חגי תשרי רק עברו, אז אפשר עדיין לדבר איתכם על לוביה, נכון?
אצלנו בראש השנה אוכלים לוביה, כמו אצל רבים אחרים, ואנחנו כמעט תמיד מוצאים בשוק לוביה ירוקה, ארוכה ארוכה, ומבשלים אותה עם רוטב עגבניות, ומגישים עם אורז בערב החג.
השנה, החמסין הארור גמר על כל תוצרת הלוביה. במקום היחיד שמצאתי היא היתה כ"כ מסכנה ועלובה, שלא טרחתי אפילו לקנות, והלכתי ישר על הלוביה היבשה.
למרות שאני שומרת חסד נעורים ללוביה הירוקה, זו הפעם הראשונה שהכנתי לוביה יבשה ברוטב עגבניות, והיא נהדרת, באמת.
ראשית, היא פוטוגנית להפליא, שחורת עין וצחורת פנים.
שנית, יש בה משהו מנחם, בדיוק כמו שעועית לבנה. אני יודעת, אני מוזרה. שעועית לבנה ברוטב עגבניות, כשהיא באה בליווי אורז, היא קומפורט-פוד בשבילי. אז גם הלוביה ככה. רק שיש בה משהו עדין יותר משעועית.
במתכון לא הכי מסודר, כי אין בו כמויות, אבל אני סומכת על היכולת שלכם לטעום ולהחליט מה להוסיף.
לוביה יבשה ברוטב עגבניות
חומרים:
לוביה
בצל
שמן לטיגון
קופסת עגבניות מרוסקות גדולה
מעט רסק עגבניות
מלח, פלפל
פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה
גרעיני כוסברה טחונים
הכנה:
השרו את הלוביה במים למשך 4-8 שעות. סננו.
פירסו את הבצל לרצועות וטגנו בשמן עד לצבע זהוב. הוסיפו את התבלינים וטגנו דקה.
הוסיפו את הלוביה, העגבניות, הרסק, ומים לכיסוי.
הביאו לרתיחה, הנמיכו את עוצמת הלהבה, ובשלו עד לריכוך. אצלי לקח די הרבה זמן, והוספתי מים רותחים פעמיים.
אז תהיו עם היד על הדופק.
6 תגובות:
הפתעת אותי יקירתי, הייתי בטוחה שתשימי משהו של ה-
Black Eye Peas.
גם אני הכנתי בראש השנה לוביה אבל כנראה שלא ריככתי מספיק אז יצא קצת מאתגר...
ננסה לפי הוראותיך בפעם הבאה.
זאת מלונדון
אורז ופסוליה - האוכל המנחם האולטימטיבי מבחינתי. מעורר זכרונות מבית סבתא ומנה שהיתה ארוחת הצהריים שלנו בימי שישי במשך שנים.
סבתא שלי ואחריה אבא שלי תמיד בישלו לוביה יבשה לראש השנה. אני הייתי הראשונה שבישלה לוביה ירוקה והיא לא התקבלה בברכה. הלוביה של סבתא הושרתה לילה שלם ולאחר מכן בושלה עם הסלק (זה של "יסתלקו") וקיבלה את צבעו.
ואכן אלו הם....
טעיתי, טעה, טעות, טועים....
זאת מלונדון
כן, כו, לונדונית, זה הם.
קצת צפוי, לא?
אבל השיר חביב עלי.
אודליה, אצלנו הפוך, היו שהרימו גבה עקב המעבר ללוביה יבשה, ואפילו הרהיבו עוז להציע להכין שעועית ירוקה במקום. אני אומרת לך, עזות מצח שכזו... ;-)
יווווו... לוביה. זכרונות ילדות.
סבא שלי נהג לגדל אותן בשיחים ובישלנו אותן במים. לבזוק מלח ולאכול ככה. לא צריך יותר.
שנים (שסבא כבר לא מטפח גן ירק בגלל הבריאות) שלא אכלתי לוביה.
ולנסיה, בשנים שאינן שחונות אפשר למצוא לוביה ממש טובה בשווקים, אין סיבה לא לרענן את הזכרון המשפחתי :-)
הוסף רשומת תגובה