יום שישי, 6 ביוני 2008

המדרחום בזכרון יעקב

תות נייר - מפעל נייר ביתי בשיטות הקלאסיות. גמכן במדרחוב בזכרון
לא, אין טעות בכותרת. כשמחליטים לבקר במדרחוב של זכרון כשהטמפרטורות נושקות ל-40 מעלות (ולא ברור מאיזה צד), מקבלים מדרחום. שתינו כמויות לא מבוטלות של מים ושאר נוזלים (גלידה נחשב נוזלים. בטח שנחשב. היינו חייבים, מטעמי בריאות, אתם מבינים), ועדיין בערב הרגשתי שקיבלתי מכת חום קלה. למדרחוב שלום.

לא ממש היה לנו תכנון מוגדר מה עושים שם, למעט ארוחת הצהריים שאותה, כמובן, כן קבענו מראש. התלבטנו קצת כי בזכרון, מתברר, יש לא מעט מסעדות טובות. הבחירה נפלה על "הנשיקה", ותיכף נדווח על הביקור בה.

התחלנו את היום בטעות טקטית: אחת מאיתנו החליטה לוותר על ארוחת בוקר. כמובן שגודל הטעות התברר כשהגענו לזכרון (זה היה בערך ברבע לשתיים עשרה בצהריים), והיה עלינו לאתר מיד משהו דמוי ארוחת בוקר, כדי להציל נפשנו ממוות נורא ברעב. למרבה המזל זכרון יעקב (לפחות אזור המדרחוב - שהוא היחיד שראינו) משופעת במזון ומשתה, ולא עברו שתי דקות מאז שחנינו, ועברנו ליד דלת של מאפייה קטנה, שבה מכרו כל מיני עוגות, בייגלים ולחם, ובפרט: פלוטים. קנינו פלוט חמוד מצופה קצח (3 ש"ח), והיינו מרוצים ביותר. לא ממש שמנו לב לאן נכנסנו, אבל זה היה מקום קטן ברחוב הנדיב, קצת למטה מהצומת עם רח' המייסדים. ייתכן שמדובר בחנות המפעל של מאפיית אגמי, ברח' הנדיב 26.

משם שמנו את נפשנו בכפנו ויצאנו לטרק ארוך (שעה ומשהו בחמסין שקולה לדעתי לטרק של בערך שבוע, + מונסון + יתושים + זיעה + שק"שים + דרושים) בין מיני חנויות נחמדות. היו שם חנויות משחקים (קנינו, ברור), דברים חמודים לבית (קנינו, כן) וגלריות של ציורים ופסלים (לא קנינו. מה אנחנו, מלייאנים?). במעלה רחוב המייסדים, ממש בקצה המדרחוב, נמצא בית אהרונסון ומוזיאון ניל"י, שבו ניתן לבקר, בתיאום מראש (לא תיאמנו. אנו ספונטניים!). הסתפקנו בחיוג סלולרי לשמוע הדרכה על המקום בטלפון - באזור יש שלטים קטנים ובהם המספר שיש לחייג, רעיון נחמד מאוד.

במהלך השיטוטים קפצנו אל "הלחם מקסים", בית קפה שמוכר לחמי שאור טעימים, עוגות בחושות, עוגות גבינה, שוקולד-אספרסו, טארטלטים ועוד. טעמנו מעט מהמתוקים והתרשמנו מאוד מהאיכות. לחם זיתים ולחם תאנים ואגוזים (שניהם 18 ש"ח) התגלו בבית כהצלחה גדולה, אולי גדולה מדי: הם מסוג הלחמים שחבל לאכול עם גבינה, או חומוס, או סלט: אותם צריך לאכול "נקי". טארטלט קטן של ענבים ופרוסות שזיפים על פטיסייר (22 ש"ח) היה מצוין אף הוא. בפעם הבאה בזכרון נשב פה לקפה, ונדווח גם עליו.

הנשיקה - מבחוץ



באחת נכנסנו אל "הנשיקה". אמנם הזמנו מקומות אבל לא היה צורך. בשעת צהריים ביום חמישי, המסעדה המרווחת הייתה ריקה למעט כמה סועדים ששמו את נפשם בכפם וישבו בחוץ. ביגל טענה שנעים שם, בצייה, "כי יש רוח". אבל ידוע שביגל שקרנית.

תפריט אמצע היום של המסעדה השתנה כנראה, כי התפריט שהוצג לנו היה שונה מזה שראינו באינטרנט, והיה מבוסס על עסקיות בכמה רמות סינטה כבושה על תבשיל ארטישוקמחיר, שהיקרה בהן 92 ש"ח. המחיר כולל מנה ראשונה ועיקרית. לראשונות חלקנו סינטה כבושה על מצע תבשיל ארטישוק (תוספת 12 ש"ח) וחציל עם טחינה ועגבנייה. ביגל הזמינה לעיקרית קדרת עגל ברוטב תמרהינדי (72 ש"ח) ואנוכי בחרתי בניוקי ממולאות מוצרלה, ברוטב פטריות (59 ש"ח).

אל השולחן הוגשה קערה ובה פרוסות שני סוגי לחם כפרי, טרי וטוב. לא הוגשה חמאה. פרוסות הסינטה הכבושה היו טעימות, ותבשיל הארטישוק ששרו בו היה עדין וטעים מאוד. החציל בטחינה היה טוב אף הוא, אך חסר ייחוד. שתי המנות היו בגודל נדיב מאוד. אחריהן, בתזמון טוב, הגיעו העיקריות. גם הן היו בגודל נדיב מאוד (לא הצלחנו לסיים הכל, והמכירים את הנפשות הפועלות יודעים שזה אומר משהו). בשר העגל היה טוב קדרת עגל ברוטב תמרהינדימאוד אם כי מעט סיבי, ורוטב התמרהינדי היה "ממש מדהים" - כזה שמחייב לנגב אותו, כך שטוב שהיה לחם על השולחן. הניוקי היו טובים, והכילו כנראה גם מעט עשבי תיבול בנוסף למוצרלה. היינו מציעים לשלב להבא קצת גבינת עזים - זה יכול להקפיץ את הניוקי לדרגת אלוהות. הרוטב שלהן היה נהדר - פטריות מכל מיני סוגים, ועלי תרד. יאמי.




ניוקי במילוי מוצרלה, ברוטב פטריות

על קינוחים ויתרנו, כי בתפריט לא הייתה גלידה.
הנשיקה Il bacio
המייסדים 37
זכרון יעקב
טלפון 04-6390133



זממנו למצוא איזה גלידת מעצבים, או איזה שוקולטייר כפרי לא נודע, אבל היה חם, וראינו רק גלידריה אחת, בצומת רח' הנדיב ורח' המייסדים: Aldo - gelateria italiana. זו אמנם רשת גלידריות ולא איזה ארטיזן עצמאי, אבל היא ותיקה מאוד, וטובה מאוד. טעמנו גלידת תאנים והחלטנו שלמרות שהטעם מצוין, זה יותר מדי דומה לאכילת תאנים קרות, ופחות מדי לגלידה. לכן החלטנו לקחת שני טעמים שיאזנו זה את זה: אלפחורס ולימונענע. האלפחורס התחיל את דרכו כ"טעים, דומה לקוקוס". כלומר, עד שהגענו למרבצי ריבת החלב. מרגע זה רטטנו מאושר. גלידת הלימונענע הייתה מופלאה אף היא, טעימה ומרעננת. זו הייתה גלידה מבריקה, לא פחות (17 ש"ח לגביע ובו שני כדורים).
אז אם מישהי מצלצלת אליכם ומנסה לשכנע אתכם לקפוץ להסתובב במדרחוב של זכרון, אל תתפתו להסכים לפני שאתם בודקים את התחזית. וקחו כובע, ליתר ביטחון. ובואו רעבים.

4 תגובות:

beagle אמר/ה...

ב"הלחם מקסים" היו גם טעימות של עוגות הגבינה והשוקולד-אספרסו שלהם, ככה מונחות על הדלפק, לטובת קונים פונטציאלים שאולי מתלבטים, כאילו אין אלוהים, כאילו אין לנו עוד גלידה שמחכה לנו. חוסר התחשבות משווע.
ואני, אינני שקרנית, יש לי תפיסה מקורית של המציאות.

Sophie אמר/ה...

אאאאאאאאה!

אתם יודעים מה אני אכלתי באותו יום? סנביץ' שניצל בתחנה מרכזית חופכרמל. בארבע וחצי אחה"צ. הבשר היה רק חצי עשוי. עוד אכלתי שלוש רכבות מפוספסות וקור אימים (לא מגזימה - 13 מעלות) ברכבת שכבר תפסתי.

מרירה.

odedee אמר/ה...

זה היה שניצל עגל, לפחות?

Sophie אמר/ה...

שניצלעוף. לא שניצל אפילו. חזה עוף על האש. היה טעים אלמלא המדיום-רייר, שמתאים מאוד לסינטה ומעורר בחילה בעוף.

מישהו אמר סלמונלה?