יום חמישי, 29 בספטמבר 2011

טובעת בניירת

אתם מכירים את הסרט המופתי "ברזיל" של טרי גיליאם?
נהדר. שילוב של פנטזיה פסיכית לגמרי, עם ביקורת נוקבת על בירוקרטיה, על מעמדות, ועל היכולת ללכת לאיבוד בתוך ההמון. וגם קצת על חלומות. גם ויזואלית הסרט נפלא.
יש שם קטע שחרוט אצלי בזכרון, אדם הולך ברחוב ולפתע מתחילים להתעופף ברוח ניירות, המון ניירות, והכמות הולכת וגדלה, והם מתערבלים סביבו, ונצמדים אליו, והוא מנסה להלחם ברוח והניירות, ולא מצליח, עד שבסוף הם חונקים אותו והוא נעלם בין כל הניירת.
מה שנקרא, מטאפורה ברורה.
בימינו, אני כבר לא נעלמת בתוך ניירת, אבל כן בתוך סידורים.
בנק ודואר וקניות ורופא ושיננית ודיקור וירקן וצריך לזכור לשלם ארנונה ולהכין צ'קים לועד בית וללכת לטפל כבר בדיבורית של האוטו שעושה צרות.




מותשת מכל הסידורים, אני נזכרת בהוא שטבע בניירת.
ובמיוחד כדי לרומם את רוחי אני מכינה עוגת שמרים-ניירת, כזו שיש בה דפים דפים של בצק, עם חמאה וקינמון וסוכר.
הכי כיף לשלוף כל פעם דף אחד עם הידיים ולאכול בלי צלחת או מפית, ולשכנע את עצמך שזה רק ביס קטן ולא פרוסה שלמה. ואחרי חמישה דפים כאלה, לתפוס שפרוסה היתה יוצאת קטנה בהרבה, ושלאכול עם הידיים משאיר טביעות אצבע על הבגדים. ושזה שווה את זה, לגמרי.
בפעם הקודמת שהכנתי דפים דפים זה היה נפלא, וגם הפעם. כנראה שפסים עושים אותי חיננית.




את הרעיון קיבלתי מכאן, אבל השתמשתי בבצק אחר ורק העתקתי את הטכניקה.

עוגת שמרים-ניירת-קינמון

חומרים:

205 גר' קמח
60 מ"ל חלב
50 מ"ל מים חמימים
1 חלמון
25 גר' סוכר
1/2 כפית שמרים יבשים
1/4 כפית מלח
25 גר' חמאה

40 גר' חמאה רכה
4 כפות סוכר
1 כף קינמון גדושה

ביצה טרופה (לא חובה, אני לא שמתי)

הכנה:

במיקסר עם וו לישה ערבבו יחד את כל החומרים פרט לחמאה, עד לבצק רך מאד. הוסיפו עוד מיים או קמח במידה הצורך.
הוסיפו את החמאה ועבדו יחד עוד כמה דקות.
הכניסו למקרר, מכוסה בניילון, למשך לילה.

למחרת רדדו את הבצק לעלה בעובי 0.3 ס"מ.  מירחו אותו בחמאה רכה, ופזרו סוכר וקינמון.
פירסו את העלה לרצועות ברוחב 6-7 ס"מ, והניחו את הרצועות זו על גבי זו, כשהקינמון תמיד כלפי מעלה.
חיתכו את הרצועות למקטעים ברוחב 6-7 ס"מ, כך שנוצרות לכם קוביות, מגדלים של בצק בגודל 6*6.



בתבנית אינגליש משומנת, הניחו את המגדלים זה בצמוד לזה, כך שהפסים פונים מעלה, והגג של כל מגדל צמוד לרצפה של כל מגדל סמוך.
התפיחו כחצי שעה-שעה - תלוי במזג האויר, ומירחו בביצה טרופה.
אפו בתנור שחומם ל- 180 מעלות, כחצי שעה.




הכנה:



ולצערי, לא מצאתי את הקטע של האדם הטובע בניירת, אז הנה לכם קטע אחר מהסרט המופתי הזה. רוברט דה-נירו בתפקיד טכנאי מערכת החימום המחתרתי.





יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

רעיונות לחג

אז כמו בשנה שעברה, הנה כמה רעיונות ראש-השנה-יים במיוחד:

סלט לוביה וירקות שורש



לוביה ברוטב עגבניות



תפוח אפוי - קלאסיקה



דובשניות



ואיך לא, עוגת הדבש של ברי סייג



חג שמח לכולם!
ולכל חברי העוסקים בשינויים בחיים שלהם, אתם יודעים מי אתם - שיתגשמו כל חלומותיכם השנה, קטנים כגדולים.

יום רביעי, 21 בספטמבר 2011

שנה טובה!



בזמן האחרון אני מתקשה למצוא זמן איכות לשבת עם עצמי ולכתוב - אתם בטח מרגישים.
המון פרוייקטים מתקיימים בו זמנית - עבודה, חיים אישיים, תחביבים, משפחה, נסיעות.
אפילו לבשל אני מצליחה הרבה פחות.
אבל את המתוק-מתוק הזה הכנתי לפני כשלושה שבועות, והוא זכה להצלחה כ"כ מסחררת, שהייתי חייבת למצוא זמן לשבת ולחלוק איתכם.
הוא גם מתאים בול לראש השנה.



כמה שנתיים שאני צוברת מתכונים לממתק חלת-דבש, כי כידוע למי שעוקב אחרי - אני שבויה של מרקמים וטכניקות הכנה חדשות לי. לא יכולה לעמוד בפיתוי.
וקרמלים הם משהו שאני עוד לא חזקה בו, מודה.
אבל קרמל אורירי? נו, איך אפשר שלא לנסות?

הממתק נקרא honey-comb או Sponge toffee, והוא בעיקרון עשוי מקרמל שמערבבים לתוכו סודה לשתיה, כך שתיווצרנה המון בועות אויר. ואז נותנים לו להתגבש במהירות, ושוברים לסלעים קטנים וטעימים.

הכנתי שתי נגלות של הממתק, משני מתכונים שונים - האחד לא עשה שימוש בגלוקוזה או סירופ תירס, והשני כן (השתמשתי בגלוקוזה).
היה הבדל קל - אלו עם הגלוקוזה נדבקו פחות לשיניים כשאכלו אותם, ולכן הייתי ממליצה להכין עם גלוקוזה, הכי כיף כשהממתק פריך ומתפורר, ולא דביק ושולף סתימות. בנוסף, עם הגלוקוזה קיבלתי יותר בועות בגדלים שונים, ובלי הגלוקוזה רק בועות קטנות, וזה פחות כיף בפה.



מה עושים איתו?
אוכלים ככה. תאמינו לי, קשה להפסיק.
מפוררים מעל גלידת שמנת או יוגורט
טובלים בשוקולד מריר מטומפרר (לא ניסיתי, אבל ראיתי אחרים ברשה עושים זאת. לא יודעת איך זה מסתדר עם עניין הלחות, יהיה מעניין לנסות. תגידו לי אם הצליח לכם).
עוטפים יפה ונותנים כמתנה לחג.

טיפים חשובים:
  • להצמד להוראות ההכנה מבחינת כמויות, טמפרטורה וכד'. תשקיעו במדחום טוב, ותאמינו לו. תמיד נראה כאילו לוקח לטמפרטורה המון זמן לעלות, ותמיד חושדים במדחום שהוא לא עובד, מורידים מהאש כי נראה בסדר, ואז מגלים שלא. אלא אם הוכח אחרת, תסמכו על המדחום.
  • גלוקוזה אפשר לקנות בכל חנויות האפיה היום. כדי להוציא בקלות מהקופסא, פשוט תרטיבו את כף היד ושלפו החוצה כמות רצויה. אם היד לא רטובה - זה ידבק אליכם.
  • אל תשתמשו בסיר קטן. המסה תופסת נפח רציני כשמוסיפים את הסודה, לכו על סיר גדול.
  • לניקוי הסיר, פשוט להשרות במיים חמים, זה כבר יימס, לא להתאמץ. סוכר הוא קל-תמס, לשמחתנו.
  • לשמן את התבנית אליה אתם שופכים את הקרמל.
  • תשתמשו בתבנית לא-גדולה, כמו גודל של תבנית חד-פעמית בינונית, כדי שהסוכריות יצאו לכם עם גובה נחמד ולא שטוחות.
  • יובש יובש יובש. לחות הורגת אותן, גם אחרי שהן מוכנות.  לשמור בכלי סגור, אפילו במקרר.
  • להזהר עם כמה שאוכלים, נורא קל לחסל תבנית לבד.



סוכריות חלת-דבש (מתכון של גורדון רמזי)

חומרים:

67 גר' דבש
70 גר' גלוקוזה
200 גר' סוכר
3 כפות מים
1 כפית אבקת סודה לשתיה

כלים:

סיר בינוני-גדול
מדחום לסוכריות
מברשת קטנה וקערית מים
תבנית משומנת

הכנה:

בסיר הכניסו את הדבש, גלוקוזה, סוכר ומים.
המיסו לקרמל זהוב - עד לטמפרטורה של 150 מעלות.
תוך כדי הכנה הקרמל, טיבלו את המברשת במים והעבירו סביב דפנות הסיר כדי שלא יווצרו קריסטלים.
כשהקרמל מגיע לטמפרטורה של 150, ערבבו פנימה את הסודה לשתיה. אתם תראו איך הקרמל תפוח בבת אחת עם המון בועות
רק עד שמעורבב בלי גושים, לא יותר מזה כדי שלא לאבד את הקצף שנוצר.
שיפכו מיד לתבנית המשומנת, והניחו במקום קר לרבע שעה, ואז העבירו מיד למקרר (חשוב שיהיה מקום יבש).
אחרי כשעה שיברו לחתיכות נוחות לאכילה, ואפסנו בקופסא סגורה היטב - במקרר.