שונא מתנות יחיה?

לפני כמה שבועות הוזמנו לאכול חינם באיזה מקום קטן בת"א. מכיוון שההזמנה לא הייתה בזכותי אלא בזכות בן זוגי, אני מרגיש פטור לגמרי מלספר לכם באיזה מקום מדובר, מה עוד שהפוסט הזה הוא לא על האוכל שם. המקום הוא מין חנות פיצפונת לכל מיני מאפים ומתוקים, ויש להם אזור ישיבה קטן שבו אוכלים ארוחות בוקר וצהריים. בופה חלבי במחיר קבוע ולא יקר.

הגענו בשתיים בצהריים. בערך חצי מששת השולחנות במקום היו מלאים. לקחנו צלחות ועברנו על המנות בבופה, שמים בצלחת מעט מרוב המנות - הלא הגענו לשם ביקורת, והתפקיד מחייב לטעום מגוון תבשילים. התיישבנו והתחלנו לאכול.

האוכל לא היה משהו מיוחד. כמה סלטים די טובים, פלפלים ממולאים אורז, עלי גפן ממולאים, פשטידה או שתיים - וגם אגרולים, דים סאם וסושי. מסוג השילובים שרק בתל אביב אפשר למצוא. גם השתייה בשירות עצמי - מים, לימונדה וכו'. היו במקום כמה מלצריות שגם עבדו במקביל בחנות, הן בעצם היו אחראיות בעיקר על הגשת קפה - הוא לא היה בשירות עצמי.

כמה דקות אחרי שהתיישבנו הגיעו שתי נשים בנות 50+ והתיישבו בשולחן לידנו. הן העמיסו את הצלחות שלהן בכל טוב, ממש ערמו עליהן מגדל קטן. מי שראה את הפרק ב"רמזור" שבו איצקו עושה כמה סבבי העמסה במסעדה במלון באילת - בערך ככה. הרמתי גבה קצת, אבל שיהיה, מה זה ענייני.

בשלב הזה אנחנו כבר מיצינו את האוכל, וחזרנו לבופה לטעום מהמתוקים. לקחתי צלוחית והנחתי עליה שני כדורי שוקולד ושני ריבועי עוגיות. חזרנו לשולחן וטעמנו מהם. הכדורים היו טעימים, העוגיות לא. בשלב הזה המלצרית הביאה את הקפה שלנו, וגם צלוחית עוגיות מהחנות - סוגים שלא היו בבופה. האמת היא שכולן נראו כמו אותו בצק פריך שרק נתנו לו צורות שונות, ונדמה לי שבקושי טעמתי מהן (אבל לכו תדעו, הזיכרון מתעתע כשמדובר בדברים כאלה).

בשלב הזה גם שכנותינו בשולחן הסמוך הגיעו לשלב המתוקים. כשהן חזרו מהשולחן הופתעתי לראות שכל אחת לקחה צלחת, ולפחות זו שישבה מולי, העמיסה בה לפחות שישה או שמונה כדורי שוקולד - ועוד כמה עוגיות מהצד. זו שישבה בגבה אלי לקחה צלחת נפרדת, שראיתי רק לרגע אבל באותו מבט חטוף התרשמתי שגם הצלחת שלה מלאה כהוגן.

איך לומר? קצת התפלאתי. האוכל אמנם לא היה הכי טעים שפגשתי, אבל הוא היה טוב ומשביע, ובכמות ללא הגבלה. איך אפשר לאכול כל כך הרבה מתוקים אחרי שהן העמיסו את הצלחות במנות ראשונות ועיקריות?

ההסבר לא איחר לבוא, שכן זו שישבה ממולי לקחה את המפית שלה, ובאלגנטיות רבה הכניסה לתוכה את כל כדורי השוקולד, ואז הכניסה את המפית הממולאת אל התיק שלה. נדמה לי שגם זו שמולה עשתה משהו דומה, אבל מאחר שראיתי רק את הגב שלה, אני לא יכול להישבע על זה. הייתי די בשוק. כמה עולה כדור שוקולד כזה? חצי שקל? שקל? הרי זה על גבול הגניבה, אם לא גניבה ממש - אמנם בופה הוא ארוחה במחיר קבוע, אבל אין הכוונה שהסועדים ימלאו כלי קיבול במזון...

אבל זה עוד לא נגמר. כשהשתיים ראו שאנחנו קיבלנו צלחת עוגיות עם הקפה, הן מחו בפני המלצרית. גם הן רוצות!

המלצרית הנחמדה הלכה להביא עוגיות עבורן, והן בינתיים קמו לסיבוב מתוקים נוסף. הפעם, אני מודה, הסתכלתי עליהן במכוון ולא במקרה, ואכן כל אחת מהן חזרה לשולחן עם צלחת עמוסה כדורי שוקולד, ועוד צלחת ובה כמה פרוסות עוגה. כשהן התיישבו הגיעה המלצרית עם העוגיות שלהן, שאלה אם הכל בסדר ופטפטה איתן במשך דקה. באותה הדקה הן לא נגעו בכדורי השוקולד. אבל כשהמלצרית הלכה, זו שמולי הושיטה יד לשולחן הסמוך לה, נטלה משם מפית (הרי המפית שלה, כזכור, כבר הייתה בתיק שלה, מלאה כדורי שוקולד), מילאה אותה בכדורי השוקולד, והכניסה אותה לתיק.

בשלב הזה הן התפנו לטעום מהעוגיות שהמלצרית הרעיפה עליהן.

תגידו, רק לי זה נראה כמו שריטה עמוקה? הנשים האלה לא היו ניצולות שואה. מה זה? מין קמצנות מטורפת? מין אקט של "הנה, דפקנו אותם"? אפשר לראות דבר כזה בארץ תרבותית כלשהי? אתם הייתם עושים את זה?

אני יודע, הרבה שאלות. אבל באמת שאני צריך קצת תשובות.