אתם מכירים את הסרט המופתי "ברזיל" של טרי גיליאם?
נהדר. שילוב של פנטזיה פסיכית לגמרי, עם ביקורת נוקבת על בירוקרטיה, על מעמדות, ועל היכולת ללכת לאיבוד בתוך ההמון. וגם קצת על חלומות. גם ויזואלית הסרט נפלא.
יש שם קטע שחרוט אצלי בזכרון, אדם הולך ברחוב ולפתע מתחילים להתעופף ברוח ניירות, המון ניירות, והכמות הולכת וגדלה, והם מתערבלים סביבו, ונצמדים אליו, והוא מנסה להלחם ברוח והניירות, ולא מצליח, עד שבסוף הם חונקים אותו והוא נעלם בין כל הניירת.
מה שנקרא, מטאפורה ברורה.
בימינו, אני כבר לא נעלמת בתוך ניירת, אבל כן בתוך סידורים.
בנק ודואר וקניות ורופא ושיננית ודיקור וירקן וצריך לזכור לשלם ארנונה ולהכין צ'קים לועד בית וללכת לטפל כבר בדיבורית של האוטו שעושה צרות.
מותשת מכל הסידורים, אני נזכרת בהוא שטבע בניירת.
ובמיוחד כדי לרומם את רוחי אני מכינה עוגת שמרים-ניירת, כזו שיש בה דפים דפים של בצק, עם חמאה וקינמון וסוכר.
הכי כיף לשלוף כל פעם דף אחד עם הידיים ולאכול בלי צלחת או מפית, ולשכנע את עצמך שזה רק ביס קטן ולא פרוסה שלמה. ואחרי חמישה דפים כאלה, לתפוס שפרוסה היתה יוצאת קטנה בהרבה, ושלאכול עם הידיים משאיר טביעות אצבע על הבגדים. ושזה שווה את זה, לגמרי.
בפעם הקודמת שהכנתי דפים דפים זה היה נפלא, וגם הפעם. כנראה שפסים עושים אותי חיננית.
את הרעיון קיבלתי מכאן, אבל השתמשתי בבצק אחר ורק העתקתי את הטכניקה.
עוגת שמרים-ניירת-קינמון
חומרים:
205 גר' קמח
60 מ"ל חלב
50 מ"ל מים חמימים
1 חלמון
25 גר' סוכר
1/2 כפית שמרים יבשים
1/4 כפית מלח
25 גר' חמאה
40 גר' חמאה רכה
4 כפות סוכר
1 כף קינמון גדושה
ביצה טרופה (לא חובה, אני לא שמתי)
הכנה:
במיקסר עם וו לישה ערבבו יחד את כל החומרים פרט לחמאה, עד לבצק רך מאד. הוסיפו עוד מיים או קמח במידה הצורך.
הוסיפו את החמאה ועבדו יחד עוד כמה דקות.
הכניסו למקרר, מכוסה בניילון, למשך לילה.
למחרת רדדו את הבצק לעלה בעובי 0.3 ס"מ. מירחו אותו בחמאה רכה, ופזרו סוכר וקינמון.
פירסו את העלה לרצועות ברוחב 6-7 ס"מ, והניחו את הרצועות זו על גבי זו, כשהקינמון תמיד כלפי מעלה.
חיתכו את הרצועות למקטעים ברוחב 6-7 ס"מ, כך שנוצרות לכם קוביות, מגדלים של בצק בגודל 6*6.
בתבנית אינגליש משומנת, הניחו את המגדלים זה בצמוד לזה, כך שהפסים פונים מעלה, והגג של כל מגדל צמוד לרצפה של כל מגדל סמוך.
התפיחו כחצי שעה-שעה - תלוי במזג האויר, ומירחו בביצה טרופה.
אפו בתנור שחומם ל- 180 מעלות, כחצי שעה.
הכנה:
ולצערי, לא מצאתי את הקטע של האדם הטובע בניירת, אז הנה לכם קטע אחר מהסרט המופתי הזה. רוברט דה-נירו בתפקיד טכנאי מערכת החימום המחתרתי.
נהדר. שילוב של פנטזיה פסיכית לגמרי, עם ביקורת נוקבת על בירוקרטיה, על מעמדות, ועל היכולת ללכת לאיבוד בתוך ההמון. וגם קצת על חלומות. גם ויזואלית הסרט נפלא.
יש שם קטע שחרוט אצלי בזכרון, אדם הולך ברחוב ולפתע מתחילים להתעופף ברוח ניירות, המון ניירות, והכמות הולכת וגדלה, והם מתערבלים סביבו, ונצמדים אליו, והוא מנסה להלחם ברוח והניירות, ולא מצליח, עד שבסוף הם חונקים אותו והוא נעלם בין כל הניירת.
מה שנקרא, מטאפורה ברורה.
בימינו, אני כבר לא נעלמת בתוך ניירת, אבל כן בתוך סידורים.
בנק ודואר וקניות ורופא ושיננית ודיקור וירקן וצריך לזכור לשלם ארנונה ולהכין צ'קים לועד בית וללכת לטפל כבר בדיבורית של האוטו שעושה צרות.
מותשת מכל הסידורים, אני נזכרת בהוא שטבע בניירת.
ובמיוחד כדי לרומם את רוחי אני מכינה עוגת שמרים-ניירת, כזו שיש בה דפים דפים של בצק, עם חמאה וקינמון וסוכר.
הכי כיף לשלוף כל פעם דף אחד עם הידיים ולאכול בלי צלחת או מפית, ולשכנע את עצמך שזה רק ביס קטן ולא פרוסה שלמה. ואחרי חמישה דפים כאלה, לתפוס שפרוסה היתה יוצאת קטנה בהרבה, ושלאכול עם הידיים משאיר טביעות אצבע על הבגדים. ושזה שווה את זה, לגמרי.
בפעם הקודמת שהכנתי דפים דפים זה היה נפלא, וגם הפעם. כנראה שפסים עושים אותי חיננית.
את הרעיון קיבלתי מכאן, אבל השתמשתי בבצק אחר ורק העתקתי את הטכניקה.
עוגת שמרים-ניירת-קינמון
חומרים:
205 גר' קמח
60 מ"ל חלב
50 מ"ל מים חמימים
1 חלמון
25 גר' סוכר
1/2 כפית שמרים יבשים
1/4 כפית מלח
25 גר' חמאה
40 גר' חמאה רכה
4 כפות סוכר
1 כף קינמון גדושה
ביצה טרופה (לא חובה, אני לא שמתי)
הכנה:
במיקסר עם וו לישה ערבבו יחד את כל החומרים פרט לחמאה, עד לבצק רך מאד. הוסיפו עוד מיים או קמח במידה הצורך.
הוסיפו את החמאה ועבדו יחד עוד כמה דקות.
הכניסו למקרר, מכוסה בניילון, למשך לילה.
למחרת רדדו את הבצק לעלה בעובי 0.3 ס"מ. מירחו אותו בחמאה רכה, ופזרו סוכר וקינמון.
פירסו את העלה לרצועות ברוחב 6-7 ס"מ, והניחו את הרצועות זו על גבי זו, כשהקינמון תמיד כלפי מעלה.
חיתכו את הרצועות למקטעים ברוחב 6-7 ס"מ, כך שנוצרות לכם קוביות, מגדלים של בצק בגודל 6*6.
בתבנית אינגליש משומנת, הניחו את המגדלים זה בצמוד לזה, כך שהפסים פונים מעלה, והגג של כל מגדל צמוד לרצפה של כל מגדל סמוך.
התפיחו כחצי שעה-שעה - תלוי במזג האויר, ומירחו בביצה טרופה.
אפו בתנור שחומם ל- 180 מעלות, כחצי שעה.
הכנה:
ולצערי, לא מצאתי את הקטע של האדם הטובע בניירת, אז הנה לכם קטע אחר מהסרט המופתי הזה. רוברט דה-נירו בתפקיד טכנאי מערכת החימום המחתרתי.