אמריקה 1. כמה שירים אפשר לכתוב.

אח, אמריקה, אמריקה...

שניים מחברי החליטו לדור מספר שנים בארה"ב. עשינו מסיבת פרידה, החלפנו חבילות בדואר, אבל אנחנו עדיין מתגעגעים.

מרוב געגועים, החבר'ה שנשארו בארץ הסכימו להיות שפני ניסיונות שלי, כאילו לא למדו דבר מניסיון העבר.

לכן ב- 4 ליולי השנה, גייסתי את כולם לארוחה אמריקאית, מחווה לינקים. כדי שישמרו לנו על החברים עד שיחזרו.

כיאה לארוחה אמריקאית, בחרתי להכין המבורגרים.

זו הפעם הראשונה בחיי שהכנתי המבורגרים, ואני שמחתי לגלות שזה לא מפחיד כפי שחשבתי.

כמובן שאני, כשאני מכינה המבורגרים, אני מתפרעת ומכינה גם את הלחמניות והרטבים...

בסופו של דבר יצא שהארוחה הזו תתפרס על כמה פוסטים, כיאה לכמות הדברים שהכנתי בה לראשונה...

אז מתחילים בהכנת הרטבים. ליד ההמבורגר אני חייבת חרדל, מיונז (לא לצעוק עלי שאני אירופאית לפתע, אפילו וינסנט וגה אכל רויאל עם מיונז בסופו של דבר), והקלסיקה האמריקאית - הקטשופ.

ואם כבר הכנו מיונז, לא נעשה איזה סלט קולסלו...?

מיונז מבית אבא

על המיונז הזה גדלתי.

תמיד התגאתי בכך שמעולם לא קניתי מיונז תעשייתי הביתה, תמיד תמיד אכלתי מהמיונז שאבא מכין.

שימו לב - זה אינו מיונז קלאסי. אני יודעת את זה. יש בו ביצים שלמות ולא חלמונים בלבד, מכינים אותו במעבד מזון ויש בו מיץ לימון משומר. אבל הוא טעים, והוא מחזיק מעמד במקרר לחודש לפחות בגלל מיץ הלימון המשומר, ומעולם בכל ימי חיי לא נתקלתי במישהו שחטף סלמונלה ממנו. אולי עניין של מזל. ואולי בכל זאת הלימון עושה את שלו... אז יש עושים הנחות יחסית לגרסה הכי מוקפדת, ועדיין הוא איכותי וטעים יותר מהקנוי.

חומרים (כליטר מיונז):

2 ביצים

3 כפות חרדל (ללא גרגירים)

מלח ופלפל בנדיבות

ליטר שמן צמחי איכותי (לא זית)

הכנה:

במעבד מזון עם סכין פלסטיק (או אם יש, אפילו המטרפה מפלסטיק שיש בחלק מהמעבדים) מעבדים יחד את הביצים עם החרדל והתבלינים. תוך המשך הפעלה מוסיפים את השמן בהדרגה, לאט לאט.

מבלי להפסיק את פעולת המעבד, מוסיפים 2 כפות מיץ לימון משומר. אם עבדתם נכון בהוספת השמן, אתם תראו איך בבת אחת המיונז שהיה מעט נוזלי עד עכשיו - מסמיך.

טועמים, ומתקנים תיבול לפי הצורך - מלח, פלפל או לימון.

חרדל

טוב, אז לא. ניסיתי, באמת שניסיתי. הלכתי על המתכון הזה, כתשתי את גרגירי החרדל, בישלתי, צמצמתי, חיכיתי.

יצא מר כלענה. אני חושדת שהבעיה היתה בגרגירי החרדל, אולי כמו פרג הם הופכים למרירים לאחר זמן...

בכל מקרה, פרט להיותם פוטוגנים, הם לא עשו כלום בשבילי, הגרגירים האלו, והשתמשנו בחרדל קנוי.

וכך נרמסה התוכנית שלי להכין הכל הכל מאפס.

נו, שוין.

קטשופ ביתי

זה היסטרי, העניין הזה.

הרי לקטשופ אין טעם של עגבניות או של כל דבר אחר. קטשופ יש לו טעם של קטשופ.

ורק אחרי שסיימתי להכניס את כל החומרים לסיר, ואדים החלו לעלות, והתכופפתי להריח - אז נפל לי האסימון - זה הריח של קטשופ! זה הטעם! בדיוק מזה קטשופ מורכב, מכל הריחות והטעמים השונים האלו - זה זה, זה השילוב!

טעים בצורה יוצאת דופן, ולא יוצא "דומה" לקטשופ, לא. יוצא קטשופ. אמיתי.

המקור הנפלא מכאן. החלפתי גרעיני סלרי בגרעיני כוסברה, פשוט כי לא היה בנמצא.

חומרים:

4 מסמרי ציפורן

1 עלה דפנה

1 מקל קינמון

1/4 כפית גרעיני כוסברה

1/4 1 כפית צ'ילי מיובש

1/4 כפית פלפל אנגלי (שמתי 4 גרגירים)

1 קילו עגבניות קצוצות גס

1/2 1 כפית מלח

1/2 כוס חומץ

5 כפות סוכר חום

1 בצל קצוץ

1 שן שום כתושה

הכנה:

עיטפו בבד דק את הציפורן, עלה הדפנה, הקינמון, גרעיני הכוסברה והפלפל האנגלי. קישרו היטב והניחו בסיר שטוח עם יתר החומרים. בשלו על אש בינונית עד שהבצל מתרכך, כ- 40 דקות.

הוציאו את חבילת התבלינים והשליכוה (היאורה). עבדו בבלנדר את העגבניות למחית. סננו חזרה לסיר, ובשלו על אש בינונית, תוך ערבוב מדי פעם, עד שמסמיך - כחצי שעה. הוסיפו עוד סוכר, מלח או חומץ אם אתם רוצים.

העבירו לצנצנות זכוכית נקיות וקררו.

מחזיק במקרר עד 3 שבועות.

סלט קולסלו

טוב, זה היה ממש אילתור, אבל יצא טעים להפליא. יש אינספור גרסאות לקולסלו, וזו רק אחת מהן. הבסיס של מרת'ה סטיוארט, אבל כרגיל בסופו של דבר התמקד במה שהיה בבית...

חומרים:

1/2 כרוב לבן קצוץ

1/2 כרוב אדום קצוץ

1 כף סוכר

מלח, פלפל

2 כפות שמן זית

3 כפות מיונז

כף שמן שומשום

1/3 כוס חומץ תפוחים

חצי חבילה פטרוזיליה קצוצה

שומשום

הכנה:

לערבב. לתקן טעמים (עוד חומץ/שמן/מלח).

להניח כמה שעות לספוג טעמים, ולערבב שוב לפני ההגשה.