"אני שונא דרדסים!"

אבל אוכל קטן אני דווקא אוהבת.

לא, דרדסים לא מרמז שזה פוסט-החלומות של עודדי, בו הוא סוף סוף מוצא מאכל שיש לו צבע כחול ללא צבעי מאכל. הוא כבר הרבה זמן מפנטז למצוא דבר כזה, ואני טוענת שאין בטבע צבע כחול בדברים שהם אכילים, או לפחות טעימים.

ולא, אוכמניות לא יוצא כחול, יוצא סגול.

הפעם המינוח "דרדסים" מתייחס לגודל.

בגיחה האחרונה לירקן, בה נטשתי את הדובדבנים שקניתי, משל היו זניחים כמו דיסקט בעולם של שוכנס, קניתי גם בייבי-אגסים, ואותם לא שכחתי. הם קטנטנים ומתוקים, ואפשר להחזיק אותם בשתי אצבעות ולחסל אותם בביס אחד, הכי פינגר-פוד בעולם. הבאתי אותם הביתה, את האופנה האחרונה בתחום מיזעור המזון, וזממתי למלא אותם בשלל אפשרויות, החל מבשר, וכלה במרציפן. אבל בכל הזמן הזה, בו חככתי בדעתי, הם התרככו להם, עד שנותרו רק שישה ראויים למאכל. אז בלחץ זמן הכרעתי לטובת מלית גבינה.

אצתי לרכוש גבינה שתלך טוב עם אגס-דרדס. מוצרלה כיפית מבחינת מרקם, אבל אין לה מספיק טעם, וגבינת עיזים לא מחדשת דבר, וגבינה מלוחה יכולה להיות חביבה, אבל לא מיוחדת מספיק. והנה, כמו קרן אור הפורצת בין ענני מדף מוצרי החלב, גבינה מפולפלת, עם אחוזי שומן גבוהים ומרקם נהדר... אני מתה על הגבינה הזו, ופלפל שחור ואגסים זה שילוב מנצח.

מה אני אגיד לכם, יצא טעים. אפילו טעים לאללה.

מ' הכלבה-העשויה-ללא-חת ביקשה נורא יפה לטעום, ובסוף הסתפקה בדרדס ששימש אותי לצרכי סדר גודל בצילום.

היא תמיד היתה בצד של גרגמל.

מתכון רציני אין הפעם:

קחו אגסי-בייבי, וחצו אותם לשניים.

רוקנו את הגרעינים, ותרחיבו מעט את ה"באר", כי יותר גבינה יותר טעים.

מלאו בגבינה מפולפלת, ואפו בתנור חם עשרים דקות.

הגישו חם מעל סלט ירקות קר.