יום שבת, 28 במרץ 2009

חגיגות יום הפאי!

כן, כן, אני יודעת. אנחנו גיקים. בסדר.
הגיק הוא הסקסי החדש, תתמודדו עם זה.
יום הפאי הבינלאומי נחגג כל שנה בארבעה עשר למרץ (נו, 3.14).
התאספנו, כמה בעלי בלוגים בנושא אוכל, לחגוג אותו יחדיו.

בעצם, בכלל לא התכוונו, אנחנו אנשים לא מסודרים בעליל. קבענו את הארוחה לפני חודש, בכלל מתוך כוונה לחנוך את המטבח החדש של מונא, ויומיים לפני המועד נזכרנו שלא החלטנו מה מכינים. מזל שהסתבר לנו שבמקרה יום הפאי, אחרת עוד היינו מסתפקים בלחם צר ומים לחץ.
בהתכתבות מיילים ארוכה, הוחלט כי מכינים פאי רועים, ופאי שוקולד, וכל היתר מאולתר.


מוס קנדי, מסתכל על הבלגן שעשינו במטבח שהיה כה מדוגם עד לפני רגע, ולא מאמין למראה עיניו.

אז מי היה:
מונא מ"תופינים", לא-סוגרת מ"לא סוגרת ת'פה", ונציגי בלוג זה - עודדי, סופי, ואנוכי. נוספו גם בני הזוג של סופי (מ) ועודדי(ג), ואף צאצאם של סופי ומ' (ג), שהצליח לישון עד שלב הארוחה, חרף כל הרעש שהקמנו.

למנה ראשונה, אני הכנתי כריכים קטנים עם סלט ביצים ביוגורט, ונישנשנו גם לחם שמונא אפתה, טרי טרי וחם, עם ריבת תות תוצרת בית (גם של מונא) וגבינת קממבר (קנויה לגמרי). דרך אגב, "נישנשנו" היא מילה מאד קשה לכתיבה. נסו ותיווכחו.

לא-סוגרת מפנטזת על שובה כבר חודשים ארוכים. היא הגיעה לחגיגות יום הפאי חצי חולה ועם גוון עור ירקרק, כך שהיינו בטוחים שהיא לא תצליח לאכול דבר וחצי דבר. והנה, בפתיחת הארוחה, מניח ג' עם השולחן את השובה שאימו הכינה. אמא של ג' יודעת להכין שובה, כך אמרו המבינים. שכבות של דג מלוח (הרינג), סלק, ביצה, ותפוחי אדמה, יוצרים את העוגה הזו, שהגיעה בתבנית עגולה, ולכן היתה ראויה להכלל בחגיגות יום הפאי.
לא סוגרת, לקחה בחשש כף אחת של שובה לצלחתה. הרי כבר כ"כ הרבה זמן היא מחכה לזה, למרות שהיא חולה, היא יכולה לפחות לטעום ביס קטן, לא?
והנה השובה, כמו פרח לב הזהב, החזירה צבע ללחיים של לא-סוגרת. עם כל כף שהיא אכלה, היא הלכה והתחזקה. ככל הנראה יש לשובה כוחות מיסטיים לא ברורים, או ששילוב של סלק ודג מלוח הורג גם את הוירוסים העקשניים ביותר. לאחר שחוסלה חצי תבנית שובה, לא-סוגרת כבר היתה חזקה מספיק לאכול מהכל. כמו קסם זה עובד.


ים של דמעות בשתי עיני. ליבי זועק, שובה אלי.

התחלנו בהכנת פאי רועים. או שפרד'ס פאי. או מק'דרימי פאי. כל אחד והקונוטציות שלו. המתכון הבסיסי אומץ מספרון קטן שהיה אצל מונא (מאפי פאי קלאסיים, מהסדרה הקטנה לבישול עולמי), עם מתכון שתורגם והוכשר, ובסופו של דבר אולתר לפי מה שנראה לנו סביר.

מק'דרימי פאי

חומרים:

1 בצל גדול קצוץ
שמן זית לטיגון
1 קילו בשר טחון (מעורב בקר וכבש)
מלח, פלפל
1 בצל גדול קצוץ (נוסף)
25 גר' חמאה
1/4 כוס קמח
1/2 1 כוסות ציר עוף
1/2 כפית גרגירי חרדל (טחונים במכתש ועלי)
2 כפות רוטב ווסטרשייר
מלח, פלפל

4 תפו"א גדולים
50 גר' חמאה
1/2 כוס ציר עוף
מלח, פלפל שחור


הכנה:

יש לטגן בצל אחד במעט שמן זית, להזהבה.
להוסיף את הבשר, לטגן כמה דקות, לתבל במלח ופלפל, ולהסיר מהאש.
באותה מחבת, יש להמיס את החמאה, ולטגן בה את הבצל השני, להזהבה. להוסיף את הקמח ולטגן צבע זהוב כהה, ולהוסיף את ציר העוף, בהדרגה, תוך בחישה מתמדת, עד לרוטב בשמל בסמיכות בינונית.
בשלב הזה הוסיפו חזרה את הבשר, החרדל ורוטב הווסטרשייר, ומלח פלפל, ובשלו עוד כמה דקות.
העבירו לתבנית (זכוכית או חרס).

יש לבשל את תפוחי האדמה במים, וכשהם רכים לגמרי יש לסנן, להוסיף את החמאה, התבלינים וציר העוף, ולמעוך לפירה רך. אל תתקמצנו על הפלפל השחור הגרוס.
סדרו את מחית תפוחי האדמה על הבשר, כך שיכסה לגמרי את שכבת הבשר, ובעזרת מזלג סמנו שתי וערב על הפירה.

אפו בתנור בחום בינוני, כחצי שעה, עד להזהבת הפירה, ובעבוע עדין של הבשר.



נגמר!

את הקינוח, אלתרנו על בסיס מתכון מהספר של רפי כהן וישראל אהרוני, 'אופים בבית'. רצינו שוקולד, רצינו ערמונים, ובסוף החלטנו על פאי המשלב את שניהם. במקור, מלית השוקולד-ערמונים נאפית על בסיס בצק עלים, 50(!) דקות. נראה לנו מוגזם, וגם לא היה לנו בצק עלים.
המרנו בבצק פריך. היו לנו דיונים רבים האם צריך אפיה עיוורת, ורק אח"כ אפיה נוספת על המלית, אבל אמרנו לעצמנו שאפיה של 50 דק' מספיקה, ואין צורך גם באפיה עיוורת.
טעינו. היינו צריכים לאפות 25 דקות בלבד, כי המלית כבר החלה להתייבש ליד השוליים, ועוד היתה מעט רכה בפנים (בקיצור, המלית הגיעה בדיוק לשלב שרצינו), והבצק עוד לא היה אפוי לחלוטין. מסקנה - זמן אפיה של 50 דקות, כפי שמופיע בספר, הוא מוגזם עבור המלית. אז הכינו במשך 25 דק' עם בצק עלים, או אפו אפיה עיוורת עם בצק פריך, ואז שוב עם המלית 25 דק'.

מלית לפאי שוקולד ערמונים

חומרים:

250 גר' ערמונים מקולפים (כאלה שקונים בואקום)
1 כוס חלב
4 כפות סוכר
200 גר' שוקולד מריר
1 מיכל שמנת מתוקה
2 ביצים טרופות


הכנה:

בסיר קטן שמים את הערמונים, החלב והסוכר. מביאים לרתיחה ומבשלים עוד רבע שעה, עד שהחלב נספג בערמונים. מועכים את הערמונים בסיר (אנחנו השתמשנו במעבד מזון, כי באמת, לא נמעכו באף צורה אחרת, למרות שהיו רכים מספיק לאכילה). בסיר ממיסים את השוקולד עם השמנת המתוקה, תוך ערבוב. מצננים מעט, ומוסיפים את הביצים הטרופות, ומחית הערמונים. מערבבים לתערובת חלקה.

שופכים על התחתית הרצויה, ואופים 25 דק', עד שהמלית נסדקת מעט ליד השוליים.
מקררים על רשת, ומגישים בטמפרטורת החדר.


רך וקרמי...

כמובן שקינוח אחד אף פעם לא מספיק, אז היו גם עוגיות כורכר (מתכון בפוסט נפרד, בקרוב), ועוגת שמרים-שוקולד נהדרת של מונא, שפוסט עליה תוכלו למצוא פה.

יום פאי שמח לכולם!


13 תגובות:

Sophie אמר/ה...

מונטי. למוס קוראים מונטי. מונטי מוס.

אנונימי אמר/ה...

למה מונא לא כותבת יותר בבלוג שלה?

בילי

Shir26 אמר/ה...

מממ.......
זו הפעם היחידה שיש יתרון אמיתי בלהיות גיקית - ולא קראתם לי?

ו..מונא מטבח סקסי יש לך.......תתחדשי!

לא סוגרת ת'פה אמר/ה...

אויש, הכל היה כל-כך טעים.
בכלל לא הבנתי לא אפוי, כן אפוי, היה פאי מצויין. כל הפאיים היו מצויינים.
והוירוס רק לקח הפוגה לכבוד כל האוכל הזה. אח"כ הוא חזר...
אבל העיקר שהיה חג שמח. ותודה לאמא של ג.וגם לכולכם.

beagle אמר/ה...

מונטי!!! שם מעולה למוס!

בילי, לדעתי מונא פשוט עצלה, וזה שהיא שיפצה מטבח זה לא תירוץ. אני מניחה שהיא תבוא להגן על עצמה עוד מעט, אז אני לא אסתכסך איתה ;-)

שיר'קה, ביום חמישי תהיה לך הזדמנות להציע לי הצעות מגונות לשיתופי פעולה במטבח. אני רואה פוסט אורח שלך באופק...

לא-סוגרת, הוירוס חזר כי הפסקת בשלב מסויים לאכול שובה. היית פשוט צריכה להמשיך, עד למחרת, לאכול שובה ברציפות. זה כבר היה מחסל אותו לחלוטין.

odedee אמר/ה...

אכן היה טעים טעים.

רציתי רק לציין, למען הסר ספק, שאין זהות בין בן זוגי ג' לבין ג' בנם של סופי ובן זוגה.

או בקיצור - סופי היא לא חמותי.

Droli אמר/ה...

ממ איזה יופי.
ואני בכלל לא ידעתי שאני חברה של גיקים.

מונא אמר/ה...

אני מכחישה במרץ כל קשר לגיקיות, אבל מודה באשמה בעניין העצלות.
היה נפלא, תודה שבאתם להתארח ושסבלתם את הפאניקה שלי למראה השובה. אני שמחה לבשר שכל כתמי הסלק ירדו לחלוטין מהמפה, כך שאתם אפילו מוזמנים שוב.

beagle אמר/ה...

עודדי, אני חושבת שזה דווקא היה משעשע אם סופי היתה חמותך... ואז היא היתה יכולה להגיד לך דברים כמו "אני אשב לי לבד בחושך, בזמן שאתם מבלים עם החברים הצעירים שלכם, אחרי שאני הרגתי את עצמי במבטח בשבילכם. לא נורא. בשביל זה אני פה."

מיכל, כן, את אכן חברה של גיקים. למרות שמונא מכחישה. אל תאמיני למילה שהיא אומרת. היא עוד תחת השפעות חרדת הסלק.

odedee אמר/ה...

"הרגתי את עצמי במבטח"?

נדמה לי שיש פה אמירה פרוידיאנית רצינית.

ואיפה המתכון המובטח לעוגיות כורכר?

beagle אמר/ה...

אללי... פרויד אכן היה חוגג. היה קונה בלונים ומשרוקיות, ופארטיייי!!! על פליטת הפה שלי. תקופה קשה בעובדה, שמים לב?

עוגיות כורכר אחרי פסח. אנשים רוצים מצות עכשיו, משוועים למצות.

אנונימי אמר/ה...

נראה מעולה! אני כבר יודעת איזו חברה תקבל את העוגה ליומולדת שלה עוד שבועיים..יאממ
אבל - איזה חום מומלץ לאפות? ואולי יש באמתחתך מתכון לבצק פריך?

תודה מראש..לילו

כלי מטבח אמר/ה...

אני מעדיף להתנתק מהחגיגות המתמטיות ההזויות של יום הפאי ולהתמקד יותר באוכל - כמה שעות במטבח ויוצאים מספר פאיים מהממים, טעימים ושאפילו לא מתחלקים במספר ראשוני :)