עלילות הקימל החמקמק והמשפך הגורלי

נגמר לנו הקימל.

שזה דבר די תמוה, כי בדרך כלל יש לי כמה מיכלי תבלינים כאלה, של 100 גרם כל אחד, מלאים קימל. הם התרוקנו לנו בהדרגה בחודשיים האחרונים, ובכל פעם שזכרתי שצריך למלא, בדקתי את מדפי התבלינים בסופר שלנו - ולא היה שם קימל. ככל שהמיכלים התרוקנו, התפתחה אצלי אט-אט מועקה.

לפני כמה שבועות בזבזתי את שתי כפות הקימל האחרונות על הכנת לחם קימל. ואז כבר נכנסתי לסטרס אמיתי. התברר שלא רק בסופר ליד הבית אין קימל, גם בסופר המרכזי, הגדול יותר, אין, וגם בסופר בקניון הקרוב אין קימל. ומה שעוד יותר מעצבן - המצב הזה הוא כנראה סוג של שגרה. אין, זהו. מתי יהיה? לא יודעים. פעם. אולי.

אז שבועיים שלמים לא יכולתי לאפות לחם קימל, והידרדרנו לאכול לחם עשבי תיבול - עם קצח, מיורן, טרגון, שום, בצל, רוזמרין וטימין (מתכון יינתן אם לקוראים יש עניין בכך, בסופו של דבר כל אלה הם רק תחליפים לדבר האמיתי - הקימל) - אבל זה לא אותו דבר. אני מקווה שתסכימו איתי שזה לא סביר לא לאכול קימל שבועיים.

ואז הייתה לנו הארה: ב"טיב טעם" יש מחלקת תבלינים מכובדת מאוד, אולי שם נשבור את הרעב? וככה אולי גם ננצל קצת את כרטיס החבר שפתחתי שם פעם, ברגע של חולשה.

נסענו. היה קימל! קערת נירוסטה גדולה, עולה על גדותיה מרוב קימל. מילאתי אריזה של 200 גרם והייתי המאושר באדם. עד שהגענו הביתה, ולא מצאתי את המשפך שלי.

בכל זאת, למיכל תבלינים יש פייה די קטנה, לא נוח לשפוך לתוכו קימל מקערית פלסטיק (החד-פעמיות השקופות האלה, אתם יודעים). ניסיתי להיעזר ביד כדי לכוון את הקימל, שיישפך פנימה. אבל הקימל המרושע החליט לקשט את הרצפה, אח"כ את השיש. הפכתי חצי מדינה כדי למצוא אותו, והוא יישפך לי? ככה לא בונים חומה. החלטתי למצוא את המשפך.



המשפך, זאת לדעת, הוא לא סתם חתיכת פלסטיק בשני שקל מאיקאה. זה משפך מעוצב. של Guzinni, ראו תמונה. הוא יקר לי הרבה יותר ממה שהוא עלה, זה עניין של קשר נפשי, סימביוזה כמעט, בין המשפך והאדם. אז ככה עושים, להיעלם יום אחד בהיר, אחרי קשר של שנים? לא יפה.

בדקתי בכל המגירות, ואין. עברתי על כל הארונות האפשריים, והוא לא שם. זחלתי לתוך הארון ה"מסתובב", סובבתי אותו פעמיים, הפכתי והזזתי כל תבנית, סיר ופומפייה, שמא הוא מתחבא מתחתם. אבל לא. התעצבנתי. עכשיו זה כבר נהיה עניין של עיקרון.

במר נפשי, שאלתי את הבנזוג אם במקרה הוא יודע איפה המשפך. כמו שאמר שרלוק הולמס, "לאחר שהוצאת מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר, בלתי סביר ככל שיהיה, הוא האמת".

'כן', הוא עונה לי. 'הוא באוטו שלי.'
'באוטו?! מה הוא עושה באוטו שלך?'
'השתמשתי בו למלא את החומר שמתיזים על השמשות.'

עכשיו אני כנראה יודע איך מרגיש מי שתוקעים לו פגיון כסף ישר לתוך הלב. המשפך שלי? של גוציני? שימש למילוי חומר ניקוי ברכב??? ירחם השם, למה לא להשתמש במשפך של Koziol, שמשמש בימים כתיקונם למילוי אבקת כביסה איפשהו (אני לא מבין בזה, פרטים אצל הבנזוג)?

פה צונזר קטע מהשיחה, שהיה כרוך בעצבים נטולי שליטה ובטונים גבוהים מהרצוי. אבל תודו, נכון שזה קאזוס בלי? אני צריך לחשוב איזה פיצוי לבקש על חילול הקודש. רעיונות יתקבלו בשמחה.



לחם קימל


חומרים:
450 גרם קמח לבן
כפית גדושה מלח שולחן
כף סוכר
כף שמרים יבשים
2 כפות קימל (למכורים - 3 כפות, כל המרבה הרי זה משובח)
1.5 כוסות חלב


הכנה:
מערבבים את כל המרכיבים היבשים במיקסר (וו לישה...). מוסיפים בהדרגה את החלב, תוך לישה, עד שמתקבל בצק חלק ורך. כמות החלב הדרושה עשויה להשתנות, בהתאם לסוג הקמח וכמות הלחות שיש בו. כדי שלא תיווצר בריכת חלב בתוך הקמח, שהמלוש מסתובב בה פול גז בניוטרל, לא מוסיפים את כל החלב בבת אחת. מתחילים בחצי כוס, לאחר שהחלב נבלע בקמח מוסיפים עוד חצי כוס, לאחר שגם זה נבלע מוסיפים עוד רבע כוס, ומכאן מוסיפים בהדרגה, כל פעם כף או שתיים, לפי התחושה - עד שמתקבל מרקם נעים. אין צורך ללוש יותר מ-6-7 דקות.

כשהבצק מוכן, מכסים את הקערה במגבת לחה וממתינים שיכפיל את נפחו - כשעה (בקיץ, כשחם - עשוי לקחת הרבה פחות). תוקעים בבצק אגרופים כדי להוציא ממנו את האוויר, צרים כיכר, מניחים בתבנית אפייה משומנת ומניחים להתפחה שנייה, עד להכפלת הנפח - כחצי שעה. אם לוקח לתנור האפייה שלכם זמן רב להתחמם - הדליקו אותו מספיק זמן מראש כך שבסוף התפיחה כבר יהיה חם מספיק.

כשהבצק הכפיל את נפחו, מורחים או מרססים עליו מים בנדיבות (אפשר גם למרוח חלמון ביצה טרוף בכף מים, למי שמעדיף גימור מבריק). אופים בחום בינוני (180 מעלות צלזיוס) במשך 40 דקות, ומצננים על רשת. בתיאבון.

בינתיים, הנה משפך לגמרי אחר, אבל בכל זאת מגניב: