טיט ולבנים

והפעם, פוסט אורח נוסף, של לא אחרת מאשר אחותי הלונדונית. היא הגיעה לביקור לכבוד הפסח, ולליל הסדר שזה עתה חלף היא הכינה חרוסת כ"כ טעימה, שדרשתי ממנה לכתוב על זה פוסט. כלומר, הכינה חרוסת אחת רגילה, ואחת נפלאה, שתיהן מפורטות כאן.
כמובן שהיא לא שמה לב שאחד המרכיבים בחרוסת הנפלאה אינו כשר לפסח... למען האמת, גם אנחנו לא שמנו לב, למרות שאמרו לנו מה המרכיבים, עד סוף הערב. אז השומרים ימירו את האלכוהול המוצע במשהו כשר - ברנדי, למשל. לגבי החרוסת עם הגפילטע-פיש... היא לא ממציאה, יש עדים.
וקפצו לקרוא את הבלוג שלה, שהוא על חייה בלונדון ולחלוטין לא על אוכל. מוזר, להיות ישראלי בלונדון (לפחות כמו אנגלי בניו-יורק. היי סטינג, כפרות עליך, מה נשמע?).

ליל הסדר 2010, במחווה למלכת הלבבות. ותודה לאחותי מ' על האירוח של 41 חוגגים!

ראשית, תודה רבה לביגל ועודדי שהזמינו אותי להתארח בבלוג, וכל זאת למה?
לרגל חג החירות, חג האביב, חג שמחת מתן תורה, חג הקציר והאורות (טוב, נו אז נסחפתי קצת).

הגענו מלונדון האפרורית והגשומה לישראל המעוננת והגשומה. מה זה?! רימו אותנו? למזלנו אחרי יומיים התבהרו השמיים ואנחנו התפננו לחוג את החג בחיק המשפחה.
ליל הסדר במשפחתנו זה אירוע לא קטן: אנחנו 4 אחים (3 אחיות ואח) + אבא (או סבא בפי חלק מהנפשות במקום), בני זוג, ילדים, חברים, משפחה של בני זוג וחברים, דודה ובני דודים וילדיהם... אז היינו 41 אנשים + כסא ריק לאליהו אותו התעקשה האחיינית ני' לסדר ובשל הצפיפות נדחק לשולחן במטבח (אני הזהרתי אותה שככה הוא לא יבוא...)
פה המקום להודות לא רק לעודדי אלא גם לס' וג', כולם בילו איתנו את הערב וחלקו את כל הבדיחות הקבועות של המשפחה בסבלנות וסובלנות ללא גבול. קבלו כיפאק היי על הרוח החיובית והספורטיבית.

בבית המרווח של מ' אחותינו הגדולה נערך שולחן חג מקושט בפרחים ושאר סמלי החג ל- 41 איש (אל דאגה, 5 שולחנות מתקפלים גדולים איפשרו ישיבה מרווחת לכל האורחים, בלי התנגשות ממרפקים או רגלי שולחן בין הרגליים).

לא ויתרנו על דבר כי לסדר ניקבצו מגוון עדות ישראל: מצרי, בלגי, פולני, רומני, עיראקי, אנגלי, מרוקאי ועוד שאני בטח לא מודעת אליהם. אז היו מצות, ביצים, כרפס (חסה בעדה שלנו), מרור (עלי סלרי בעדה שלנו), מי מלח, חזרת, ויתרנו על אורז וקטניות בהתחשב בעדות שאינן "מאוכלי הקטניות". וחרוסת בסגנון...

ומה עם חרוסת, תשאלו?
טוב אז מכיוון שאת רוב התבשילים לערב הביאו האורחים השונים (לכל אחד יש את התבשיל הקבוע שלו, מרק עוף, גפילטע פיש או דג ברוטב עגבניות פיקנטי, צלי בקר וכדומה) שמרו עבורי את משימת הכנת החרוסת. מידי שנה, בהגיענו לארץ לרגל החג אני מתנדבת להכין חרוסת. אני נוהגת לשלב מסורות ממגוון עדות. גם תפוח, גם תמרים, גם אגוזים וגם תפוזים. הילדים אוהבים מאד.
מאידך המבוגרים - זה אתגר יותר מורכב בהתחשב בשתי עובדות:
(1) האחות הגדולה מ' מתעקשת לא רק שהחרוסת תעשה בסגנון עדות יוצאי מצרים (כמו החרוסת של אמא ז"ל) אלא גם באותו אופן. זאת אומרת היא מתעקשת לקנות גוש תמרים מעוך ארוז בואקום. לרכך את זה מבצע מייגע ביותר. אז המשימה הראשונה הייתה לשכנע אותה להחליף את גוש התמרים לממרח תמרים.
(2) ברגע שביגל שמעה שאני מכינה את החרוסת היא מלמלה באכזבה "אה, את מכינה את החרוסת שוב..." לשמוע את זה מאחותי הקטנה והאהובה...
החלטתי להפתיע השנה. "מה את רוצה שאכין?" שאלתי אותה. ביגל מלמלה בחוסר תקווה "אני יודעת? אגוז מוסקט? ג'ינג'ר? משהו מיוחד" ולא יספה.
אז לקחתי על עצמי את האתגר. שני סוגי חרוסת. חרוסת להמונים וחרוסת לאניני טעם.

חרוסת מסורתית ( נוסח עדות מעורבבות) נפח 1.5-2 ליטר

חומרים:

3 קופסאות ממרח תמרים
3 תפוחי גרני סמית' קלופים וללא גרעינים
קליפת תפוז
מיץ מתפוז אחד (אפשר להוסיף עוד להפיג את המתיקות)
יין מתוק (כזה של קידוש, לפי הטעם)
כוס אגוזים לפי הטעם (פקאן מתקתק יותר יחסית לאגוז מלך)

הוראות הכנה:

במעבד מזון טוחנים את האגוזים, מוסיפים תפוחים וטוחנים יחדיו, מוסיפים תמרים, קליפת תפוז, יין ומיץ ומערבלים עד שנמאס.
טועמים. אם מתוק מדי מוסיפים מיץ תפוזים. כאמור, הילדים אוהבים.



חרוסת לא מסורתית (נוסח עדות חובבי האלכוהול) נפח 1 ליטר
חומרים:

1 קופסת ממרח תמרים
1 תפוח גרני סמית' קלוף ומגורען
חצי כוס אגוזים (או לפי העין)
ויסקי
6 ס"מ שורש ג'ינגר – לגרר על פומפיה דקה בצבע ירוק

הוראות הכנה

במעבד מזון טוחנים אגוזים + תפוח + תמרים + 2 כפות ויסקי וגינג'ר.
טועמים ומוסיפים ויסקי וג'ינג'ר עד שמגיעים לטעם חמים המתפשט בפה ואחריו מין צביטה קלה של חריפות הג'ינג'ר.
פה המקום לציין שהייתי מצוננת כשהכנתי את החרוסת ולא הרגשתי בטעם אז אצלנו זה יצא קצת חריף עם הרבה ויסקי.

לא נרשמו תלונות.
עודדי אהב.
ביגל התפלאה שאחותה חסרת היכולת מפתיעה.
ובני ע' טרף את החרוסת עם הגיפלטע פיש...

טרם תחילת הסדר סעדו האורחים את ליבם בבורקסי מצה של ביגל (ר' בפוסט נפרד), הקראת ההגדה הסתיימה ללא נפגעים ואחרי הארוחה הדשנה עלתה השירה השמיימה בניצוחם של בני הנוער, נוער, נוער...

חג חירות שמח!