אוינק אוינק

אני לא חובבת גדולה של בשר חזיר.

יש עיבודים מסוימים שלו שאני אוהבת - חמון, פרשוטו, בייקון - כל מעושן או דמוי נקניק ונקניקיה על בסיס חזיר - אני אוהבת. בשר חזיר, כסטייק או בתבשיל - ממש לא.

הפעם החלטתי לאתגר את עצמי בסטייק צלע לבן, וגם להגיע לטעם שאני אוהב, ואני חושבת שעליתי על הפואנטה -

להבדיל מבשר אדום, שצריך להיות נקי מטעמים אחרים (מבחינתי), פלפל שחור וזהו, לתת לבשר לדבר, במקרה של חזיר אני חושבת שמרינדה היא הפתרון המתאים.

ואכן, לראשונה, טעמתי סטייק חזיר שהיה לי טעים.

המקור של מרתה סטיוארט. אני הוספתי גם טימין, ובשלב צמצום הרוטב הוספתי יין אדום.

אומצת צלע חזיר במשרה (או סטייק במרינדה)

חומרים:

1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות רוטב וורצ'סטר
2 כפות חרדל
2 כפות שמן זית
1 כף סוכר
3 שיני שום כתושות
1/2 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור
2 כפיות עלי טימין
1/3 כוס יין
2 סטייקים של צלע חזיר

הכנה:

בכלי שטוח ערבבו היטב את כל חומרי המשרה פרט ליין. דקרו את הסטייק בכמה מקומות עם מזלג, והכניסו למשרה. כסו היטב את הסטייק. הניחו לשעה, כשאתם הופכים פעם אחת לצד השני.

במחבת כבדה חממו מעט שמן זית, הוציאו את הסטייק מהמשרה, נערו את העודפים וטגנו עד להשחמה, כ- 5 דקות מכל צד (אם הסטייק עבה, יתכן ותצטרכו יותר זמן). הוציאו את הסטייק, והניחו ל- 5 דק' בצד.


בזמן שהסטייק נח (אני אנוח כבר בקבר), העבירו את שאריות המשרה למחבת, הוסיפו את היין, וערבבו תוך בחישה עד לרתיחה. צמצמו כדקה, והגישו לצד הסטייק.

שווה במיוחד עם המלפפון...

סלט בקטנה

המלצה קטנה לימי קיץ של סוף אוגוסט, וסוף עונת האבטיחים.

השילוב של אבטיח ובולגרית מוכר ואהוב (אבל לא בכל מקרה, כפי שציינתי כבר בעבר), והשילוב של פרי וגבינה בסלט גם הוא מוכר ואהוב, והשילוב של כולם יחד - נפלא.


סלט קצוץ דק: עגבניה, מלפפון, פלפל אדום, פלפל ירוק חריף (בעדינות), בצל סגול, נענע, אבטיח וגבינה בולגרית.
רוטב של שמן זית, מיץ לימון, מלח ופלפל.
ערבוב.
בליסה.


לכו על זה.

איך עושה כריש?

לא, זה לא מתכון לכריש.

אבל לכרישה - כן. פשטידת כרישה, ליתר דיוק.

במתכון אמנם יש שמנת (יחסית רזה) אבל לעומת זאת הוא בלי שום גבינה צהובה, כך שלא נורא.

מצרכים - לשתי תבניות עגולות בקוטר 24
*ארבע כרישות גדולות, רק החלק הלבן
*6 ביצים
*שני גביעי גבינה לבנה 5%, כל אחד 250 גרם
* גביע קוטג' עם זיתים
*חבילת שמנת עמידה לבישול 10%, 250 מ"ל
*צרור עירית
*מספר שיני שום, לפי הטעם
*חצי כוס קמח
*4 כפות שמן
*מלח, פלפל, אגוז מוסקט
*חמאה לשימון התבנית

אופן ההכנה


מחממים את התנור לחום בינוני - 180 מעלות. פורסים את הכרישות לרוחבן, פרוסות עגולות ברוחב 1 ס"מ בערך, ומטגנים אותן במשך כרבע שעה. במהלך הטיגון אפשר להוסיף כמה שיני שום חתוכות דק, לפי הטעם. קוביות "דורות" מתאימות בהחלט. כשהכרישה מתרככת מורידים מהאש ומצננים.


מערבבים בקערה את הביצים, הגבינות והשמנת לתערובת אחידה. מוסיפים פנימה את הקמח, תוך ערבוב, שלא ייווצרו גושים. חותכים דק את גבעולי העירית ומוסיפים לתערובת.

מוסיפים את הכרישה, מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט ומערבבים היטב.


משמנים בחמאה שתי תבניות עגולות בקוטר 24 ס"מ, ושופכים לתוכן את התערובת.


אופים למשך כ-50 דקות, עד שהפשטידה מזהיבה. זהירות: טעים חם וגם קר, להסתיר מיד מהזללנים.


מי שרוצה רעיונות נוספים לדברים שאפשר לעשות עם כרישה, מוזמן ליהנות מהקליפ הבא:
אלה שמתעקשים לקבל מתכון לכריש, מוזמנים למשהו קצת דומה לזה, בקליפ הזה:

המדור אינו מתכחש לביקורת מסעדות אחת שהוא חייב כבר מזמן, וישתדל להעלותה בקרוב. שקט שם בקהל!

מלפלפון מתקתק

איזה כיף זה להגיד מלפלפון? תנסו.
מלפלפון, מלפלפון, מלפלפון.

אני כבר קולטת את עודדי בעוויתות, אז אני חושבת שאפסיק להגיד ולכתוב מלפלפון ואעבור למלפפון המשעמם.

רגע, רק עוד פעם אחת:
מלפלפון.

זהו.

ריבת מלפפון וג'ינג'ר, מיד כשנתקלתי במתכון התלהבתי, כי יש דברים שפשוט חייבים לנסות.

התוצאה נהדרת, אבל לחלוטין לא ריבה. יותר שעטנז בין רוטב מתוק לחמוצים, אבל בכל מקרה בן לויה נפלא לבשר.
מרקם של חמוצים וטעם של ג'ינג'ר מסוכר, אבל ברקע טעמי המלפפון עוד קיימים.

המקור מכאן.

אני ויתרתי על הוניל, חסרונו לא הורגש.

חומרים:

1/2 קילו מלפפון (או 500 גר' מלפלפון) שטוף
80 גר' ג'ינג'ר קלוף וקצוץ
350 גר' סוכר

הכנה:

פרסו את המלפפון דק-דק - אני השתמשתי בפורס של מעבד המזון.

ערבבו עם הסוכר והג'ינג'ר בסיר והניחו יחד לשעתיים.

אחרי שעתיים תנו ערבוב קל ושימו על האש. הביאו לרתיחה תוך בחישה כדי שהסוכר ימס.
המשיכו להרתיח עוד עשר דקות.
העבירו לצנצנת מעוקרת.

אני שומרת במקרר, כי זה טעים לי קר, אבל אני מניחה שישמר טוב גם בטמפ' חדר, כי הסוכר משמש כחומר משמר.

כל סטייק יודה לכם על בן הלויה הזה.

אה, ו -

מלפלפון.

מוסקט שמופיע במערכה הראשונה, ירה. פעמיים.

זה הזמן לעשות מעשה ולנצל את הענבים האלה שמסתובבים בשווקים.

בשיטוטי נתקלתי במתכון לעוגת מוסקט, העושה שימוש הן ביין והן בענבים. לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי.

התוצאה - עוגה רכה ולחה, חלקה העליון שחום ומנוקד בענבים, וטעם היין בבצק עדין. עוגת מצויינת, אימצתי בחום.

המתכון מכאן, וגם הוא עיבוד למתכון אחר, מכאן.

חומרים:

שמן זית לשימון תבנית
תבנית קוטר 26

1/2 1 כוסות קמח

1 כפית אבקת אפיה

1 כפית מלח

1/4 כפית סודה לשתיה

3/4 כוס סוכר

85 גר' חמאה בטמפ' חדר

3 כפות שמן זית משובח (כן, כן, זו לא טעות)

2 ביצים

1 כפית קליפת לימון מגוררת (איזה מזל ששמרנו, הא? עכשיו אין בכלל לימונים בשוק)

1 כפית קליפת תפוז מגוררת

1 כפית תמצית וניל משובחת

1 כוס יין מוסקט

1/2 1 כוסות ענבי מוסקט

להשחמה:

2 כפות חמאה חתוכה לחתיכות קטנות

2 כפות סוכר

הכנה:

חממו תנור ל- 180 מעלות. הברישו תבנית בשמן זית, הניחו נייר אפיה בתחתיתה, והברישו גם אותו בשמן.

נפו יחד קמח, א. אפיה, סודה לשתיה ומלח.

הקציפו יחד חמאה, שמן זית למרקם חלק. הוסיפו את הסוכר, והקציפו היטב יחד.

טרפו את הביצים פנימה לתערובת החמאה, אחת בכל פעם, עד שנבלעת היטב. הוסיפו את הקליפות.

הוסיפו את תערובת החומרים היבשים והיין לסירוגין, כשאתם מתחילים ומסיימים בקמח. אל תערבבו יתר על המידה, רק עד שהכל "נקשר" יחד.

העבירו את הבצק לתבנית, ושטחו. פזרו את הענבים על הבצק, והדקו אותם פנימה.

אפו עד שהחלק העליון של העוגה יציב, כ- 20 דקות. פזרו את החמאה והסוכר מעל העוגה, והמשיכו לאפות לצבע זהוב-שחום, ועד שקיסם יוצא ממרכז העוגה יבש - כ- 20 דקות נוספות.

קררו על רשת כ- 20 דקות, הפרידו מהתבנית והנייר, וקררו לחלוטין. הגישו בטמפ' החדר.

גם באמצע השבוע מגיעה לי ארוחת צהרים טובה

גם באמצע השבוע צריך לאכול ארוחת צהרים.

ואחת לשבוע, (כמעט) כל שבוע, אני אוכלת סושי.
דווקא המקומות שאליהם מגיעים באופן קבוע, הם אלו שלא כותבים עליהם ביקורת, כי מקבלים אותם כמובן מאליו.
אז הפעם אני מפרגנת למקום שמאכיל אותי כל שבוע מזה שנה וחצי (לפחות) - אוקינאווה בת"א.

בגלל שהייתי שם כ"כ הרבה, מוזר לי לדבר על השירות. כי אני כבר מרגישה כמו בבית, המלצרים יודעים מה אני מזמינה, הסושי-שף יודע כמה ג'ינג'ר אני אוכלת, המקום הקבוע שלי בפינת הבר כבר קיבל את הצורה של הישבן שלי, בחיי.

אז אני לא בטוחה שביקורת על שירות, למשל, תהיה מייצגת.

אבל האוכל - מצוין, ואת זה אי אפשר לפברק.

הדגים באיכות טובה, האורז טעים. סושי מצוין.

יש להם ארוחות עיסקיות שכוללות ראשונה (מרק, סלט או אורז ירקות - האחרון נפלא), שתי מנות סושי (אחת עם דג והשניה צמחונית) או נודלס ירקות, וכדור סורבה וספל תה ירוק. המחיר 43 ש"ח.יש גם עיסקית ב- 59 ש"ח, שם יש את אותן ראשונות, סורבה ותה, ושלוש מנות סושי (2 דג 1 צמחוני) או נודלס + מנת סושי אחת.
הישיבה רק לאורך בר ארוך (עם הפנים לשף או עם הפנים לחלון המשקיף על רחוב שבזי החביב), אלא אם תבחרו בחום התל-אביבי ותרצו לשבת בחוץ בשולחנות הקטנים.

אז אלו המנות הקבועות שלי (למרות שאני מגוונת מפעם לפעם, אני תמיד חוזרת למנות שאני הכי אוהבת):
קונוס טונה ואבוקדו. נהדר.

מאקי שיטאקי. אח, מעולם פיטריות לא היו כ"כ טובות.

אוקינאווה
שבזי 46, נווה צדק

תל אביב

03-5101099

אהיה גם אני יפנית של כבוד!

לא רק בשעשועוני טלויזיה הם מוזרים, היפנים.

גם באוכל ומשקאות, מסתבר, יש להם טעם... מיוחד, נקרא לזה.

על bilk, שמעתם? ובכן, bilk הינו משקה בירה וחלב. על כן השם, כמובן.
במבשלת הבירה מכינים את המשקה כדי לנצל עודפי חלב (למה למבשלת בירה יש עודפי חלב? אין לדעת), והם מקווים שהמשקה יערב בעיקר לחיכן של נשים, שהרי נשים, כידוע לכל, לא שותות בירה (או תוקעות גרעפסים, מה שהולך ביחד בדר"כ).

לא נראה לכם השילוב של חלב ובירה? אם כך, אולי המשקה הבא הוא לטעמכם. סושי, אוהבים? משקאות קלים, אוהבים? הרי לכם משקה צלופח. אני לא מבינה למה אתם מעקמים את האף. הרי יין אורז הייתם שותים, לא? לא מבינה למה רק חלק ממרכיבי הסושי מקופחים אצלכם.

נו, ולמה אני מטריחה אתכם בכל הביזאר הזה? כי לא מזמן יצרתי גם אני מאכל ביזאר משלי.

זה מסוג הדברים האלה שהם לא לא-טעימים, הם בהחלט לא נוראיים, אבל הם פשוט מוזרים מדי, הלשון אינה מוכנה להסתגל אליהם.

לכאורה, שילוב אהוב. אבטיח וגבינה בולגרית. טעים, טעים מאד.

תחשבי מחוץ לקופסה, אמרתי לעצמי. לא ידעתי שאבעט בעצמי כל הדרך חזרה לקופסה. ואנעל אותה על סורג ובריח. ואז אצית אותה, ואזרוק את האפר עמוק לים.

ג'לי אבטיח. עם בולגרית.

בי נשבעתי.

לא, אני לא אתן מתכון. אח"כ עוד יתבעו אותי.

מה שחשוב הוא ללמוד מניסיונם של אחרים.

אז רישמו לפניכם:

ג'לי אבטיח ובולגרית. לא רעיון טוב, למרות שנשמע כאילו כן, בהפוך על הפוך. לא מגעיל, פשוט מוזר מדי.

הלשון מבחינה בהתחלה במרקם הגלטיני, ודווקא מחבבת אותו. רק האבטיח, לא לגמרי מסתדר לה שם. טוב, מושכת הלשון בכתף מטאפורית, לא שוס היסטרי, אבל אולי סתם לא אבטיח מוצלח.

ואז היא נתקלת בקוביית הגבינה.

עיזבו, לא אלאה אתכם בתיאורים נוספים.

לא. פשוט לא.

אני ביקשתי ירוק בהיר,ואתה עושה לי כחול כ-ה-הההה!

במחילה, פיתרו לי תעלומה:

ישנה עוגה הנקראת red velvet. היא אדומה, אדומה מאד. אדומה יותר מדובדבן, אדומה יותר מאבטיח, אדומה יותר מלנין. היא גם יפה מאד. מקור העוגה היא בדרום ארה"ב, ולרוב מצפים אותה בקרם על בסיס חמאה או גבינת שמנת.

בכל המתכונים שנתקלתי בהם, העוגה היא עוגה בחושה, עם קקאו, ריויון, וצבע מאכל אדום. הרבה צבע מאכל אדום. המון צבע מאכל אדום.

היא כ"כ יפה שאני פשוט חייבת לנסות.

הנה דוגמא. הנה עוד אחת. ועוד.
רק לא ברור לי, אם שמים קקאו בעוגה, היא יוצאת חומה. איזה מין קקאו זה שמאפשר לעוגה לצאת אדומה, גם אם כמויות צבע המאכל הן היסטריות (והן בהחלט היסטריות)? משהו כמו 6 כפות צבע מאכל על עוגה אחת. זה המון.

אני, כמובן, מנסה לרמות ולוותר על צבע המאכל...

ניסיון ראשון: החלפת צבע מאכל במחית דובדבנים.
המתכון מפה.

הריויון וצבע המאכל הוחלפו במחית (אותו נפח של הריויון, 1/2 כוס) דובדבנים.

צבע: חום. אולי חום עם גוונים אדומים, אבל ממש לא אדום-קומוניזם.
טעם: סתם עוגת שוקולד בחושה. אפילו לא טרחתי עם ציפוי.

עפ"י ויקיפדיה היו משתמשים פעם גם בסלק לצבוע את העוגה, אבל זה עדיין לא פותר את בעית ההשתלטות של צבע הקקאו. פשוט לא ברור לי. באחד המתכונים היה כתוב שיש לעשות שימוש בקקאו שאינו "בעיבוד הולנדי"...?
בצר לי, פשוט אמשיך לנסות. אשמח לרעיונות.

למה את כ"כ רזה? מאנז'ה, מאנז'ה!

אני ונועה חוגגות כל אחת את הצלחת הדיאטה בארוחת צהרים, כזו שיכולה להחזיר לנו את הקילוגרמים שירדו בעבודה קשה. טוב, לא לגמרי, אבל זה שאנחנו בדיאטה לא אומר שלא מגיע לנו לאכול במסעדות. קרייבינג לפסטה הכריע לטובת קפה איטליה.

מלצרית רזה להפליא (כזו שנעלמת כשהיא מפנה אליכם את הצד) הובילה אותנו לשולחן במיקום נוראי, ומאחר ושתינו עיקמנו פרצוף הציעה לנו לשבת על הבר. הסכמנו בחדווה, שכן ישיבה על בר - אם הוא ידידותי ונוח - הוא צורת האכילה האהובה עלינו. הכנסנו את הבטן ונפרדנו מגרסת המלצרית לכרמל אקמן (בדיחת כוכב נולד 6... לא חשוב, עיזבו).

לראשונות לקחנו קרפצ'ו סלמון (32 ש"ח), ומהמיוחדות סרדינים בשמן זית (גם 32 ש"ח). הסלמון הגיע עם צלפים על גבעוליהם, וקצת יותר מדי שמן זית, והסרדינים הגיעו גם הם עם שמן זית שטופטף בנדיבות (אפשר פחות, באמת שאפשר), בצל סגול ושומר. ליד הראשונות הזמנו את פוקצ'ת הבית שהיתה חביבה להפליא (12 ש"ח). הסרדינים זכו להצלחה מסחררת, אולם הסלמון הוגדר כסתמי. סלמון נא, זה טעים, אבל לא יותר.

הצצנו לכיוון המלצרית שעמדה מהבהבת בכניסה, ובעצב החלטנו לחלוק עיקרית וראשונה נוספת במקום שתי עיקריות. הלכנו על ספגטיני נוצ'ה (50 ש"ח): ספגטיני (דה...) עם עשבי תיבול ואגוזים. המנה היתה טעימה מאד, הפעם נזהרו עם שמן הזית. המנה אינה גדולה (אל תתכננו עליה כעל עיקרית רצינית) אולם עשויה היטב. היתה בה קראנצ'יות מפירורי לחם ושום שטוגנו עם העשבים והאגוזים, ובסה"כ מאד נהנינו ממנה.

לצד הספגטיני הזמנו חציל פרמז'ן (26 ש"ח), קלאסיקה איטלקית. פה נבחנת מסעדה איטלקית, במנות הפשוטות. המנה היתה טובה מאד. בביס הראשון התגובה היתה "חביב, לא מעלף", אולם בביס השני משהו השתנה, והמנה התחבבה עד לניגוב הרוטב מהצלחת עם שאריות הפוקצ'ה. החציל היה רך, לא מריר, לא שוחה בשמן, הפרמז'ן לא מוגזם - מצויין.

איזה יופי, התחלקנו במנות שאינן גדולות או משמינות - טפחנו לעצמנו על השכם - אנחנו יכולות להזמין שני קינוחים!

האפוגטו ביאנקו (28 ש"ח) של קפה איטליה לא היה כדור גלידת וניל כמו במקור, אלא כדור מוס שוקולד לבן קפוא, עליו נשפך האספרסו המסורתי. היה לא משהו. אכלנו חצי.
הטירמיסו היה נפלא (36 ש"ח), כמו שטירמיסו אמור להיות. רך, נמס בפה, לא כבד, לא מתוק מדי, ולא עם שוקולד רחמנא ליצלן. כזה שהוציאו מהתבנית עם כף גדולה ושמו על צלחת, לא טירמיסו מעוצב. הוא כמעט נגמר, ואת שתי הכפות שנשארו על הצלחת הקדשנו לניסויי צילום בתקריב שלא צלחו, לצערי.

3 ראשונות, 1 פסטה, 1 פוקצ'ה, 1 סן פלגרינו גדול, 2 אספרסו, 2 קינוחים - 260 ש"ח לפני טיפ.

סיכום - אוירה חביבה, בר נוח לישיבה ואכילה, שירות מהיר (מאד, אולי אפילו מעט מהיר מדי) ואדיב, אין אחידות ברמת המנות - חלק נפלאות וחלק ממש סתמיות. אם נפתחו לפני 3 חודשים, זה עדיין נחשב תקופת הרצה?

קפה איטליה

קרמניצקי 6, ת"א

03-5612888