טירמיסו

רבות כבר דובר בקרב חברי על ההתקטננות המטורפת שלי לגבי טירמיסו.
הם טוענים שזה גובל באי-שפיות, אני טוענת שמי ששם שוקולד בטירמיסו (לא כולל קקאו או שוקולד מגורר לרמת טחון מלמעלה) וקורא לזה טירמיסו, דינו אחד - חרם מתוקים עד יום מותו.
הזמנת טירמיסו במסעדה תמיד מלווה אצלי בחשש - האם יהיה לזה מספיק טעם של קפה? האם הקרם יהיה כבד מדי? דחוס מדי? האם יפזרו למעלה קקאו בשכבה עבה עבה או שיתקמצנו? האם הוא יהיה יותר אלכוהולי או יותר קפאיני?
מעטים המוקמות שמכינים טרימיסו כמו שאני אוהבת.

אתם בטח חושבים שזה בגלל שלדעתי, הטירמיסו שלי הוא הכי טעים.
ובכן, לא.
הכנתי טירמיסו שלוש פעמים בחיי, וזה האחרון הוא היחיד שמספק לטעמי, וטעמתי טעימים ממנו (בודדים, אמנם).
אבל הוא יצא טעים, טעים מאד.
הנקודה היא שטירמיסו אפשר להכין באינספור שילובים - להקציף ביצים, שלמות או מופרדות, להכין בסיס זביון או לא, להוסיף קצפת או לא, להשתמש (רחמנא ליצלן) בג'לטין כמייצב*, ועוד ועוד.

אז מבחינתי זה טירמיסו לא-מושלם אבל קרוב מאד למושלם, ומאחר וזו סטיה שהיא כולה שלי, החלטתי לפרסם מתכון.

טירמיסו כמעט-מושלם

חומרים:


1 אספרסו כפול חזק חזק חזק
2 כפות ליקר ברנדי
1 כף סוכר מומסת ברבע כוס מים רותחים
1  שמנת מתוקה
4 חלמונים
100 גרם סוכר
2-3 כפות ברנדי
500 גרם גבינת מסקרפונה
1/2 1 חבילת בישקוטים

קקאו איכותי מנופה
הכנה:

מערבבים את האספרסו עם הברנדי והמים עם הסוכר.

מקציפים שמנת מתוקה עד לקבלת קצפת יציבה. מכסים בניילון נצמד ומאחסנים במקרר.

מקציפים חלמונים וסוכר עד תערובת תפוחה קלות.

מוסיפים ברנדי ומסקרפונה לתערובת ומקציפים לקבלת מרקם אחיד וחלק.

מוציאים את הקצפת מהמקרר ומקפלים בעדינות לתערובת.

טובלים בישקוטים למשך חצי שניה בתערובת הקפה, מנערים קלות ומניחים בבסיס התבנית. יוצקים מחצית מהתערובת על העוגיות, מניחים שכבה נוספת של בישקוטים טבולים בקפה ויוצקים את חלקה השני של התערובת. מיישרים, מנקים את שולי התבנית במידת הצורך ומכניסים לקירור למשך 8 שעות לפחות. מאחסנים במקרר עד להגשה.

לפני ההגשה בוזקים קקאו.

* נו, באמת. משתמשים בג'לטין כשרוצים להגיש את הטירמיסו בפרוסות נאות ויציבות וקלות לחיתוך. אז תרשו לי להגיד אחת ולתמיד - טירמיסו לא בא בפרוסות נאות ויציבות. הוא מוגש ומתפרק ככה בקצוות, בדרך לצלחת, ריבוע עננים בטעם קפה. ג'לטין הופך אותו ללא-ענני למפגיע.