק בחורף."
"גם אמרתי שלא אקנה יותר מדי ואצמד לרשימה".
"..."
"כמה?"
"לא, הכל בסדר, סתם הקדמתי קנה לושט, זה כבר עובר לי, התקפת השיעול".



טוב, סידרתי את כל הקניות במקרר, אפשר לסיים עם העוגה.
איזה כיף שיש לי את ריבת התותים והבלסמי, היא תהיה שכבה מעולה מתחת לקרם השוקולד הלבן.
מזל שקניתי אצל הירקן את התותים בסוף העונה, צנצנת ענקית יצאה לי.
תשאר לי ריבה עד החורף הבא.
יפה, מרחתי את הריבה על הבצק. מגניב.
נחזיר אותה למקום ונקציף את הקרם.
אח! החליקה. לעזאזל.
כל הרצפה מלאה ריבה ושברי זכוכית.
זה דביק, החרא הזה.
ישאר לי דביק עד החורף הבא.
איפה המגב? לעזאזל, אני לא מצליחה להגיע אליו, נדבקתי לרצפה.
אאאאאאאאאאאררררררררררר
השתחררתי, בקולות יניקה, מהרצפה.
טוב, לשטוף.
מה בסה"כ רציתי, ריבת תות לחודשי הקיץ, ולהכין פאי פירות פשוט.


נלך להקציף את הקרם.
וואווווו...
כמעט החלקתי על הרצפה, היא עוד רטובה.
בזהירות... נפעיל את המיקסר.
לפחות הקרם באמת יוצא במרקם אחיד אחרי הקצפה.
רק צריך לסדר את הדובדבנים.
שניה, איפה הדובדבנים?
הם לא במקרר, יש שם רק חצי קופסא של דובדבנים מהשבוע הקודם.
אולי השארתי אותם באוטו?
טוב, נלבש בגדים שניתן לחשוף לציבור ונרד למטה.


איפה חניתי?
אה, כן.
לא, אין דובדבנים שנותרו מיותמים באוטו.
רגע, משחזרת...
כשדיברתי עם הירקן על מולוחיה, לא הנחתי בצד את שקית הדובדבנים...?
אוף. נשארה אצלו.
הוא רחוק, בעיר אחרת.
טוב, אז יש לי פאי פירות בלי פירות.
כבר שישי אחה"צ. מה אני עושה?
נתקשר לגיסתי.


"היי. מה נשמע?"
"תגידי, יש לך פירות בבית?"
"פירות."
"נו, לעוגה."
"לא, בננה לא עוזר."
"גם לא תפוח."
"משמשים?! מעולה. תשמרי לי אותם. אני אאמץ גם כמה דובדבנים שיש פה משבוע שעבר"
"לא, סיפור ארוך, נתקעתי בלי פירות למרות שקניתי איזה קילו דובדבנים במחיר של יאכטה קטנה".
"כן, זה יהיה ברגע האחרון, אבל אני כבר אסתדר, אחתוך ואסדר אותם כשאגיע לארוחת ערב, ממש לפני ההגשה."
"מתי אני אגיע? אני אתחיל לזוז בסביבות שבע, בטח אצליח לנתק את עצמי מהרצפה בשבע וחצי, שמונה גג אני אצלכם".
"לא, זה מהריבה"
"ריבת תותים ובלסמי, זה דביק"
"למה היא על הרצפה? שאלה מצויינת. לדעתי אלי הקונדיטוריה משתעשעים בי, בת התמותה."





טארט פירות טריים עם קרם שוקולד לבן


(משאריות הבצק הכנתי 6 טארטלטים אישיים, שגנבו את ההצגה לטארט הגדול.)

חומרים:

לבצק-
135 גר' חמאה קרה בקוביות
200 גר' קמח
30 גר' שקדים טחונים
40 גר' אבקת סוכר
קורט מלח
חלמון

ריבת תות דביקה במיוחד

לקרם-

200 גר' שוקולד לבן (לא שוקולד צ'יפס לבן של חברה קיקיונית מלפני שנה)
250 מ"ל שמנת מתוקה

פירות טריים לפי הטעם (משמש, שזיף, ענבים, פירות יער למיניהם, אפרסק - כל אחד כראות עיניו או לפי מה שהוא מוצא במקרר של בני משפחתו אחרי ששכח לקחת איתו את הקניות הביתה).

הכנה:

במעבד מזון מעבדים את חומרי הבצק פרט לחלמון לקבלת תערובת פירורית. מוסיפים את החלמון ומעבדים לכדור בצק.
משטחים לדיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומקררים שעה.

מרדדים את הבצק ומעבירים לתבנית פאי. מחזירים למקרר.

מחממים תנור ל- 180 מעלות.
אופים את הבצק אפיה עיוורת (עם משקולת) רבע שעה, מסירים את המשקולת ואופים עוד עשר דקות לצבע זהוב.
מקררים.

בסיר קטן מביאים את השמנת לרתיחה ומורידים מיד מהאש. מערבבים פנימה את השוקולד הלבן עד שנמס.
אם הלכתם על שוקולד נורמלי, הוא יתנהג יפה ויימס כמו שצריך. מעבירים למקרר ללילה.

ביום ההגשה:

מורחים שכבה של ריבה על הבצק הקר. רצוי ריבת אדומה, כמו תות.
מטיחים בעוצמה את צנצנת הריבה הנותרת על הרצפה והולכים לנקות את המטבח.

מקציפים את הקרם לתערובת אורירית, ומורחים שכבה מעל הריבה.

מבלים שעה באיתור פירות, חותכים אותם יפה ומסדרים.
אם יש מספיק פירות ואינכם תלויים בחסדי קרובי משפחה ששכחו משמשים במקרר, עדיף לסדר אותם צפוף על הקרם, פשוט כי זה יפה יותר.
אל תהססו לערבב כמה סוגי פירות, צבעוני זה יפה.