לא-ריבה

ביום שני האחרון, הוזמנו - עודדי וביגל - לסדנת בישול וטעימה מודרכת של שמן זית מתוצרת יד מרדכי.
גילוי נאות - האירוע היה חינמי למוזמנים, ובתום הסדנה קיבלנו סלסלת מוצרי יד מרדכי - אחת לכל אחד מאיתנו.




היה כיף לפגוש לראשונה את הפנים שמאחורי חלק מבלוגי האוכל החביבים עלינו, וגם למדנו לא מעט על שמן זית - איך מכינים אותו, איזה סוגים יש, מתי מוסקים אותו, מהם זני הזיתים הגדלים בארץ, ועל מנת חלקם של טועמי שמן זית מקצוענים. הידעתם, למשל, שזן הזית הנפוץ בארץ הוא ברנע - פיתוח של פרופסור שמעון לביא?

שורת כוסיות שמן זית, מוכנות לטעימה

הסדנה הייתה מעניינת מאוד, ואלעד מיד מרדכי (ואנחנו קובעים פה אחד שהוא חתיך, אם כי תפוס) שפע ידע וסיפורים בנושא. הידעתם שטועמי שמן מקצועיים אינם יכולים לטעום יותר מחמישה שמנים ברצף, וכי בין השמנים מנטרלים את הטעמים בשתיית מים ואכילת תפוח ירוק? שמן טועמים כשהטמפרטורה שלו היא 28 מעלות, לכן ערסלנו את כוסיות השמן ביד (לחמם אותן מעט), תחבנו את אפנו להריח את הארומה, וניסינו לאתר תכונות כמו "עשבוניות", "פירותיות", "חריפות" וכדומה. בסה"כ טעמנו שלושה שמנים זניים - single malt. חלקם חרכו את גרוננו בתחושת צריבה מפתיעה, ואז קינחנו בשמן רביעי - תערובת זנים המכונה "ירוק רענן" (אותה משווקים בארץ בבקבוקים כהים ועגולים, כמו יין), וביגל טוענת שהיא הייתה הטעימה ביותר.

שלושה זנים

על החלק הקולינרי היה אחראי חיים סלמון, שף בקפה גידי ברמת גן. התפעלנו משליטתו בסכין ומאיך שהוא תפעל את המשתתפים בסדנה (ואת כל מי שהיה באזור), והעביר אותה ובחן ובהומור רב.

לפני ההסבר המקצועי - בישלנו (שזה קוד ל"עזרנו לשף חיים סלומון להכין ארוחה") ואחריו - אכלנו.

מהביל

אז מה היה לנו?

• פטה כבד עוף שהוגש עם שני מעדני פרי של יד מרדכי - תאנים ופירות יער
• רוסטביף מנתח אנטרקוט של 4 ק"ג, מלא שיני שום, מרוח בחרדל ומצופה ברוזמרין ובטימין
• אורז מטוגן עם ירקות וחמוציות
• סלט עגבניות עם קונפי שום ואגוזי מקדמיה
• פטריות ממולאות בתערובת ירקות, בטיגון עמוק, ברוטב אסייתי
• גלילות סינטה במלית בשר טחון ורוטב יין ודבש
• פוקצ'ה עם ירקות קלויים והרבה שמן זית
• סופלה (לפי הגדרת השף, אבל בעצם - פונדנט)

פטה כבד עוף

גלילות סינטה - לפני טיגון

הסדנה הייתה כשרה, מה שאומר לצערנו שהפטה הוכן עם מרגרינה וג'לטין והיה בינוני (אומרת ביגל, כי עודדי לא נוגע בכבד), וה"סופלה" שהוכן גם הוא עם מרגרינה, דמה לעוגה בחושה שנאפתה חלקית. ביגל מוסיפה שסופלה אמיתי עושים מחלמונים מוקצפים ובסיס של רביכה, כפי שתוכלו לראות פה.
ביגל חששה לרגע שהמרגרינה לא תסכים להתמוסס בשוקולד, כי לפלסטיק יש עקרונות נגד השתלבות באוכל. מצד שני ביגל לא נגעה במרגרינה עשר שנים, אז מה היא מבינה?

פונדנט

יצוינו לטובה האנטרקוט והרוטב לפטריות, שהיה חזק על הגי'נג'ר והמירין (אפילו שעודדי הכין אותו).

רוסטביף אנטרקוט ורוטב אסייתי

בסופו של דבר, המנצחת הגדולה מבין המנות הרבות, הייתה הפוקצ'ה, שאיתה סיימנו את הארוחה, בהספגה בתערובת של שמן זית וחומץ בלסמי. ייתכן שזו עדות לאיכות שמן הזית, וגם הוכחה לאמרה הידועה "הכי פשוט - הכי טעים".

הפוקצ'ה תופחת - המנצחת של הערב


פירמידה של שמפניה. טוב, של שמן זית. זה היה בשלב שביגל התחילה לצלם כל מה שהיה מולה.

ביגל גם בחנה איך נראים דברים במשקפי שמן זית (או דרך כוסיות שמן זית).
ופה, טבעת פרחונית במיוחד.