בליני של אי-הסכמה

טוב, אז ג. ואני נקלענו לוויכוח קולינרי לגבי משמעות "בליני".
אני הכרתי בליני שהוא מעין חביתית קטנה ותפוחה מבצק שמרים, שלרוב מלווה בשחיתויות כמו גבינת שמנת, סלמון, קאוויאר ושאר מרעין-בישין.
וג. טען שבליני זה בעצם בלינצ'ס, דק דק, ואף שלף לי כאלו שאמא שלו הכינה כהוכחה.
הסברתי לג. שזה שיש לו שם של שב"כניק לא הופך אותו לצודק תמיד,
והוא טען שהוא צודק בגלל שהוא הגיע ממולדת הבליני, טענה מנצחת, לצערי.
הפסדתי בכבוד, מפוקפק משהו.
וחיסלתי את כל הבליני של אמא שלו, שלא יהיו עדויות. שיראה מה זה להתווכח איתי.




לצערי תוצאות הוויכוח ההוא הולידו דחף לא ברור להכנת וצריכת בליני, ולכן התחנפתי אליו כדי שאקבל את המתכון של אמא שלו, מה שכמובן הצליח, כי קשה לעמוד בקיסמי, אפילו לסוכן שב"כ קשוח כמו ג.

בליני של אמא של ג., עם מלית מאולתרת של בשר ותפו"א

חומרים:

בליני-

500 מ"ל חלב

3 ביצים

3/4 כוס קמח

מלית-

2 תפו"א בינוניים, קלופים

30 גר' חמאה

1/4כוס חלב

מלח, פלפל

אגוז מוסקט

500 גר' בשר טחון (אני ערבבתי בקר ועוף)

שמן זית

גזר קלוף, מגורר

בצל קטן קצוץ

1/4 ראש סלרי, קצוץ

2 כפיות שום כתוש

מלח, פלפל

הכנה:

ערבבו היטב את חומרי הבצק. צריך לצאת מרקם נוזלי, אבל לא של חלב אלא יותר בכיוון שמנת מתוקה.

במחבת טובה (כזו שלא ידבקו אליה בליני בקלות) המיסו חצי כפית חמאה. שימו מצקת מהבלילה, וסובבו כך שהמחבת תצופה היטב בשכבה דקה. הניחו עד שמתייבש החלק העליון, ואז היפכו לעוד דקה. עירמו את בליני זה על גבי זה.

הראשון תמיד מתפקשש, אין מה לדאוג.

לא צריך לשמן בין בליני לבליני, רק מדי פעם לפי הצורך.

לגבי הכמות שיש לשים במחבת כדי לקבל את העובי המתאים - ענין של אימון. ניסוי וטעיה, אין מה לעשות. אבל ניסיון וטעיה טעימים...

מלית-

בשלו את תפוחי האדמה במים עד להתרככות. סננו היטב, ומעכו יחד עם החלב, החמאה, והתבלינים.

טגנו את הבצל המחבת עם שמן זית, עד להזהבה. הוסיפו את הבשר, השום, הגזר והסלרי. טגנו כחמש דקות.

ערבבו את הפירה עם הבשר, ותבלו במלח ופלפל לפי הטעם.

שימו במרכז כל בליני כף גדושה מאד של מלית, וקפלו אותו למלבן.

אני גם אפיתי אותם אפיה נוספת בתנור, אחרי המילוי, מה שהפך את הבצק לקריספי מעט... טעים...