עיתונים של שבת

יש משהו בחלה של שבת. לא המתוקה, אלא דווקא זו המרובעת התעשייתית, זו שהכי כיף לטבול בשקשוקה ובחריימה.

דבר נפלא, חלה.

ואין כמו פרוסת חלה עבה, טבולה ברוטב אדום-חריף, תוך כדי קריאת עיתון.

ככה מקבלים את שבת המלכה.

המתכון של רפי כהן עשה אותי מחייכת מעל העיתונים של שבת.

חריימה

חומרים:

1 דג ים במשקל 2-3 ק"ג (אני השתמשתי בבורי)
1/2 כוס שמן
6 כפות פלפלצ'ומה או אריסה מרוקאית (מודה ומתוודה - אני קניתי פלפלצ'ומה מוכנה...)
3 כפות פפריקה בשמן
10 שיני שום קצוצות
1 כף קימל טחון (אני החלפתי בגרעיני כוסברה טחונים)

1/2 כף כמון
1 כף סוכר
1/2 כף פלפל לבן
1 כף מלח
4 עגבניות מרוסקות בפומפייה
3 כוסות מיץ עגבניות
1 כפית פלפל שאטה גרוס
3/4 כוס מיץ לימון סחוט טרי

הכנה:

מנקים היטב את הדג ופורסים אותו לרוחב עם העצם לפרוסות בעובי 1 וחצי ס"מ. או כמוני, קונים נקי ופרוס.

מחממים את השמן בסיר רחב ועמוק. ומוסיפים לסיר את הפלפלצ'ומה ואת התבלינים היבשים. מטגנים כדקה תוך עירבוב.
מוסיפים את השום ומטגנים כ-3 דקות נוספות.
מוסיפים את שאר המרכיבים, מביאים לרתיחה ומנמיכים להבה. מכסים את הסיר ומבשלים כ-10 דקות.
מוסיפים את נתחי הדג, מביאים לרתיחה שנייה, מכסים ומבשלים כ-10 עד 15 דקות.
מכבים את האש ומשאירים את הסיר מכוסה 20 דקות נוספות.

שוקולד שוקולד שוקולד

שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד וחמאת בוטנים שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד וחמאת בוטנים שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד וחמאת בוטנים שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד וחמאת בוטנים שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד וחמאת בוטנים שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקולד שוקול שוקו שוק שו ש וחמאת בוטנים.

המקור הנפלא

ריבועי חמאת בוטנים שוקולד קריספיים

חומרים:

בסיס קריספי-

3/4 1 כוסות אורז תפוח (ממשפחת הקורנפלקס)

1/4 כוס סוכר

3 כפות סירופ תירס בהיר

50 גר' חמאה

שכבת שוקולד חמאת בוטנים-

140 גר' שוקולד חלב

1 כוס חמאת בוטנים חלקה

ציפוי שוקולד-

85 גר' שוקולד מריר

1/2 כפית סירופ תירס בהיר

60 גר' חמאה

הכנה:

רפדו תבנית קטנה (25 על 15 ס"מ) בנייר אפיה.

שימו את האורז התפוח בקערה.

במחבת קטנה שימו 1/4 כוס מים, סוכר וסירופ. המיסו ללא ערבוב (נענעו את המחבת מצד לצד מדי פעם). הכניסו מדחום לסירופ, ובשלו עד 112 מעלות.

הסירו מהאש והוסיפו את החמאה, ערבבו ושיפכו על האורז. ערבבו היטב ושיפכו לתבנית.

הדקו בידים מעט לחות את האורז לתחתית, בשכבה אחידה. הניחו להתקרר.

הקערה חסינת חום שימו של שוקולד החלב וחמאת הבוטנים. הניחו מעל סיר מים רותחים, וערבבו עד להמסה מלאה של השוקולד, לקבלת תערובת אחידה. הניחו חצי דקה בצד, ושיפכו מעל הבסיס הקריספי, קררו שעתיים, או הקפיאו.

המיסו יחד (אני השתמשתי במיקרו, בפולסים קצרים של 10 שניות) את השוקולד המריר, החמאה וסירופ התירס. ערבבו היטב ושיפכו מעל שכבת שוקולד החלב.

קררו במקרר לשעה. חיתכו לריבועים קטנטנים.

בקיץ הארץ-ישראלי הם נמסים במהירות שיא, אז החזיקו במקרר ממש עד לרגע ההגשה.

זכרונות ילדות קפואים

לכבוד שבועות האחרון, בין שאר הקינוחים שניסיתי, הכנתי עוגה אחת שזכורה לי מילדותי.
את העוגה הזו אמא היתה מכינה לנו - עוגת שמנת קפואה. זו עוגה שמחזיקים במקפיא, וצריך לחכות כעשרים דקות לפני שאוכלים אותה, אבל אי אפשר להתאפק, ולכן תמיד שוברים ממנה, בקושי רב, חתיכות, ואוכלים אותן קפואות-קרות.
הטעם הדומיננטי הוא של שמנת חמוצה - חמצמץ, לא מתוק מדי. עוגה נהדרת.


כשהחלטתי להכין אותה, הלכתי לפשפש במחברת המתכונים של אמא. דפים מוכתמים, חלקם כבר בלתי קריאים. בסוף מצאתי. כמו כל המתכונים של ילדותי, הופיעה שם מרגרינה (בחלק מהמתכונים מופיע "גולדבנד"/"בלובנד חלבי") בכמויות מסחריות ושאר יצורים שלא נכנסים הביתה היום. המרגרינה הומרה בחמאה, והטעם הרגיש בדיוק בילדות. עדיין בכמויות מסחריות, אבל חתכתי את העוגה לריבועים קטנים, אז לא נורא... סוכר וניל הומר בסוכר רגיל, ותמצית וניל אמיתית.

העוגה קלה להפליא להכנה, ואני ממליצה לחתוך אותה כשהיא חצי קפואה, וגם לאכול ככה. סמיפרדו של שמנת חמוצה.


עוגת שמנת קפואה

חומרים:

בצק-
350 גר' קמח תופח
200 גר' חמאה
2 שקיות סוכר וניל (או 2 כפות סוכר + כפית תמצית וניל)
1/2 כוס סוכר
2 ביצים

מלית-
300 גר' חמאה
2 ביצים
3/4 כוס סוכר
3 שקיות סוכר וניל (או 3 כפות סוכר + כפית תמצית וניל)
3 שמנת חמוצה

הכנה:

מחממים תנור ל- 180 מעלות. מרפדים בנייר אפיה תבנית מלבנית סטנדרטית (חד-פעמית בינונית), ותבנית אינגליש קייק.

מפוררים יחד את כל חומרי הבצק בקערה, לפירורים. מהדקים 3/4 מכמות הפירורים לתחתית של תבנית. את הרבע הנותר מהדקים לתחתית של תבנית אינגליש קייק. אופים עד להזהבה (10-15 דקות). מקררים, ומפוררים את הבצק בתבנית האינגליש קייק.

מקציפים את החמאה, הסוכר וסוכר הוניל לתערובת אורירית. מוסיפים את הביצים אחת-אחת, תוך הקצפה. מערבבים פנימה את השמנת החמוצה.

שופכים את התערובת מעל הבצק בתבנית המלבנית. מפזרים מעל את פירורי הבצק מתבית האינגליש.
מקפיאים לפחות 4 שעות.

מוציאים לטמפרטורת חדר 20 דקות לפני ההגשה, מומלץ לחתוך כשחצי קפוא.

קלצונה ובגדים חמים

בעודי כותבת את הפוסט הזה, עלתה בי התהיה מה זה אומר עלי שכל דבר מזכיר לי אפיזודה מסיינפלד...

אבל במקרה הזה, הקישור ממש מתבקש - אחרי שהיללתי את ז'אנר הבצקים הממולאים,

לא נותר לי אלא לנסות את מלכת הזאנר, הקלצונה האיטלקית.

קלצונה הוא פשוט כיסון מבצק שמרים, ואם להקפיד - ממש בצק פיצה, שמקפלים אותו וממלאים במלית הרצויה ואופים, כמו פיצה, בטמפרטורה גבוהה. היופי של הקלצונה הינו ב"סגירה" המסולסלת של השוליים ובחריצים שמאפשרים לאדים מהמילוי לברוח החוצה בזמן האפיה.

אפשר למלא בכל דבר - בשר, גבינה, ירקות.

הבצק מפה, המלית מאולתרת - אני הלכתי על בשר ופסטו. הפסטו יכול להיות פסטו קלאסי של בזיליקום וצנוברים, או כל ממרח אחר. אני הכנתי את הפסטו האהוב עלי - פסטו פטרוזיליה ופקאן, חזק על שום. לשים כף ממנו על פסטה חמה... יאמי!

המתכון לפסטו שלי מופיע למטה.

קלצונה בשר ופסטו פטרוזיליה

חומרים (6 קלצונה גדולים):

בצק-

2.5 כוסות קמח

1 כף שמרים יבשים

2 כפיות מלח

1 כף שמן זית

1 כוס מים חמימים

מלית-

1/2 כוס פסטו (ראו הצעה למטה)

שמן זית לטיגון

1 בצל גדול קצוץ

500 גר' בשר קצוץ (אני השתמשתי בבקר עם מעט שומן כבש)

פלפל שחור

שמן זית

מלח גס

הכנה:

לבצק-

בקערת מיקסר ערבבו את הקמח, השמרים והמלח. הוסיפו את שמן הזית, ובהדרגה את המים, ולושו עם וו לישה לכדור בצק, כחמש דקות.

הניחו בקערה משומנת וכסו במגבת. התפיחו להכפלת נפח כשעה וחצי.

למלית-

במחבת גדולה ועמוקה טגנו את הבצל בשמן זית עד להזהבה. הוסיפו את הבשר, תבלו בהרבה פלפל שחור, וטגנו כחמש דקות תוך ערבוב. הסירו מהאש וקררו מעט.

ערבבו את הבשר עם הפסטו. אם חסר מלח או תיבול אחר הוסיפו בשלב זה. קררו לחלוטין.

המילוי, הקיפול והאפיה-

חממו תנור ל- 250 מעלות (או הטמפרטורה הכי גבוהה שיש לכם בתנור). אם יש אבן אפיה, הכניסו אותה לתחתית התנור. אם לא, הכינו רשת אפיה קרוב לתחתית התנור.

חלקו את הבצק לשישה חלקים שוים, וגלגלו כל חלק לצורת כדור. הניחו על נייר אפיה משומן, וכסו במגבת. הניחו לרבע שעה.

רדדו כל כדור בצק, על משטח מקומח קלות, לעיגול בקוטר 25 ס"מ. הניחו שלוש כפות גדושות של מלית על חצי מהעיגול, אבל השאירו שוליים של ס"מ ללא מלית. קפלו את הבצק על המלית כדי לסגור לחצי עיגול, והדקו היטב את השוליים.

אם אתם רוצים, בשלב זה אתם יכולים לעצב את הסגירה המסולסלת:

הניחו את קצה האצבע המורה שלכם על שולי הקלצונה, ותפסו את שולי הבצק עם האגודל מכיוון מטה. כלומר, אגודל מתחת לשוליים, אצבע מעליהם, בצק אחוז בין האצבעות. סובבו את היד מבלי לעזוב את הבצק, כך שהאגודל עכשיו למעלה, והאצבע בתוך "סיבוב" הבצק שיצרתם. הדקו והוציאו את האצבע (אתם לא חייבים, אבל אולי תרצו להשתמש בה שוב). המשיכו עד שכל הקלצונה מעוטר.

עם סכין חדה, צרו שלושה-חמישה חריצים על הקלצונה, והניחו על נייר אפיה אפיה. מירחו כל קלצונה בשמן זית ופזרו מלח גס. הכניסו לתנור עד להשחמה (10 דקות). הניחו בצד חמש דקות, ואז איכלו לתאבון.

פסטו פטרוזיליה פקאן

חומרים:

1 חבילת פטרוזיליה

1/2 חבילת כוסברה (לא חובה, ניתן להמיר בעוד פטרוזיליה)

עלים מ- 10 ענפי נענע

6 שיני שום

150 גר' פקאן קלוף

1/2 1 כוסות שמן זית

מלח לפי הטעם

הכנה:

במעבד מזון עם סכין מתכת, עבדו את כל החומרים למחית חלקה.

קינמון ושוקולד

עוגה בחושה, הכי קלה בעולם להכנה, וטעימה שזה פשע.

הנה המקור, והכנתי ללא שינוי - חתכתי לריבועים קטנטנים שליווי אותנו סופ"ש שלם בעת טיול לכנרת. כן, אותו טיול שבו אכלנו בעוגתה.

ריבועי קינמון

חומרים:

1/4 1 + 2 כפות סוכר

1 כף + 2 כפיות קינמון

1/2 1 כפיות אבקת קפה נמס

3/4 1 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

קורט מלח

3/4 כוס חלב

2 ביצים

1/2 כפית תמצית וניל אמיתית

140 גר' חמאה ממוסת ומקוררת

85 גר' שוקולד מריר קצוץ

170 גר' שוקולד מריר

35 גר' חמאה

הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות. רפדו תבנית בנייר אפיה (גודל של תבנית חד"פ סטנדרטית-בינונית).

ערבבו 2 כפות סוכר, 2 כפיות קינמון ואבקת קפה נמס בקערה קטנה.

בקערה גדולה ערבבו יחד קמח, 1/4 1 כוסות סוכר, אבקת אפיה, מלח, וכף קינמון.

בקערה אחרת טירפו יחד את החלב, הביצים, ותמצית והניל. שיפכו את הנוזלים אל החומרים היבשים וטירפו עד לתערובת אחידה. קפלו פנימה את החמאה המומסת.

שיפכו חצי מהבלילה אל התבנית. פזרו את תערובת הקינמון שהכנתם בקערית הקטנה. פזרו את השוקולד הקצוץ. כסו במחצית השניה של הבלילה.

אפו 35-40 דקות עד שקיסם יוצא יבש. קררו על גבי רשת.

לציפוי, המיסו את השוקולד עם החמאה מעל אדים. שיפכו על העוגה הקרה, ומירחו את הקרם בסימני סכין רחבים. הניחו להתקררות.

כשקר לחלוטין, חיתכו לריבועים קטנים.

בליני של אי-הסכמה

טוב, אז ג. ואני נקלענו לוויכוח קולינרי לגבי משמעות "בליני".
אני הכרתי בליני שהוא מעין חביתית קטנה ותפוחה מבצק שמרים, שלרוב מלווה בשחיתויות כמו גבינת שמנת, סלמון, קאוויאר ושאר מרעין-בישין.
וג. טען שבליני זה בעצם בלינצ'ס, דק דק, ואף שלף לי כאלו שאמא שלו הכינה כהוכחה.
הסברתי לג. שזה שיש לו שם של שב"כניק לא הופך אותו לצודק תמיד,
והוא טען שהוא צודק בגלל שהוא הגיע ממולדת הבליני, טענה מנצחת, לצערי.
הפסדתי בכבוד, מפוקפק משהו.
וחיסלתי את כל הבליני של אמא שלו, שלא יהיו עדויות. שיראה מה זה להתווכח איתי.




לצערי תוצאות הוויכוח ההוא הולידו דחף לא ברור להכנת וצריכת בליני, ולכן התחנפתי אליו כדי שאקבל את המתכון של אמא שלו, מה שכמובן הצליח, כי קשה לעמוד בקיסמי, אפילו לסוכן שב"כ קשוח כמו ג.

בליני של אמא של ג., עם מלית מאולתרת של בשר ותפו"א

חומרים:

בליני-

500 מ"ל חלב

3 ביצים

3/4 כוס קמח

מלית-

2 תפו"א בינוניים, קלופים

30 גר' חמאה

1/4כוס חלב

מלח, פלפל

אגוז מוסקט

500 גר' בשר טחון (אני ערבבתי בקר ועוף)

שמן זית

גזר קלוף, מגורר

בצל קטן קצוץ

1/4 ראש סלרי, קצוץ

2 כפיות שום כתוש

מלח, פלפל

הכנה:

ערבבו היטב את חומרי הבצק. צריך לצאת מרקם נוזלי, אבל לא של חלב אלא יותר בכיוון שמנת מתוקה.

במחבת טובה (כזו שלא ידבקו אליה בליני בקלות) המיסו חצי כפית חמאה. שימו מצקת מהבלילה, וסובבו כך שהמחבת תצופה היטב בשכבה דקה. הניחו עד שמתייבש החלק העליון, ואז היפכו לעוד דקה. עירמו את בליני זה על גבי זה.

הראשון תמיד מתפקשש, אין מה לדאוג.

לא צריך לשמן בין בליני לבליני, רק מדי פעם לפי הצורך.

לגבי הכמות שיש לשים במחבת כדי לקבל את העובי המתאים - ענין של אימון. ניסוי וטעיה, אין מה לעשות. אבל ניסיון וטעיה טעימים...

מלית-

בשלו את תפוחי האדמה במים עד להתרככות. סננו היטב, ומעכו יחד עם החלב, החמאה, והתבלינים.

טגנו את הבצל המחבת עם שמן זית, עד להזהבה. הוסיפו את הבשר, השום, הגזר והסלרי. טגנו כחמש דקות.

ערבבו את הפירה עם הבשר, ותבלו במלח ופלפל לפי הטעם.

שימו במרכז כל בליני כף גדושה מאד של מלית, וקפלו אותו למלבן.

אני גם אפיתי אותם אפיה נוספת בתנור, אחרי המילוי, מה שהפך את הבצק לקריספי מעט... טעים...

קונדיטוריה-קפה-כנרת

לסיום טיול סוף-שבוע ספונטני לכנרת, חיפשנו מקום לאכול בו ארוחת בוקר מאוחרת. בפנקס ההנחות שאפשר למצוא בכל צימר, הופיעה "עוגתה", קונדיטוריה-בית קפה בקיבוץ כנרת (לא המושבה).

כנרת תמיד מזכירה לי את ה- A-Z הלונדוני, בו כל שם מופיע עשרות פעמים - כיכר, רחוב, סמטה, שדרה - כולם באותו שם, במקומות שונים לגמרי על המפה. אז כנרת הקיבוץ, לא המושבה, כן?

מבחוץ המקום נראה כמו אזבסטון קיבוצי נפוץ, או במילים אחרות - לא משהו.

נועה נשארה ברכב ושלחה אותנו לבדוק את הפנים, האם מבאס כמו החוץ.

מה אומר לכם, זה כמו הבקבוק של ג'יני, נראה אחרת לגמרי מבפנים. מיד שלפנו את נועה מהמכונית והצעדנו אותה פנימה.

היינו היחידים שם, ביום ראשון בשתים-עשרה בצהרים, והשירות היה קשוב ואדיב.

הקונדיטור במאפיה בחדר האחורי רידד בצק פריף לתבניות פאי אישיות. התאפקתי לא להסתנן פנימה ולהציץ לו מעל הכתף.

הלכנו על ארוחת בוקר ב- 45 ש"ח.

לשולחן הגיעו קעריות עם גבינת שמנת, לבנה, גבינה מלוחה (פטה לדעתי, נהדרת), ריבה, לחמניות מצויינות, לחם שיפון, ואפילו פלוט אחד. הכיף היה בכל ה"קטנטנים" החמודים - בטטה אפויה, ממרח עגבניות, ממרח זיתים, וההכי הכי טעים - ממרח אגוזי מלך, שומני ואגוזי, מי צריך חמאה בכלל...

שתי ביצים וסלט ירוק לצידן הגיעו לשולחן, יחד עם השתיה הקרה.

את הקפה כבר לקחנו עם עוגת גזר (הקפה נכלל בארוחת הבוקר, העוגה לא).

הרשו לי להגיד משהו, וזו לא הצהרה שנאמרת בקלות ראש - זו היתה עוגת הגזר הטובה שאכלתי מעודי.

זהו, אמרתי. רכה וממלאת ומנחמת ומתוקה בדיוק במידה.

היא הגיעה עם כדור גלידה וניל (בחיי, מעולם לא חשבתי להגיש עוגה בחושה מז'אנר הבריאות עם כדור גלידה) וזה היה שילוב מנצח.

ואז הרגשתי מוכנה לחזור לעבודה למחרת.

עוגתה

קיבוץ כנרת (לכו לפי השילוט)

04-6759687

אמפנדס, סי?

בצק ממולא זה דבר נפלא. יעידו כל חובבי הבורקס, דים-סאם, והכיסונים למיניהן שבצק ממולא זה שוס לא רגיל.

החלטתי להכין אמפנדס לראשונה בחיי, וכמו תלמידה טובה, הלכתי לויקיפדיה לקרוא קצת.

לא יאומן כמה סוגים יש, בהתאם לכל ארץ מוצא. בספרד זו מנה גדולה, מעין פאי, שנחתך למשולשים, ובארצות הדרום-אמריקאיות אלו כיסונים קטנים ממולאים. בשתי הגרסאות מדובר על בצק פריך יחסית, אפוי או מטוגן לקריספיות.

מאחר והתמחות באמפנדס לפתע נראתה לי כמו משהו שצריך להקדיש לו יותר מיום אחד במטבח, החלטתי פשוט לאלתר לפי הרגש מלית שנראתה לי טובה.

את הבצק אימצתי מפה, רק שאפיתי במקום לטגן. למי יש כח לשמן עמוק בחום הזה.

הניסיונות הניבו תוצרים נפלאים, שנבלסו ע"י מבוגרים וילדים כאחד.

כמויות המליות המצוייינות במתכון מספיקות לכמות אחת של בצק (כלומר הכינו רק מלית אחת לכמות הבצק הרשומה)

אמפנדס (כרישה-גבינה-בייקון, ותפו"א-אנשובי-פלפל) - כ-30 לא-גדולים

חומרים:

בצק-

1/2 3 כוסות קמח

1/2 2 כפיות מלח

2 כפיות אבקת אפיה

1/2 3 כפות שמן

1 ביצה, טרופה קלות

3/4 כוס מים

חלמון טרוף עם מעט מים - למריחה

1 חלבון מעורבב במעט מים ל"הדבקה"

מלית 1-

2 כרישות פרוסות

50 גר' חמאה

100 גר' בייקון פרוס לרצועות דקות

1 כוס מוצרלה

1 כוס קשקבל (אני השתמשתי בקשקבל של מחלבת "עיברי", לא רע בכלל)

1 כוס צימוקים

מעט אגוז מוסקט

מלח, פלפל שחור

2 חלבונים

מלית 2-

3 תפו"א גדולים מבושלים וקלופים, ומעוכים קלות (לא פירה חלק לגמרי, תשאירו גושים)

3 פלפלים אדומים קלויים, קלופים, קצוצים גס.

2 קופסאות שימורי פילה אנשובי, קצוצים

1 כוס מוצרלה

מלח, פלפל שחור

צ'ילי גרוס

הכנה:

בצק-

בקערת מיקסר עם וו גיטרה ערבבו את כל החומרים היבשים. הוסיפו את השמן, הביצה והמים ועבדו לכדור בצק.

הניחו בקערה משומנת, כסו במגבת והניחו לחצי שעה בצד.

מלית 1-

במחבת, טגנו את הבייקון להשחמה, והציאו לצלחת.

באותה מחבת שימו את החמאה, ואדו את הכרישה עד שהיא מתרככת, עם מכסה. הסירו את המכסה וטגנו עוד חמש דקות להזהבה. הניחו שיתקרר.

ערבבו את כל החומרים עם הכרישה והבייקון.

מלית 2 -

ערבבו את כל החומרים.

מילוי ואפיה-

חממו תנור ל- 180 מעלות

חלקו את הבצק ל- 30 חתיכות בצק. גלגלו אותן לכדורים, ורדדו בעזרת מערוך על משטח מקומח קלות.

הניחו כף מהמלית הרצויה על חצי מהעיגול, כשאתם משאירים שוליים חשופים על אותו החצי, של כס"מ.

מירחו את השוליים (בעזרת האצבע, או מברשת דקה אם אתם מקפידים) בחלבון הטרוף.

קפלו את הבצק (החצי "הפנוי") מעל המלית, והדקו את השולים.

בעזרת מזלג מקומח ליחצו את השוליים והדקו היטב.

הניחו על תבנית עם נייר אפיה, ומירחו בחלמון.

אפו עד להשחמה קלה.

ניתן להקפיא מיד אחרי האפיה, ולחמם בתנור - יוצא כמו חדש.