בלוגולדת שנתיים - חלק שני

הכותרת של הבלוג הזה היא מאולצת, רק כי הפוסט הזה הוא תאום של הפוסט של ביגל. הכותרת האמיתית של הפוסט הזה צריכה הייתה להיות יש ימים שאסור להיכנס בהם למטבח. אז הנה, תראו שלפעמים יש פדיחות. קורה לכולם. אם אתם לא יכולים לנחש מהתמונה מי מהקרמבואים הוא במילוי וניל ומי במילוי מוקה, המשיכו לקרוא...

מאז הפוסט הזה רציתי להכין קרמבו בבית. ועכשיו שהקיץ כבר תיכף נתפס פה במטרה לא לעזוב לעולם, זו כמעט הזדמנות אחרונה לעשות את זה - לפחות עד נובמבר. אז מצאתי מתכון באיזה בלוג (נחסוך מכם את זהותה של הבלוגרית, מפאת כבודה, ותיכף תבינו למה), הכנתי את כל החומרים, ורציתי להתחיל בעבודה. ואז קלטתי שאין לי חותכן עוגיות בקוטר שמתאים לקרמבו. לא רציתי להשתמש במשהו גדול מדי, שלא יצאו קרמבו מפלצת, וגם לא קטן מדי, כי אז יצאו המוני קרמבואים קטנטנים, וזה גם הרבה עבודה וגם לא כיף לאכול.

אז נסעתי לסופר לקנות חותכני עוגיות. לא היו. נסעתי לסופר אחר. שם היו, אבל בצורות תלתן, מלבן, פרח - הכל חוץ מעגול. משם הלכתי לחנות כלי בית. לא היו. הלכתי לעוד חנות (בחמסין, כן?). שם היו. 30 שקלים לשישה עיגולי מתכת. שילשתי את המעות ונסעתי הביתה שמח וטוב לב. שם התחלתי סוף סוף בעבודה.

בשלב הראשון, ההוראות היו להכין את הבסיס של הקרמבו מ-170 גרם של ביסקוויט "פתי בר", שטוחנים אותם במעבד מזון יחד עם 100 גרם חמאה מומסת ו-2-3 כפות מיץ תפוזים. ואז אמורים לרדד, לקרוץ עוגיות ולאפות אותן. המתכון נראה לי קצת מוזר, כי בכל זאת, בצק פריך אמורים לקרר. אבל ניסיתי - אני בדרך כלל לא עושה שינויים במתכון בפעם הראשונה שאני מכין אותו.

אז הכנתי את הבצק. הרגיש מאוד דביק, אז הכנסתי אותו לחצי שעה למקרר, כמקובל בבצק פריך. הוצאתי, עיבדתי קצת. לא אהבתי את המרקם, עדיין היה דביק. קימחתי בנדיבות רבה את השיש, את הבצק ואת המערוך, והתחלתי לרדד. הבצק נקרע ונדבק למערוך (וזה עוד מערוך מסיליקון!). אח"כ קימחתי עוד ועוד ועוד, הצלחתי איכשהו לרדד, קרצתי עוגיות, ואז כשניסיתי להרים אותן מהשיש, הן נקרעו. אחרי ניסיון הרידוד השלישי, כל הבצק הזה עף לפח.

הכנתי בצק שוב. הפעם השתמשתי בחמאה קרה, הכנסתי למקרר לזמן יותר ארוך, ובאמת היה קצת יותר טוב. אמנם, הבצק עדיין היה דביק, עדיין נקרע כשניסיתי להפריד אותו מהשיש, הייתי חייב לגרד אותו בעדינות עם פאלטה, אבל איכשהו הצלחתי להניח איזה עשר עוגיות על התבנית. הכנסתי ל-180 מעלות, 12 דקות כמו שכתוב. אבל כשהוצאתי את התבנית מהתנור, ראיתי שהעוגיות איבדו את צורתן בזמן האפייה, וגרוע עוד יותר - הן מתפוררות לאבק.

בשלב הזה, אחרי כמה שעות עבודה (הרי הבצק כל פעם נכנס לקירור...) הבנתי שהמתכון הזה פשוט דפוק, והחלטתי להכין את הקרמבו עם בסיס שהוא עוגיה מוכנה מראש. הלכתי לסופר וחיפשתי בין העוגיות משהו בצורה עגולה, ובגודל מתאים לקרמבו. היו עוגיות חמאה של "לחמי" שהיו בקוטר מתאים אבל עבות מאוד, או Oreo שהן עוגיות סנדוויץ' עם מילוי, ודי מבאס לפרק אותן. אז הלכתי על חתול בשק (לא חשוב מאיזו חברה), עוגיות עם שבבים קטנטנים של שוקולד (כך לפי הצילום מבחוץ), שלפי הקוטר של האריזה נראו מתאימות. קניתי שתי חבילות.

כשהגעתי הביתה פתחתי את העוגיות. גיליתי שהן אמנם בגודל מתאים אבל הן דקיקות. חלק מהן כבר היו שבורות, ואחרות נשברו בקלות כשנגעתי בהן. נו טוב, זה מה יש ועם זה ננצח (או שלא).

עכשיו שהיה בסיס לקרמבו, התחלתי להכין את המילוי שלו. צריך חמישה חלבונים. לא מעט. נזכרתי שיש לי במקרר חלבון אחד שנשאר ממתכון שדרש רק חלמון, אז הוצאתי אותו והתחלתי לשבור ביצים ולהוסיף את החלבונים שלהן. אחת אחת. כמובן.

בביצה השלישית או הרביעית התערבב לי חלמון בחלבון, אז אי אפשר היה להשתמש בה לקצף. הוספתי אותה לשאר החלמונים ולקחתי ביצה נוספת במקומה. כשהיו לי חמישה חלבונים מופרדים, חשבתי שאולי כדאי לבדוק עם ביגל, כמה זמן בעצם אפשר להשתמש בחלבון שהיה במקרר. היא אמרה "יומיים". בדקתי וחישבתי, והגעתי למסקנה שהחלבון הזה הוא כבר בן שבוע. איך אמרה ביגל? הזמן טס כשנהנים.

בשלב הזה חמשת החלבונים נשלחו בצעד זריז אל צינור הניקוז של הכיור, והלכתי להפריד חמישה חלבונים נוספים. כן, גם באחת מהביצים האלה התערבב לי חלמון בחלבון, ולכן החלפתי בביצה נוספת. בקיצור, כדי להכין חמישה חלבונים למילוי, השתמשתי בערך ב-12 ביצים.

חיממתי את החלבונים והסוכר בבאן מארי, כשהגיעו ל-60 מעלות (שימותו החיידקים - אמן!) העברתי לקערה של המיקסר, הקצפתי, הוספתי ג'לטין מומס וכפית משחת וניל, הקצפתי לקצף קשיח ומילאתי שק זילוף.

דבר די מגעיל, שק זילוף. אולי זו הסיבה העיקרית לכך שאני לא אוהב להתעסק עם עוגות וקינוחים מתוחכמים. התחלתי לזלף קונוסים יפים של קצף ביצים על העוגיות. אפילו הייתי  די מרוצה מהם, למרות שכל פעם שלחצתי על השק, כמות הקצף שיצאה מהפייה למטה הייתה די דומה לכמות שיצאה מראש השק ולכלכה לי את הידיים, את השיש ואת הרצפה.

אחרי שזילפתי בערך 10 קרמבואים כאלה, החזרתי את הקערה אל המיקסר, כדי להכין את הטוויסט: קרמבו מוקה. הרי הפוסט הוא בסימן שנתיים לבלוג, וצריך להכין מאכל זוגי. כשהתייעצתי עם מונא איך להכין מילוי מוקה, היא הציעה להוסיף שוט של אספרסו לקצף. אני, דווקא חשבתי שעדיף כמה כפיות קקאו, אבל מה אני כבר מבין? הוספתי שוט אספרסו.

והקצפתי מחדש. הצבע לא היה מספיק כהה, אז הוספתי בכל זאת גם כף של קקאו. אבל מתברר (הפתעה!) שחלבוני ביצים לא אוהבים מים, ובשוט של אספרסו יש די הרבה מים. הקצף, שהיה קודם נוקשה ועמיד, יצא הפעם חלשלוש חסר אופי. כשניסיתי לזלף אותו על עוגיות נוספות, הוא קרס ובמקום ליצור קונוס זקוף, יצר שלולית נמוכה. אפילו להכניס אותו מהקערה אל שק הזילוף היה קשה, הוא נזל לכל עבר. פה ושם גם נשברה לי עוגייה. לפי חוק מרפי - זה היה תמיד אחרי שזילפתי עליה קצף, לא רגע אחד קודם.

בשלב מסוים כשניסיתי ללחוץ על השק כדי לזלף, יצאה לה שליכטה של קצף מלמעלה ועפה היישר על לקקן שהיה בכלי אחסון עם הרבה אינסטרומנטים אחרים. מיהרתי להוציא אותו כדי שהקצף לא ייזל ממנו וילכלך את הכלים האחרים, ושלפתי אותו מהכלי. אבל התברר שהידית שלו הצליחה להשתלב בלקקן אחר, ובשליפה המהירה שלי יצאו שני הלקקנים, והשני נפל לכיור. בשלב הזה כבר צחקתי מתוך ייאוש, כמה דברים כבר יכולים להידפק בהכנת מתכון אחד?

הכנסתי את כל העוגיות המכוסות קצף אל המקפיא, והלכתי לחפש קצת שלוות נפש. אחרי שהתאוששתי קצת וחיזקתי לעצמי את הביטחון העצמי בהכנת פשטידה וחציל קלוי, אזרתי אומץ והלכתי להכין את הציפוי לקרמבואים.

ציפוי פשוט, בעצם - בסך הכל צריך להמס שוקולד עם חמאה, ולטבול את הקרמבואים. מה כבר יכול לקרות? אז זהו, מתברר שכשצריך לטבול את הקרמבואים בשוקולד המומס, זה עסק די מלוכלך. ומלכלך. מאחר שהחזקתי את הקרמבו בידיים כדי לטבול אותו בשוקולד, הידיים שלי התלכלכו בשוקולד. כשהוצאתי את הקרמבואים מטבילת האש שלהם, הם המשיכו לטפטף שוקולד על הסביבה - שיש, תבניות, רצפה. כשהכנסתי תבניות קרמבואים למקפיא, הידיים שלי השאירו טביעות שוקולד על הדלת שלו, על המדפים שלו ועל הדברים האחרים שהיו בו.

אני לא בטוח שהיה שווה את כל הסבל. אבל יצא טעים.

קרמבו ביתי
מבוסס על המתכון של "גלידות פלדמן", מכאן, בשינויים קלים.

חומרים (לכ-30 יחידות):
לבסיס: תעשו לעצמכם טובה: תקנו 20-30 עוגיות עגולות! אל תסתבכו עם בצק פריך אם לא חייבים! בטח לא כשהקיץ בפתח!!!

למילוי:
5 חלבונים
1 כוס סוכר
1 כף ג'לטין
3 כפות מים
1 כפית משחת וניל (או תמצית טובה)
 1-2 כפות קקאו מאיכות טובה, למעוניינים במילוי מוקה.

לציפוי:
300 גרם שוקולד
100 גרם חמאה

הכנה:
מערבבים את החלבונים והסוכר בבאן מארי, לטמפרטורה של 60 מעלות (כדאי להשתמש במדחום סוכר).

ממיסים את הג'לטין במים, מוסיפים כפית וניל ומערבבים.

מקציפים את החלבונים והסוכר במיקסר עד קבלת קצף נוקשה, מוסיפים את תערובת הג'לטין והווניל תוך כדי הקצפה, לקבלת תערובת אחידה. נותנים לקצף להתקרר מעט. מי שרוצים מילוי מוקה - מהניסיון שלי, הוספת אספרסו היא לא שיטה מוצלחת, בלשון המעטה. עדיף להוסיף לתערובת 1-2 כפות אבקת קקאו, ולהקציף.

מזלפים את הקצף על העוגיות, בצורת קונוס, ומכניסים למקפיא לחצי שעה לפחות.

ממיסים את השוקולד והחמאה. אני עושה את זה במיקרו, מערבב כל 15 שניות כדי שהשוקולד לא יישרף. השיטה המסורתית היא כמובן בבאן מארי. כשמתקבל קרם אחיד ויפה, טובלים כל קרמבו בציפוי, ומצננים עד האכילה.

וככה מכינים אותם במפעל: